בואי הרוח / הרב חיים סבתו

האמת נתנת להאמר, יש לא מעט ספרים שעוסקים בקום המדינה ובשנותיה הראשונות, ביום הזכרון לשואה, בלוחמים שנפלו על משמרתם ובחללי פעולות האיבה. יש ביניהם גם לא מעט ספרים טובים, שהייתי שמח להמליץ עליהם לא פחות מכל ספר אחר. אמנם דווקא הספר האחרון של הרב סבתו, "בואי הרוח", מוּכָּר יותר, אבל אני רוצה להמליץ עליו בכל זאת. קודם כל, כי יש משהו יפה בכך שתלמיד חכם כותב ספרי פרוזה. ויותר מזה, כי הספר מתאר את הדור השני לשואה מנקודת מבטם של הספרדים, אלה שהוריהם לא עברו את השואה, והם מגיעים ששים ושמחים לארץ ופתאום מבינים שמשהו איום התרחש.

הרב סבתו חי כילד בשכונת בית מזמיל, או – ליתר דיוק – במעברת בית מזמיל. עולים חדשים ממצרים, בתיהם פתוחים והם מאושרים מבואם לארץ הקודש, חיים יחד עם ניצולי שואה מהונגריה, השוהים בביתם כל הזמן, ממעטים לצאת ובעצם נושאים את נטל זכרון השואה על כתפיהם. חיים סבתו, הילד, לא מבין כל כך מה קורה. הוא משחזר מזכרונו עצרות תפילה, עליה לקברי צדיקים ושמועות מגומגמות מתקופת השואה, אבל זה המעט שהוא יודע על גורל יהדות אירופה. והוא עוד מבין קצת מה התרחש. הילדים הספרדים של בית מזמיל לא מבינים מה קרה וצוחקים על ניצולת שואה קשישה שהשתבשה עליה דעתה.

ופתאום נתקל הילד בפרקש. פרקש, ניצול שואה, בעל המכולת השכונתית ואחד מראשי המעברה, מסלק את הילדים ודואג לזקנה. אחר כך רואה חיים את פרקש כשהוא בא לעשות טובה לזוג זקנות שקבלו שוברי קניה במכולת והן מתביישות ללכת ולקנות מצרכים בשוברים. הם שולחות את חיים הקטן, והלה הולך ומציג את השוברים למוכרת, שמסתכלת עליו בתערובת של חמלה ובוז. פתאום צץ פרקש מאי-שם, נותן לילד כסף ושתי חפיסות שוקולד ומורה לו לצאת שלא דרך הקופה. בקיצור – איש חסד.

הסיפור ממשיך ומתגלגל: פרקש נופל למשכב ומספר לחיים את סיפור חייו עד השואה. חיים יוצא למלמת יום הכיפורים. פרקש מפקיד בידיו של חיים (שהוא כבר הרב חיים סבתו) שלשה פקדונות, ומצווה עליו לדאוג להם, והרב סבתו משתדל למלא את בקשתו.

העלילה, כך חשתי, היא לא הצד החזק בסיפור הזה. לא חלש, אבל גם לא מושלם. ניכר ברב סבתו (וכך הוא גם אמר בראיונות איתו אחרי צאת הספר) שהעלילה שמשה לו רק כתירוץ לספר את קורותיו במעברה ולתאר את הקונפליקט הזה, בין האשכנזים לספרדים, שהתרחש בשנים הראשונות של המדינה. הסיפור, אגב, אמיתי. מכאן חולשתו היחסית – ואולי דווקא זה נותן לו חיזוק מכיוון לא צפוי. בכל מקרה: ספר מרתק.

למי זה מומלץ?

לכולם. זה לא ספר מורכב יותר מדי, וגם צעירים יוכלו להנות ממנו (אם כי פחות מהשפה בה הוא כתוב). עדיף, כמובן, לאוהבים את סגנון הכתיבה של הרב סבתו.

 

למה אני ממליץ עליו?

שפה כובשת ותיאור מדויק, חי וכובש של השנים הראשונות למדינה.

נקודת תורפה:

כבר הוזכרו. עלילה לא מושלמת (אם כי רואים שהסופר עשה מאמץ לחבר את כל הקצוות וליצור עלילה עגולה). שפה עשירה ומרשימה שלא תתאים לכולם – על אף שאני אהבתי.

כדאי לשים לב ל-

מי שקרא את 'עיין ערך אהבה' של דויד גרוסמן – החלק הראשון, 'מומיק', הוא תיאור של אותה שכונה ואותה מציאות, רק מהצד האשכנזי. כדאי להשוות. למי שלא קרא את 'מומיק' – כדאי לשים לב לראיית השואה מהצד הספרדי כנגד בניית המדינה המשותפת.  

מודעות פרסומת

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s