בדרך סיפרתי מעשה / אייל ורד

הוצאת ספריית נצרים, 182 עמודים.

זוג צעיר עובר לגור בירושלים. הם מתרגשים מן המעבר, מהקדושה, מנהגי האוטובוס של ירושלים וגם מהריון ראשון. אחרי הבדיקה הראשונה, השגרתית, מבושר להם כי העוברה לוקה בנפיחות גדולה באזור הראש, ותשעים או שמונים אחוז שמדובר בפגם גנטי חמור. הרופא ממליץ להם לבצע הפלה, אך האישה מסרבת: "העשרה אחוז האלה," היא אומרת, "אנחנו נתייחס אליהם כאילו הם המאה אחוז שלנו." בין הבדיקות השבועיות מסתובבים הזוג מוטרדים מאוד, והחברותא של הבעל מציע לו ללכת אל ר' רפואל. ר' רפאל לוין, הבן של ר' אריה, שמספרים עליו גדולות ונצורות בירושלים. הם הולכים, הרב נותן להם סגולה וגם מבקש לבוא ולבשר בשורות טובות.

שתי נובֶלוֹת (סיפור שארוך מסיפור קצר אבל קצר מספר) ותשעה סיפורים קצרים מכונסים בספר הזה. הנובלה הראשונה עוסקת באיל ורד ובאשתו המתמודדים עם הריון ראשון שהוא גם הריון בסיכון. הנובלה השניה עוסקת במלחמת לבנון השניה. הסיפורים הקצרים עוסקים בכמה וכמה נושאים: מניין למנחה בצומת סילבר, נהג מונית שחש פגוע מברכת שלום שלא הוחזרה וכן הלאה. לא משהו גרנדיוזי. ואכן, הקטע האחרון שבספר עוסק בכך שהגיבורים הגדולים, בעיניו של אייל ורד, הם דווקא אותם אנשים פשוטים שעושים את המעשים הנצרכים בשקט ובלי להתרגש. אגב, כמדומני שכל הסיפורים אמיתיים.

פריחה ספרותית גדולה הולכת ופורחת בבתי המדרש של הציבור הדתי לאומי. כבר לא מדובר רק בעיתונאים שהוציאו ספר, בבוגרי ישיבת הסדר או באנשים שיצאו מהמחנה. גם רבנים התחילו לכתוב ולפרסם: הרב חיים סבתו, הרב יגאל אריאל ועתה מצטרף גם הרב אייל ורד לרשימת הרבנים שכותבים ספרות. המגמה יפה, ואין ספק שהיא חיובית מאוד, אלא שלעיתים נראה כאילו אייל ורד מנסה להשתמש באותו משלב שפה (כלומר- שפה גבוהה, שפה תנ"כית וכדו') שהרב סבתו, ש"י עגנון ודומיהם משתמשים, וחבל. דווקא הסיפורים הכתובים בשפה רגילה, לא מתיימרת, הם הסיפורים היפים יותר. ואילו שתי הנובלות הפותחות בצורה מרשימה ("אנשי ירושלים אנשים של צורה הם, ואין לך אדם בירושלים שאין חוט של חסד משוך על פניו…" וכן: "מתנה טובה יש לו להש"ית, ושבת שמה. כמה וכמה טובות יורדות לעולם בעבורה…") לא מצליחות לשמור על משלב אחיד. למען האמת, זה לא מאוד נורא: דווקא ממשלב השפה הנמוך יותר מצליח אייל ורד להפיק את המיטב. אולי היה כדאי לכתוב כך מלכתחילה את כל הספר.

מלבד זאת הופתעתי לטובה מהספר. העריכה הלשונית מחמיאה לו, חוט השדרה של הסיפורים נשמר לא רע בכלל, ואפילו ניצוצות של הומור מרפדים מדי פעם את דרכו של הקורא. לא ציפיתי לכזאת רמה בספר ביכורים של הסופר, שמוציאה הוצאת ספרים דתית לאומית.

למה אני ממליץ עליו? כי יחסית לספר ביכורים הוא לא רע בכלל, ויש כאן פוטנציאל. כמובן, אל תצפו לספרות גדולה או לסופר הבא של הציבור הדתי: כתיבה פשוטה, נוגעת ללב, שלא דורשת יותר מדי מאמץ.

למי זה מומלץ? לבוגרים, אני גם מניח שגם בנות יאהבו אותו יותר מבנים.

נקודת תורפה: משלב שפה לא אחיד, לא מתוחכם יותר מדי בעלילה או בדמויות.

כדאי לשים לב ל: תשעת הסיפורים הקצרים שבסוף הספר. לא יומרני יותר מדי, פשוט וישיר.

מודעות פרסומת

2 Responses to “בדרך סיפרתי מעשה / אייל ורד”


  1. 1 אילנה 1 ביולי 2013 בשעה 11:41

    ספר מקסים התאהבתי מצורת הכתיבה כבר בעמוד הראשון


קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




האתר החדש שלי לכותבים. כנסו כנסו:

אם תכניס את המייל שלך ותלחץ על הכפתור למטה, תקבל מייל על כל פוסט חדש. זה קסם!

הצטרפו אל 466 שכבר עוקבים אחריו

אני בפייסבוק, מוזמנים ללחוץ על התמונה

© כל הזכויות על הטקסטים הכתובים בבלוג שמורות ליהודה גזבר, אלא אם כן צוין אחרת.

%d בלוגרים אהבו את זה: