בחזרה ליער מאה העצים / דיויד בנדיקטוס

 

[ספר ההמשך לספרי פו הדב, מאת א.א. מילן]

הוצאת ידיעות אחרונות, 219 עמודים, מאנגלית: עטרה אופק.

כריסטופר רובין מקבל אופניים כחולים. לא סתם כחולים, מתוצרת ראלי. וככה הוא בא לקבל את פני המשתתפים במסיבה הגדולה של "ברוכ אבה הביתה". אחרי המון המון זמן מצאת הספר הקודם בהרפתקאות פו הדב, שמונים שנה, למעשה, מצאו היורשים של א.א. מילן סופר כלשהו שיכתוב את ספר ההמשך לפו הדב. וגם הצייר מצייר נחמד מאוד, והכל בעצם נראה מושלם. עוד ספר בהרפתקאות פו הדב, מה רע?

ובאמת, לכאורה שום דבר לא רע. יש דמות חדשה בסיפור, לוטי הלוטרה, וגם תיאורי הנוף שנונים כמו שצריך. בדרך כלל, לפחות. והמהומים על חזרזיר ועל פו. ודבש, כמובן, המון דבש. ממש כל מה שצריך מספר ההֶמשך. ואיה הוא ציניקן כרגיל, וארנב מחזיק מעצמו, וטיגר קופצני וקנגה אימהית והכל כמעט בדיוק כמו שהיה ביער מאת האקרים, שתורגם כאן ליער מאת העצים, כלשונו של המקור האנגלי. דברים זזים ומנתרים והכל מלא במשפטים שנונים וקצרים שאפשר לצטט ואפילו לאהוב, כמו "וארנב הביא את ספלי התה עם ציורי העלים הכי יפים שלו, ואמר שהם נכס משפחתי. וכשפו שאל את ינשוף בלחש מה זה נכס משפחתי, ינשוף אמר שזה סוג של עפיפון." חמוד להפליא, באמת.

אבקש את סליחתכם, אני עושה עוול לספר הזה. בשביל סתם עוד ספר ילדים – הוא נהדר. כדאי לקנות אותו, כיף לקרוא בו, והוא מלא במשפטים שגם המבוגרים יהנו מאוד לקרוא. וזו, אם נעמוד שניה על הנקודה, זו בדיוק הבעיה. אי אפשר לבקש ממישהו לכתוב המשך לספר מפורסם, יהיה הכותב מוכשר באשר יהיה, ולא לצפות לזה שההתרגשות תהרוס את ההנאה. מרוב קריצות למבוגרים, משפטים שנונים וכדו', אבד כל החן של הספר המקורי שהפך את "פו הדב" לספר טוב כל כך. הדמויות כבר לא תמימות וחמודות כמו שהיו, אלא מתוחכמות משהו. והציניות המפורסמת, שהפכה את הספר המקורי לתענוג, נעלמה לאי שם, ביחד עם אובר תחכום. דוגמאות? לא חסר. לדוגמא, כאשר כולם תוהים איך בודקים מה ינשוף עושה, מציע כריסטופר רובין להכין סוס של עץ גדול עם מישהו שמתחבא בתוכו (טרויה, כמובן), ואז אומר שזה לא ילך. או, דוגמא נוספת, כשאיה, מנהל בית הספר, מקבל את פני הכיתה, הוא אומר שהמוטו של בית הספר הוא "קוגיטו ארגו סום", ומבקש מינשוף לתרגם. לא חשוב מה ינשוף תרגם, כן חשוב ש'קוגיטו ארגו סום' זה בלטינית "אני חושב משמע אני קיים", ושהסופר מודע לזה.

אז למה אני ממליץ עליו בכל זאת? כי כספר ילדים (עד כיתה ו' בערך) זה חמוד נורא, וכי גם מבוגרים יכולים למצוא בו הנאה. והציורים באמת חמודים, למרות שגם הם לא ברמת הספר המקורי.

למי זה מומלץ? לא לאוהדים של הספרים הקודמים של פו הדב, כן למי שמחפש ספר בספריה לאחים הקטנים.

ומה דפוק בו? בעיקר? ההשוואה לספרים המקוריים. וגם עודף תחכום, תיאורים מייגעים למדי של משחקי קריקט ודברםי שאמורים להיות שנונים אבל הם לא.

במשפט אחד: סבבה והכל, אבל זה לא זה.

 

מודעות פרסומת

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s