כשירגעו הרוחות / שירה סטופל

הוצאת ספריית בית אל, 239 עמודים.

ליאת, סטודנטית לתקשורת, מגלה מודעת דרושים מעניינת בעיתון שחברתה לדירה, תילי, טורחת להביא מדי סופשבוע. באופן עקרוני היא לא טיפוס הרפתקני במיוחד, אבל במקרה היא בדיוק מחפשת עבודה, והתנאים הדרושים לקבלת העבודה (אמינות, אי סלידה מחתולים ויכולת תפילה) נשמעים לה הגיוניים למדי. אז היא הולכת על זה, למה לא, ומגלה פתקים תלויים על מראה באיזה בית ישן, מכוסה קיסוס, שאומרים לה מה היא צריכה לעשות בכל יום.


נשמע מעניין? טוב, אז זו לא העלילה. בכלל לא, אפילו. בכתיבה גולשת ועטוית דימויים סטופל עוסקת יותר דווקא בצד המואר יותר בחייה של ליאת: בלימודי התקשורת שלה, ביחסים בינה ובין המשפחה שלה, ביחסים בינה ובין שותפתה לדירה וכן באיזה זכרון ארוך, רחוק, מודחק בכח. שעוסק, ובכן, במישהו. בסוף תגלו מי זה ומה קרה לו, אבל אם אתם בנות רומנטיות להפליא בגילאים הנכונים, הרי שאפשר להכין כבר את הממחטות. ולא, לא גיליתי כלום, זהו. אל תדאגו, גם סטופל לא מגלה יותר מדי.
זה ספר ביכורים. ולמרות שבקטעים מסוימים הוא בכלל לא נראה ככה, הרי שבקטעים אחרים הוא דווקא כן. פה ושם יש גלישה מהמשלב לטובת התפייטות במשלב הרבה יותר גבוה, וימים שהיה אפשר להאריך בהם הרבה יותר – שהרי הספר עובר על יום יום במהלך שמונה השבועות שהעבודה, זו עם האמינות והחתולים, נמשכת  – נקטעים באמצע. וחבל, כי הכתיבה של סטופל באמת טובה. הדימויים, הזרימה, העניין, כולם גורמים לך לבלוע את הספר, וכמה חבל שזה נגמר בסוף – ועוד בסוף שצריך לקרוא פעמיים כדי להבין.
ועוד צ'ופר חשוב במיוחד לימים גשומים אלו (אין לי מושג מה התחזית לזמן בו הביקורת הזו תתפרסם, אבל נניח לזה): זה ספר ירושלמי וחורפי עד כדי תענוג. לשבת בערב עם כוס מרק חם, להתכרבל בשמיכת הפליז על הכורסה הישנה של סבתא, לכרסם עוגיות שוקו-צ'יפס ולקרוא את הספר, כשהגשם טופף בחוץ על המרזבים. אם עדיין לא ניסיתם את זה, אתם חייבים את זה לעצכם.

אז למה כן?  כי חורף, כי רומנטי, כי הספר זורם וכיפי ומתוק בדיוק במידה הנכונה, ויש משפטים כל כך יפים שזה כואב.
ולמה לא? אחרי הכל זה עדיין ספר ביכורים. לא הכל מתחבר, לא הכל ברור, ודברים שהיה מקום להאריך ולהעמיק בהם, קצרים משום מה.
כדאי לשים לב: כל הספר רוקד על הציר שבין השכליות לבין הרגשיות. באופן מפתיע משהו, מסתבר שליאת הייתה שכלית תמיד, גם לפני נקודת המשבר שלה, ואילו הדמויות המקבילות שלה רגשיות במידת מה. ככה שהתהליך שהיא עוברת לאורך העלילה הוא כפול. יש מקום לחפור על זה, אבל אין לי כח.

מודעות פרסומת

0 Responses to “כשירגעו הרוחות / שירה סטופל”



  1. להגיב

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




האתר החדש שלי לכותבים. כנסו כנסו:

אם תכניס את המייל שלך ותלחץ על הכפתור למטה, תקבל מייל על כל פוסט חדש. זה קסם!

הצטרפו אל 470 שכבר עוקבים אחריו

אנשים שעברו כאן והשאירו חותמת

אני בפייסבוק, מוזמנים ללחוץ על התמונה

© כל הזכויות על הטקסטים הכתובים בבלוג שמורות ליהודה גזבר, אלא אם כן צוין אחרת.

%d בלוגרים אהבו את זה: