להתמלא מחדש

"פאטה מורגנה היא אגם של יופי ואור."

[א]  סתיו

בַּחוּרָה בּוֹדְדָה צוֹפָה לַיָּרֵחַ וְאֵינָהּ יוֹדַעַת לָמָּה,
אֵלְטוֹן ג'וֹן שָׁר מֵאָחוֹר אֲבָל הַמִּלִּים פִּתְאֹם אֵינָן בְּרוּרוֹת.
שְׂמִיכַת הָפּוּךְ נִשְׁמְטָה מִכְּבָר וְאַט אַט קוֹפְאוֹת אֶצְבְּעוֹת רַגְלֶיהָ,
כּוֹס הַשּׁוֹקוֹ שֶׁלָּהּ בְּכַף הַיָּד וְהִיא קְרִירָה עַד מְאֹד.

בִּכְלָל אֵינָה מִתְּגַּעְגַעָת אֵלָיו,
לְמַעֲשֶׂה הִיא מִתְּגַּעְגַעָת לְהַרְגִישׁ מָשֶׁהוּ בַּסְתָיו,
אֲבָל אַף אֶחָד לֹא מְחַבֵּק אוֹתָהּ עַכְשָׁו
לְמַרְגְּלוֹת הַסִּפְרִיָּה הַצִּבּוּרִית
בְּתֵל אָבִיב.

[ב] אביב

מָה עוֹשִׂים הַמֶּלְצָרִים עִם כָּל אוֹתָן אֲרוּחוֹת רוֹמָנְטִיוֹת
בָּהֶם אֶחָד הַצְּדָדִים לֹא הוֹפִיעַ?
כְּשֶׁהֶאֲרוּס פָּשַׁט אֶת חַלִיפָתוֹ וְזִנֵּק אֶל הָעֶרֶב הַהוֹמֶה,
כְּשֶׁהַבַּחוּרָה הִתְאַהֲבָה בְּאָדָם אַחֵר שֶׁעוֹבֵד אִתָּהּ בַּמִּשְׂרָד,
וְהֵם סוֹבְבִים וּמְשָׁרְתִים אָדָם בּוֹדֵד מְאֹד בְּשֻׁלְחָן לִשְׁנַיִם
שֶׁטּוֹמֵן אֶת רֹאשׁוֹ בְּיָדָיו וּבוֹהֶה בַּשָּׁעוֹן כְּאִלּוּ בּוֹ הָאַשְׁמָה
וּבוֹ הַקֹּשִׁי וְאַחַר קָם וְהוֹלֵךְ, אוֹ קָמָה וְהוֹלֶכֶת,
הַגֶּשֶׁר עַל הַנָּהָר קָרוֹב מְאֹד וּמִי יוֹדֵעַ לָמָּה,
וְהָאֲרוּחָה נוֹתֶרֶת שְׁלֵימָה וּבוֹדְדָה.

יִתָּכֵן מְאֹד וְהֵם שׁוֹמְרִים אוֹתָם לְסוֹף הַמִּשְׁמֶרֶת בַּלַּיְלָה, בְּחֲצוֹת,
כְּשֶׁהַאוֹרוֹת נִכְבִים וְהַקִּירוֹת לְבֵנִים אֲדֻמּוֹת וְהֵם,
מֶלְצַר וּמֶלְצָרִית,
יוֹשְׁבִים יַחַד עַל חֲבִית הֲפוּכָה, כּוֹס יָיִן וּפֶרַח.

תִּרְאִי, הוּא אוֹמֵר לָהּ:
אֵיךְ גָּדַל פִּתְאוֹם הַיָּרֵחַ.