אבירי הדרך – מייקל שייבון

הוצאת עם עובד, 183 עמודים. תרגמה מאנגלית: סמדר מילוא.

כשמייקל שייבון היה בתהליך כתיבת הספר, הוא השתעשע ברעיון לקרוא לספר 'יהודים עם חרבות'. התגובות נעו בין הפתעה מוחלטת לבין צחוק. ל'אנגלים עם חרבות' או 'מוסלמים עם חרבות' זה לא היה קורה. ומהצד השני, גם לא ל'יהודים עם מחשבון'. ככה זה יהודים. גם אם אלו יהודים חצי-כח. נניח, אפריקאי ענק שטוען שהוא מצאצאי מלכת שבא, ומסתובב עם גרזן ענק קשור לגב. או, לדוגמא אחרת, יהודי גרמני דק ובהיר שיער, שמסתובב עם סכין מנתחים חד, ערימה של תרופות וגעגועים לבית אבא. והיהודים האלה משמשים בתור שודדי דרכים, גנבים לעת מצוא, משחקי שחמט מומחים וכל שאר הדברים שיהודים בממלכת כוזר אמורים לעשות.

ואם כבר דיברנו על ממלכת כוזר, הרי שפתאום מופיע יהודי שלישי, בן לממלכת כוזר, שצריך להשיב אליו את המלוכה. ועל כל פנים, להשיב אותה למשפחה. ויש סוחרים יהודים, ולוחמים, ובכלל, ספר שאלמלא היו מודיעים לך בגדול שהוא עוסק ביהודים, לא היית טורח לנסות לנחש את זה. כי מה זה משנה, בעצם, אם הם יהודים או לא, בשעה שהם גונבים סוסים והולכים לפרוצות? אלא שפתאום קורה והיהודי צריך להשלים מניין לתפילת מנחה, ופעם אחרת הוא עומד מרותק לאיזה ספר חידושים שנדמה היה כאילו נעלם ואיננו, כך שהעובדה שהוא יהודי מאפילה לפעמים על העובדה שהאמונה שלו היא דבר אינדוידואלי וייחודי מאוד. מאמין שאינו מאמין, ולהפך.

שייבון, שזכור לטוב בעקבות רב המכר 'ההרפתקאות המופלאות של קוואליר וקליי', שייך לדור החדש של הסופרים האמריקאים-יהודים. יחד עם הזוג ג'ונתן ספרן-פויר וניקול קראוס, גארי שטיינגרט ואחרים. עיקר הכתיבה שלהם היא ביהודי האמריקאי, זה שמחובר-לא מחובר לתודעת העם היהודי, שכואב לו לאכול את הסנדוויץ' ביום כיפור, ושדודים של דודים שלו עלו לארץ והתיישבו באיזה קיבוץ. שייבון חורג כאן מהמסגרת והולך אחורה, לתקופה בה ממלכת כוזר הייתה ממלכה יהודית, במין נסיון להראות שהניגודים הנראים יוצאי דופן בתקופתינו (לפחות לגבי אמריקאיים) יכולים להיות טבעיים מאוד.

האמת, הולך לו. הספר כתוב בשפה נהדרת (תזכר לטוב המתרגמת, סמדר מילוא, ששמרה על רוח הספר ויצרה מן תמהיל נהדר של עברית ישנה וחדשה, כמו תערובת משובחת של טבק למקטרת), והעלילה זורמת, הדמויות מלאות, ההתרחשויות שומרות על נימה דקה של מתח, אבל לא ברמה של ספר מתח אמיתי. אפילו הפאנצ'ים יוצאים לו לא רע בכלל. נכון, פה ושם הוא מתמרח עם תיאורי ההתרחשויות. פעמים אחרות נדמה כאילו הגיבורים יצאו מאיזה סרט הוליוודי מרוב פאתוס שהם משדרים, אבל בסך הכל זה תענוג של ספר. בדיוק מספיק נמוך כדי לא להיות ספר רק לאוהבי ספרות יפה, ובדיוק מספיק גבוה כדי להיות ספר מעולה.

מודעות פרסומת

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s