עיצוב פְּנים
[א] אריחים לאמבט
בַּדֶּרֶךְ לִקְנוֹת אֲרִיחִים לָאַמְבָּט נֶאֱלַצְתִּי לַעֲבֹר תַּחַת עֵינֵיהֶם הַבּוֹחֲנוֹת שֶׁל הַזְּקֵנִים בַּמִּרְפֶּסֶת הַקִּדְמִית. אִלּוּ הָיִיתִי יוֹשֶׁבֶת שָׁם בִּמְקוֹמָם, אוּלַי הָיִיתִי תּוֹהָה בְּרוּחִי מָה לְנַעֲרָה צְעִירָה וְלַאֲרִיחֵי אַמְבָּט. אֲבָל הֵם, רוּחָם בַּל עִמָּם. בִּרְחוֹב בִּיאָלִיק, הָרְחוֹב הָרָאשִׁי, עָמְדָה אִשָּׁה וְהִפְקִירָה רְגָשׁוֹת לַכּוֹל; אֶגְרוֹפִים קְמוּצִים הִיא שָׁלְחָה לְעֶבֶר הַחַלּוֹן בַּקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה, וּצְלִילֵי צְחוֹקָהּ רַעֲדוּ בִּמְרִירוּת בֵּין הַגְּדֵרוֹת הַחַיּוֹת שֶׁהִקִּיפוּ אֶת הֶחָצֵר. לִכְשֶׁעַצְמִי, אֵינֶנִּי רוֹאָה צֹרֶךְ בְּגָדֵר חַיָּה. מוּטָב לִי שֶׁהַגָּדֵר תִּהְיֶה מֵתָה. וּבִכְלָל, לוּ יָכוֹלְתִּי, הָיִיתִי פּוֹתַחַת אֶת הַשַּׁעַר לִרְוָחָה בִּפְנֵי הָאוֹרְחִים וְשָׁבִים, אֵלָּא שֶׁהַגְּבוּל עִם הַשְּׁפִיּוּת קָרוֹב כָּל כָּךְ, וּצְבוֹעִים מְחַזְּרִים בַּלֵּילוֹת עַל פְּתָחֵינוּ, צוֹחֲקִים לְעַצְמָם. בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר לֹא קָנִיתִי אֲרִיחִים; הַזְּקֵנִים רָאוּ אוֹתִי שָׁבָה בְּיָדַיִם רֵיקוֹת, כְּדוֹרֶשֶׁת שָׁלוֹם. גַּם הַגָּדֵר שֶׁלִּי נוֹתְרָה חַיָּה, בְּעִקָּר מִטְּעָמִים הוּמָנִיִים. וְשׁוּם רֶגֶשׁ לֹא לִקַּטְתִי מֵאֵלּוּ שֶׁהִתְפַּזְּרוּ בִּרְחוֹב בִּיאָלִיק, רַק רְגָשׁוֹת צְעִירוֹת אֲנִי מְהַסֶּסֶת פִּתְאוֹם לִשְׁלֹחַ לְבַדָּם אֶל הָרְחוֹב: אוּלַי יִתְפַּקְּרוּ שָׁם בִּבְלִי דַּעַת, אוּלַי יִשְׂאוּ צְחוֹק מָרִיר וּמְנֻסֶּה עַל דַּל שִׂפְתּוֹתֵיהֶם, וּמָה גַּם גְּבָרִים.
[ב] לשתות תה בשעת זקנה
מוּל הַדִּירָה שֶׁלָּנוּ, כְּשֶׁהָיִיתִי קְטַנָּה, הִתְגּוֹרְרוּ זוּג זְקֵנִים. אֶת בֵּיתָם הָיִיתִי נוֹהֶגֶת לְטַלְטֵל בִּקְרִיאוֹת שֶׁל קֹצֶר רוּחַ, כְּשֶׁאִמִּי הָיְתָה הוֹלֶכֶת לִשְׁתּוֹת שָׁם תֵּה. עַכְשָׁו דְּבָרִים אַחֵרִים מְטַלְטְלִים אוֹתִי, אַף כִּי אֵינֶנִּי זְקֵנָה. הַקּוֹרֵא הַנָּבוֹן, אִם יֵשׁ כָּזֶה, יְסַמֵּן כָּאן לְעַצְמוֹ תִּקְבֹּלֶת וְיַפְטִיר כִּי גַּלְגַּל חוֹזֵר בָּעוֹלָם וְהַכֹּל בָּא עַל מְקוֹמוֹ. לְדִידִי אֵין הַגַּלְגַּל חוֹזֵר: הוּא הוֹלֵךְ וּמְאַבֵּד רוּחַ וְנוֹטֶה עַל צִדּוֹ. פָּשׁוּט, כְּשֶׁהַסּוֹף הוֹלֵךְ וְקָרֵב אֶל עַצְמוֹ אֲנִי נֶאֱחֶזֶת בִּדְבָרִים שֶׁאֵינִי רוֹצָה לְזָכְרָם. בִּזְמַן כָּזֶה אֲנִי יְכוֹלָה לְהָבִין מַדּוּעַ הַזְּקֵנִים רוֹצִים בַּשִּׁכְחָה, מַדּוּעַ הָרִיר נוֹזֵל עַל סִינוֹרָם וְהַמְּטַפֵּל שֶׁלָּהֶם מְנַגֵּב אֶת שְׂפָתָם הָרוֹעֶדֶת. בַּדִּירָה הַקְּטַנָּה שֶׁלִּי הַסַּפּוֹת בְּלוּיוֹת מִזֹּקֶן, הוֹלְכוֹת וְנִפְרָמוֹת אַט אַט, כְּמוֹ זִכָּרוֹן. הַמּוּזָר מִכֹּל הוּא שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדַעַת מָה אֲנִי רוֹצָה לִזְכֹּר, אִם בִּכְלָל אֲנִי רוֹצָה לִזְכֹּר מַשֶּׁהוּ, לְהַזְכִּיר אוֹ לִמְכֹּר כִּגְלוּיַת בְּרָכָה. גַּם אֵינֶנִּי יוֹדַעַת מַדּוּעַ רִירָם שֶׁל הַזְּקֵנִים זָב. אֲנִי יוֹדַעַת מַדּוּעַ שְׂפָתָם רוֹעֶדֶת, הֵם אֵינָם יְכוֹלִים לְחַבֵּר אוֹתִיּוֹת לְמִלִּים, מִלִּים לְמִשְׁפָּטִים, מִשְׁפָּטִים לִרְגָשׁוֹת, רְגָשׁוֹת לְנָשִׁים. וּבְלִי נָשִׁים, אֵיךְ לֹא יִרְעֲדוּ. בְּסוֹף שֶׁל יוֹם אֲנִי מְכִינָה תֵּה וּמִתְיַשֶּׁבֶת בַּאֲנָחָה עַל הַסַּפָּה: אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים שֶׁאֵינִי יְכוֹלָה לִשְׁכֹּחַ, הַתֵּה עֲדַיִן בָּא בְּטוֹב.
[ג] ביאליק פינת הרב קוק
יֵשׁ מַשֶּׁהוּ יַצִּיב בַּשֵּׁם הַזֶּה. כְּשֶׁאֲנָשִׁים שׁוֹאֲלִים אוֹתִי הֵיכָן אֲנִי גָּרָה, אוֹ מָהֵם הַבְּסִיסִים הַיַּצִּיבִים שֶׁל תְּפִיסַת הָעוֹלָם שֶׁלִּי, אֲנִי מַפְטִירָה: בִּיאָלִיק פִּנַּת הָרַב קוּק. קְצַת חֲבָל לִי שֶׁבִּיאָלִיק הוּא הָרְחוֹב הָרָאשִׁי, וְשֶׁאִם הוֹלְכִים עַד סוֹפוֹ מַגִּיעִים אֶל הַבָּתִּים הַגְּבוֹהִים שֶׁמְּעַוְּתִים אֶת תְּפִישַׂת הַנּוֹף; אִם הָיִיתִי יְכוֹלָה, הָיִיתִי מַחֲלִיפָה בֵּין שְׁמוֹת הָרְחוֹבוֹת, וְאֶת הָרַב קוּק הָיִיתִי לוֹקַחַת אֱלֵי בָּתִּים אֲדֻמֵּי גַּגּוֹת בַּצְּלָלִים הַיְּרֻקִּים שֶׁל מֶרְץ. הַקּוֹרֵא הַנָּבוֹן, שֶׁהֻזְכַּר כְּבָר בֶּעָבָר, יָשִׂים לֵב שֶׁעָבַרְתִּי מִשְׁלַב וּפִתְאוֹם הַשָּׂפָה שֶׁלִּי קַלִּילָה וּצְעִירָה יוֹתֵר. כְּשֶׁחוֹשְׁבִים עַל זֶה לָעֹמֶק זֶה לֹא מְאֹד מֻפְרָךְ: הַשֶּׁמֶשׁ מְצַיֶּצֶת, הַצִּפֳּרִים זוֹרְחוֹת, הֶעָלִים בָּרְחוֹב אוֹמְרִים תְּפִלָּה כְּשֶׁמִּצְטַלְצֶלֶת בָּהֶם הָרוּחַ. אֲנִי לֹא מִתְפַּלֶּלֶת עַכְשָׁו. אֲרִיחֵי הָאַמְבָּט נוֹצְצִים בְּיָרֹק כְּשֶׁאוֹחֶזֶת בָּהֶם הַשֶּׁמֶשׁ. אֲנִי לֹא יוֹדַעַת מַה שָּׁכַחְתִּי, אֲבָל הַלֵּב מִתְרַכֵּךְ כְּמוֹ פָּנִים שֶׁל זְקֵנָה הַמְּחַיֶּכֶת לְפֶתַע: מוּתָר לְהַפְקִיר רְגָשׁוֹת מִשְׁתּוֹלְלִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת. לְפָחוֹת כָּאן, בְּבִּיאָלִיק פִּנַּת הָרַב קוּק.
[ד] מה שאני הכי אוהבת באהבה
עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן עוֹמֵד סֶפֶר מְרֻפָּט וְחוּם וְהֶעָצִיץ פָּרוּחַ לְצִדּוֹ בְּשִׁגָּעוֹן. הֶעָצִיץ הוּא צֶמַח, אֵין לוֹ יְכֹלֶת לְדַבֵּר אֶל הַפְּסִיכוֹאָנָלִיסְט. מְשֻׁגָּע. בִּשְׁנוֹת הַשִּׁשִּׁים פִּרְסֵם גֵ'יימְס בּוּגֶנְטָל חֲמִשָּׁה עֶקְרוֹנוֹת לַפְּסִיכוֹלוֹגְיָה הַהוּמָנִיסְטִית. בּוּגֶנְטָל, שֶׁאוּלַי הָיָה בַּגָּן עִם הַזְּקֵנָה דּוֹבֶרֶת הָאַנְגְּלִית, הַקִּיצוֹנִית מִיָּמִין עַל הַמִּרְפֶּסֶת. אוּלַי הִיא קָרְאָה לוֹ גֵ'ימִי, אוּלַי הֵם קָרְאוּ יַחַד בַּסֶּפֶר הַגָּדוֹל, וְהוּא מִלֵּא לָהּ אֶת הַשֵּׂעָר בְּחוֹל וְאַחַר כָּךְ צָחַק בְּפֶה מָלֵא שִׁנַּיִם לְמַעֵט הַשֵּׁן הָאַחַת שֶׁנָּפְלָה לוֹ אֶתְמוֹל. מַה שֶּׁאֲנִי הֲכִי אוֹהֶבֶת בַּפְּסִיכוֹלוֹגְיָה הַזּוֹ, הָאֱנוֹשִׁית, הוּא שֶׁהִיא תּוֹפֶסֶת אֶת הָאֲנָשִׁים כִּבְנֵי אָדָם שְׁלֵמִים וְאוֹהֲבִים. כְּשֶׁאֲנִי קוֹרֵאת אֲנִי מְגַלְגֶלֶת אֶת הַשֵּׂעָר בֵּין הָאֶצְבָּעוֹת בְּהֵסֵּחַ הַדַּעַת וְמְשַׁחְרֶרֶת. אֶפְשָׁר לוֹמַר, קוֹרֵא נָבוֹן, שֶׁכָּל הֶרְגֵּל קָטָן כָּזֶה הוּא חֵלֶק חַי מֵהַגָּדֵר. אֲנִי גְּלוּיַת לֵב אִתְּךָ, וְלֹא רַק אִתְּךָ. חֲבֵרָה שֶׁלִּי, לְעֻמָּתִי, הִיא גְּלוּיַת בְּרָכָה. בַּמַּיִם שֶׁנִּשְׁאֲרִים בַּקּוּמְקוּם אֲנִי מַשְׁקָה אֶת הֶעָצִיץ וּמְחַיֶּכֶת אֵלָיו בְּחִבָּה: מַה שֶּׁאֲנִי הֲכִי אוֹהֶבֶת בְּאַהֲבָה זֶה שֶׁאֲנִי לֹא יְכוֹלָה לְהַגִּיד בְּמִלִּים מָה אֲנִי הֲכִי אוֹהֶבֶת בָּהּ.
הופמן?
על פניו כן, אבל לדעתי לא, זה היה לפני שגיליתי אותו.
שאלה טובה.