לעת עתה ללא כותרת

I. צוואה / שיר / מכתב / רשימת מכולת

עַל הַשֻּׁלְחָן לְפָנַי רְשִׁימַת מִלִּים כְּמוֹ רִצְפָּה אַחַר שִׁטָפוֹן,
וַאֲנִי מְשַׁבֵּץ דְּבָרִים לְצוֹפֵן סְתָרִים שֶׁרַק אֲנִי וְהִיא
נוּכַל לְהָבִין.

אֲנִי שָׂם רְמָזִים קְטַנִּים לִרְגָעִים קְטַנִּים וְלִפְעָמִים
רְמָזִים קְטַנִּים לִרְגָעִים גְּדוֹלִים כְּמוֹ אוֹתוֹ הָרֶגַע שֶׁאֲנִי
עוֹבֵר שׁוּרוֹת כְּשֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיָּבוֹאוּ אֲחֵרוֹת
שֶׁהִיא תַּשְׁלִים לְעַצְמָהּ
וּתְחַיֵּךְ.

וַאֲנִי שָׂם מִרְוָחִים גְּדוֹלִים בַּמְּקוֹמוֹת שֶׁבָּהֶם
כְּבָר אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מָה לוֹמַר.

II. דימויים גותיים שונים, קריצות להווה וחתול.

זְמַן וּמָקוֹם נִפְגָּשִׁים בִּנְקֻדָּה בְּמֶרְחָב:
חָתוּל מְשׁוֹטֵט בַּמִּטְבָּח שֶׁל הַפָּאבּ.

עַל הַשֻּׁלְחָן בָּחוּר צָעִיר שֶׁחוֹבֵק אֶת פָּנָיו. כּוֹס בִּירָה קָרָה,
צָהֳרַיִם בְּחוּץ, כָּל מִשְׁפָּט שֶׁנַּגִּיד
יִשְׁמַע כְּתֵרוּץ. אוֹמַר כָּךְ:
זְקֵנוֹת עַל סַפְסָל מִתְאַמְּצוֹת לֹא לִרְעֹד. הַשָּׁמַיִם
מְהַדְּקִים אֶת עַצְמָם כְּמוֹ
פֶּה לִפְנֵי סוֹד.
חָתוּל כְּבָר אָמַרְנוּ?
שֶׁיִּהְיֶה: וְחָתוּל.
הוּא קוֹבֵר אֶת פָּנָיו בְּיָדָיו, אֶת יָדָיו בְּבִרְכָּיו, אֶת בִּרְכָּיו בְּרִצְפָּה.
אִם יָמוּת? לֹא עַכְשָׁו.
לֹא צָרִיךְ לְהַגְזִים, בְּסַךְ הַכֹּל פָּאבּ.
אֲבָל שָׁאָלְתֶּם נָכוֹן. בְּאֱמֶת, שְׁאֵלָה בַּמָקוֹם.
יֵשׁ כָּאן מָוֶת, אָכֵן, בְּאַחַת הַפִּנּוֹת.
מַקְפִּיץ מַטְבֵּעַ, שׁוֹרֵק, עֵינָיו בְּצֵל כּוֹבַע גָּדוֹל, כְּמוֹ
בַּפָאבּ אִישׁ אֶחָד, עַל
רֹאשׁוֹ תָּלוּי
שָׁעוֹן חוֹל. שָׁעוֹן חוֹל? בְּדַל חִיּוּךְ:
הַדִּמּוּי יַלְדוּתִי. זְמַן אֵינוֹ מְכוּמָת
לְקוֹל אֲמִתִּי. הַ´תִּיק תַּק´ הַזֶּה?
לִפְעָמִים הוּא מָהִיר, לִפְעָמִים הוּא נִמְרַח.
כְּבָר אָמַרְתִּי, חָתוּל מְשׁוֹטֵט
אֵי שָׁם בַּמִּטְבָּח.

אֵיפֹה הַמְּכַשֵׁפָה שֶׁלּוֹ, אַתֶּם שׁוֹאֲלִים? הִיא
יוֹשֶׁבֶת בַּמִּרְפֶּסֶת שֶׁלָּהּ, בְּקוֹמָה הַשְּׁנִיָּה.
מְעַשֶּׁנֶת קָאמֶל.
בּוֹכָה.

III. התחושה המטופשת שבלספר סיפור.

הוּא בּוֹכֶה עָלֵיהַ בְּמִילִים שֶׁכָתַב מִשֶׁהוּ אֲחֵר. הִיא בּוֹכָה
עָלָיו לְלֹא מִילִים. הֶחָתוּל מְיָלֵל כְּדֶּרֶך שֶׁחֲתוּלִים מְיָלְלִים.
כָּךְ לוֹקְחִים חַיִים וְעוֹשִׂים מֵהֶם סִפּוּר:

הַגִּבּוֹר יֵשֶׁב בְּפָּאבּ,
הִיא תִּבְכֶּה בַּמִרְפֶּסֶת,
וְהַמָוֶת יְחַכֶּה בַּסוֹף כְּמוֹ הַכְּרִיכָה הַאֲחוֹרִית.

וַהֲלוֹא רוּחַ נוֹשֶׁבֶת בֵּין הֶעָלִים
זֶּה אֵינוֹ סִפּוּר. רוֹצֶה לוֹמָר:
בֶּהָרִים מֵעָל הַפָּאבּ הַעֵצִים מִתְפָּלְלִים.

IV. שלשה סיפורֵי זֶן על מוות

שָׁאַל הַמַאסְטֶר אֶת תַּלְמִידוֹ שׁוֹן מִינְג: "מַהִי הַדֶּרֶךְ לִחְיוֹת לַנֵצַח?"
בִּתְשׁוּבָה לָקַח שׁוֹן מִינְג פֶּרַח זִּכְרִינִי וּפִזֵּר אֶת עָלָיו לַרוּחַ.
"אַתָּה לֹא תָּמוּת לְעוֹלָם," אָמַר הַמַאסְטֶר.

יוֹם לְמָחֳרָת שׁוֹן מִינְג לֹא מֵת לְעוֹלָם בִּתְאוּנַת דְּרָכִים.

הַמְּשׁוֹרֵר הַסִּינִי הַנּוֹדָע סִפֵּר לִמְשָׁרְתוֹ אֵת הַסִּפּוּר עַל שׁוֹן מִינְג.
שָׁמַע הַמְּשָׁרֵת וְצָחַק.
אָמַר לוֹ הַמְּשׁוֹרֵר:
"אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁשׁוֹן מִינְג מֵת.
לְמַעֲשֶׂה הַמָאסְטֶר מֵת."

אָמְרָה צִ´ינְג לַמְּשׁוֹרֵר הַסִּינִי הַנּוֹדָע:
"בְּיוֹם בּוֹ תַּפְסִיק לִקְרֹא לִי צִ´ינְג
וְתַתְחִיל לִקְרֹא לִי ´אֲהוּבָתִי´
זה הַיּוֹם בּוֹ אָמוּת"

הִתְחִיל הַמְּשׁוֹרֵר הַסִּינִי הַנּוֹדָע לְגַדֵּל פְּרָחִים.

V. זה אינו האנושי בלבד

בְּבַיִת אַחֵר בָּעִיר אֶפְשָׁר לְהַכִּיר אָדָם מִתְפַּלֵּל.
אִם הוּא כּוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו. אִם הוּא רוֹכֵן, אִם הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה,
אִם הוּא מְרַחֵף בְּרַגְלַיִם צְמוּדוֹת וּבְיָדַיִם פְּרוּשׂוֹת לַשָׁמַיִם,
אִם הוּא מוֹחֵא כַּפַּיִם בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת. אִם הוּא שׁוֹמֵעַ
סוֹלוֹ גִּיטָרָה שֶׁל הַפִּינְק פְלוֹיְד, אִם הוּא בּוֹכֶה כְּשֶׁהוּא
קוֹרֵא שִׁיר, אִם הוּא מְמַלְמֵל לְעַצְמוֹ בִּמְהִירוּת
בְּגוּף שֵׁנִי יָחִיד, אִם הוּא שׁוֹתֵק מְאֹד.

וְאֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֵת הַבִּלְבּוּל עַל פָּנָיו כְּשֶׁמִּשֶׁהוּ שׁוֹאֵל אוֹתוֹ
אִם הוּא כְּבָר אַחֲרֵי תְּפִילָה, כִּי מָה יַגִּיד.

אֲנִי מַכִּיר אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ חָמֵשׁ דַּקּוֹת שֶׁהִיא מִתְפַּלֶּלֶת.
וְהִיא שׁוֹתָה כּוֹס קָפֶה בַּזְּמַן הַזֶּה וְשׁוֹמַעַת מוּזִיקָה קְלִּילָה.
אִם תִּקְרָא לָהּ לֹא תַּעֲנֶה לְךָ אֲבָל אוּלַי תְּחַיֵּךְ, וַהֲרֵי
זֶה כָּל עִנְיָנָהּ שֶׁל תְּפִלָּה.

VI. אם כן;

כִּי כְּבָר רָאִיתִי אֶת עַצְמִי מוּנָח שָׁלֵו מוּל אָח בּוֹעֵר,
שֶׁאֲנִי חוֹזֵר, בְּעֶצֶם, חוֹזֵר וְאוֹמֵר: לֹא הוֹלַכְתִי אוֹתָךְ
שׁוֹלָל, דַּוְקָא, חִפָּשְׂתִי לָךְ מְקוֹמוֹת אָפֵלִים בַּחָלָל. כָּל
מָקוֹם בַּחָלָל הוּא דַּוְקָא אָפֵל. אֵינִי מִתְבָּלְבֵּל, אוּף,
אֲנִי מִתְבָּלְבֵּל.

עַל כָּל פָּנִים,
יָדַעְתִי אֶת הַדְּבָרִים שֶׁרָצִיתִי לוֹמָר. אֶת הַמִכְתָב הַאַחֲרוֹן
(וְכָך הוּא נִשְׁמַר: מִכְתָב אַחֲרוֹן. דַּפִּים צְרוּרִים בְּסִיכָּה
תָחַת אוֹתוֹ הַמִזְרוֹן, רְמָזִים קְטָנִים וְכֵן כָּל הַשְׁאָר) כָּתַבְתִי
מִתּוֹךְ עַיֵיפוּת. אוּלָי יֵשׁ לִשְׁאוֹל מָה נִסְגָר. מָה יִהְיֶה, מָה הָיָה,
אֵיךְ נִגְמָר. מִכָּל הַאַהֲבָה שֶׁאָהָב, הַדְּבָרִים שֶׁכָתַב, מָה נִשְׁאָר?

בְּתַא הַנִדוֹנִים לַמָוֶת חֲרוּטִים שִׁירִים עַל הַקִיר
בָּאוֹבֶךְ הַקַר.

וְעִם הַשְׁבִילִים הַמִתְפַּתְלִים בַּגַן כְּמוֹ תְּשׁוּבָה אֲמִיתִּית,
הַרְחוֹבוֹת הַמִתְּעַיְפִים אֶל סוֹפָם כְּמוֹ זְקֵנִים נְבוֹכִים:
אֵינם יוֹדְעִים לְאָן לָלֶכֶת, פִּתְאוֹם הַכֹּל מְבַלְבֵּל, יָמִין
אוֹ שְׂמֹאל? לַעֲזַאזֵל. בְּסוֹף כָּל רְחוֹב תִּמְצָא זָקֵן
נִשְׁעָן עַל מַקֵל. כָּל סִפּוּר יֵשׁ לוֹ סוֹף, כָּל חַיִים נִסְגָרִים.

לְאָן הוֹלְכִים? אֱמוֹר, בָּחוּר צָעִיר, לְאָן הוֹלְכִים? לֶהָרִים?

מודעות פרסומת

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s