הדעת, התפוח, הנחש – על סמארטפונים ובני הנוער

עד שנראה שלמדנו ש'צריך לחסום את האינטרנט' ולהיזהר מ'ייחוד עם המחשב' – הגיע הסמארטפון וטרף את הקלפים * בני נוער ומחנכים מדברים על מכשיר שהמאבק נגד הדומיננטיות שלו היא כמעט בלתי אפשרית * וזה עוד לפני הזמינות הבלתי נתפסת לתכנים פורנוגרפיים  שהחברות הסלולאריות מסמנות בלי להתבייש כגורם ההכנסה בנפח של מיליוני שקלים ביום * פיתרונות? למרבה האירוניה הבחירה החופשית שהפילה אותנו כל כך הרבה פעמים נותרה גם התקווה היחידה

 

הפלאפונים כבר מזמן אינם מכשיר של שיחות והודעות, ואפילו לא של מצלמה ומוזיקה. סקרים רבים שנעשו בתחום מצביעים על המספרים הבאים: חמישים אחוז מהמשתמשים בסמארטפון בעולם בודקים מייל ופייסבוק לפני שהם קמים מהמיטה. שלושים ושלשה אחוז מהמשתמשים משחקים באפליקציות גם אם אין להם שום צורך בהן. למעלה משישים אחוזים אומרים שאין להם מה לעשות עם מכשיר שאינו מחובר לאינטרנט. קרוב ל- 50% מהתלמידים בישראל גולשים למעלה מ- 6 שעות יומיות באינטרנט הביתי. למעלה מתשעים אחוז מהגולשים באינטרנט לא חסום, נחשפים לתכנים פורנוגרפיים. אבל רק אחוזים בודדים משתמשים במסלול המוגן שמציעות חברות הסלולר. בתי הספר עומדים כמעט חסרי אונים מול התופעה: החל מתלמידים שמכורים לפורנוגרפיה ועד תלמידים שמכורים לאנגריבירדס. איך מתמודדים? עם מה מתמודדים? ואיך אפשר ללמוד גמרא אחר כך?

אל י', מנהל תיכון, באה מורה אחת עם 'בעיה': היא לימדה מחשבת ישראל בכיתה, ותוך כדי השיעור היא רואה תלמיד משחק בפלאפון מתחת לשולחן. הוא היה כל כך שקוע במכשיר, עד שהוא לא שם לב שהיא מתקרבת אליו ונעמדת לידו, אבל היא ראתה: התלמיד היה עסוק בגלישה באתרים פורנוגרפיים. "המורה באה אלי בוכיה," מספר י', "ולא ידעתי מה להגיד לה. איך היא אמורה להתמודד עם זה? עזוב להתמודד עם זה. איך היא אמורה, בכלל, ללמד את התלמיד, כשהתלמיד יושב לה בשיעור וכולו נמצא במקום אחר?"

התופעה חוצה מגזרים ומוסדות – את ההתמודדות עם הסמארטפון מכירים היטב בכל התיכונים בארץ, היא נמצאת עמוק בישיבות התיכוניות ואפילו ראש ישיבת בני צבי בבית-אל, הרב אהרון טרופ רואה במכשיר הזה מושא למלחמת חורמה: "הטומאה אוטמת את הנפש" אומר הרב טרופ "בחור לא יכול לשבת מול דף גמרא אחרי שצפה אתמול בערב, ואולי אפילו בהפסקה שלפני השיעור, בתכנים מהסוג הזה – זה פשוט לא עובד. אך זה לא רק לימוד הגמרא, זה הכל. אני אגיד יותר מזה: החשיפה לחומר הזה גורמת לרווקות מאוחרת, לאחוזי גירושין שהולכים וגבוהים. לי ברור שהבעיה הכי גדולה של החברה כיום היא ההיחשפות לפורנוגרפיה, לוקחים את האשה והופכים אותה לאובייקט מיני. מי שרואה סרטים כאלה משהו במוחו נשרט, היחס שלו לאשה נפגם קשות, אי אפשר שלא. ככל שהחברה פתוחה יותר, ונחשפת יותר לתכנים לא צנועים ככה אחוזי הגירושין שם עולים בהתאמה".

את הפגיעה בחיי המשפחה רואה הרב יניב חניא, הבעלים של האתר 'שורש', במקום נוסף – "הדברים שרואים שם הורסים אחר כך את חיי האישות והביחד. בעקבות החשיפה הנוראית לתכנים הללו נוצרות תקלות חמורות בכל התחום של בינו לבינה".

דוד, בחור מישיבה תיכונית, הסכים לדבר בעילום שם. "נפלתי" הוא מודה – "אבל כולם נפלו. אתה מבין, אתה רואה את זה בשיחות של החבר'ה, פתאום מתחילים לדבר איך המדריכה מבני עקיבא נראית וכל מיני כאלה. ויש סוג של ידיעה שבשתיקה, כבר כמה פעמים יצא לי לתפוס חברים שלי גולשים באתרים לא צנועים, או שיש להם סרטונים בפלאפון ש… קיצור, מסובבים את הראש וממשיכים הלאה. מה תגיד?"

גם שירה (שם בדוי), תלמידת אולפנה, מתארת מציאות דומה: "גם לבנות יש יצר הרע" היא אומרת "וכאילו אף אחד לא חושד בנו. כל המדריכות מדברות רק על איך הבנים מסתכלים עלינו, אף אחת לא מדברת על ההתמודדות שלנו כבנות".

ולמי שחושב שהכל זה התעסקות יתר של דוסים שעושים עניין מכל 'נפילה' בצניעות, מוזמן לקרוא את הכתבה שפורסמה בלא פחות מאשר בניו-יורק-טיימס האמריקאי, הרבה לפני שעיתון דתי לצעירים עשה זאת – תחת הכותרת: 'אייפון – שרביטו של השטן'. הכתבה הזו, אנחנו מבטיחים לכם הכילה חומרים קשים הרבה יותר ממה שתקראו כאן.

כותרת משנה

אין יותר מדי צורך להסביר כיצד לקח הסמארטפון את התמודדות האינטרנט כמה צעדים הרבה יותר קדימה. דוד מתאר את המצב באופן פשוט: "אין מה לעשות. גם כשקיבלתי החלטה לשנות את עצמי ולפחות בישיבה להישאר נקי, פתאום לכולם יש פלאפונים ואינטרנט, ובשירותים שלנו יש קליטה של איזה רשת אלחוטית פתוחה מאחד הבתים בסביבה, אז אפילו אם יש לך אינטרנט חסום בבית וכל זה, מה זה משנה?"

"הפלאפונים זו בעיה שמגמדת את האינטרנט" – מסביר הרב חניא – "הגלישה הרבה יותר טובה, במקרים מסוימים, מבמחשב הביתי, והאפליקציות רק הופכות את כל העניין להרבה יותר פשוט וקל. הרבה מאוד אתרים נראים טוב יותר דרך הסמארטפונים מאשר על המחשב הביתי. זה הופך את ההתמודדות להרבה יותר קשה: קליק אחד ואתה שם. זה גם מאוד זמין, מאוד נגיש. תיקח את החייל הבייני"ש הכי צדיק, תן לו סמארטפון ביד ותעלה אותו לשמירה של שמונה שעות בקציעות. בארבע השעות הראשונות הוא ישנן משניות וילמד דף יומי. שעה חמישית הוא יתחיל לחפש סרטונים מצחיקים באינטרנט, ובשעה השישית השאול שנמצא בסמארטפון שבכיסו עלול להיות חזק ממנו. מה אתה רוצה שהוא יעשה?"

כשהרב אבינועם הורוביץ, ראש הישיבה התיכונית קרית ארבע, מתחיל לדבר על הנושא הזה, דבר ראשון הוא נאנח. "מה אני אגיד לך," הוא אומר. "הבחורים הכי טובים, המשפחות הכי טובות, תלמידים בישיבות הגבוהות הכי נחשבות. אם פעם אדם היה צריך ללכת למקום אחר בשביל לחטוא; הוא היה צריך לקנות חוברת, או ללכת לבית קולנוע, עכשיו הוא לא צריך בכלל להתאמץ: הכל כאן, הכל אצלו, בית הקולנוע בכיס שלו. ובגלל שזה בכיס, אין אפילו לאן לחזור. פעם הייתה לו היכולת לשים גבולות, להגיד: עכשיו אני חוטא, אבל אני בחוץ. בבית אין חטא. הבית הוא נקי. ועכשיו מה? החטא בבית ובישיבה, בתוך הכיס שלו. זה משפיע אפילו על יכולת החזרה בתשובה: אין לו לאן לברוח, אין לו גבול לעצור בו".

החברות הסלולאריות מכירות היטב את החולשה הזו בקרב הלקוחות שלהן, והן מקדישות הרבה מאוד משאבים ומחשבה כיצד להרוויח על זה כסף. הרבה מאוד כסף. "זה מה שמכניס הכי הרבה כסף לחברות הסלולר" אומר הרב חניא "אני יודע על סדרי גודל של עשרות אנשים שאחראים לספק תוכן לא צנוע לפורטלים הגדולים. זה מאוד פשוט: כל כמה מאות קליקים שווים כמה מאות שקלים. ככל שמקליקים יותר, ככה נכנס אליהם יותר כסף. לכן יש להם אינטרס מאוד ברור שלא לחסום את האינטרנט בפני תכנים לא צנועים. מדובר על מליארדי שקלים מדי שנה רק מהתכנים האלה".

כותרת משנה

"צריך להבין שמבחינה סוציולוגית, האפקט המרכזי של ה'ניו מדיה' – האינטרנט והסלולר-  הוא טשטוש גבולות" מסביר חננאל רוזנברג, דוקטורנט לתקשורת באוניברסיטה העברית ומרצה במכללת הרצוג. "תקשורת ממוטטת גבולות של זמן ושל מרחק. לכן כל אמצעי תקשורת חופשי מהווה איום על מסגרות חברתיות שמבקשות ליצור בידוד, החל בצבא וכלה בבית הספר. הצבא, לדוגמא, מנסה לבודד את החייל בטירונות על מנת לאפשר תהליך חיברות, כלומר מעיין 'חינוך מחדש', וגם בזה היא מתקשה. גם בבית הספר, שמנסה להציב לתלמיד גבולות, הגבולות מתפרקים".

 

מבחינת רוזנברג הנזק של מכשירי הסמארטפון מתחיל עוד לפני התכנים השלילים שהוא מציע לתלמיד – רוזנברג מצביע על שני סוגי גבולות שנפרצים ע"י הסלוארי הגבול הראשון הוא הגבול שאמור להפריד בין המציאות בבית הספר לבין חיי התלמיד מחוצה לו – "הילד אמור להיכנס לסביבה לימודית שבה הוא נחשף לתכנים שבית הספר בוחר לחשוף אותו אליהם. המכשיר הזה יוצר קשר תמידי למה שקורה בחוץ, החוץ פורץ לתוך הכיתה". גבול נוסף שנפרץ פוגע בסמכות של איש החינוך שמאוימת ע"י המכשיר – "בית הספר אמור להיות האחראי על התלמיד, בלי פיקוח תמידי מבחוץ. מהבחינה הזו המכשירים פשוט הורסים את היכולת ללמד. המורה נמצא תמיד תחת איום של צילום סלולארי, אין מצב כזה של 'מה שקורה בכיתה נשאר בכיתה'. כלומר, אין למורה מרחב שהוא יכול לטעות בו".

החיבור למכשיר מורגש אפילו בפן הפיזי – "פעם, תקשורת הייתה מועברת דרך מסופי תקשורת: טלפון קוי, מחשבים ביתיים" – אומר רוזנברג – "עכשיו האדם הוא מסוף התקשורת, הפלאפון הוא האובייקט שנמצא על גופינו ללא תחלופה, יותר מבגדים, יותר מתכשיטים. הוא הופך לאיבר נוסף, כמו פרוטזה. יש אפילו תחושת פאנטום של הסלולר: כשהפלאפון לא עליך, בשבתות וכדומה, ואתה מרגיש את הרטט שלו בכיס או שומע את הצלצול שלו. אני מציע שתעשה ניסוי, תנסה לשרוד בלי פלאפון שלשה ימים. בלי אינטרנט זה קשה, אבל אפשרי. בלי פלאפון זה כמעט בלתי אפשרי".

גם הרב ירמי סטביצקי, מנהל תיכון הימלפרב בירושלים, מוטרד יותר מהמכשיר עצמו ופחות בתכנים השליליים שהוא מציע. "מבחינתי," הוא אומר, "לא משנה איזה דור, צריך לזרוק את כל המכשירים האלה מהחלון. זה נורא, זה הורס את כל יכולת הריכוז של התלמיד".

האם אתה רואה באופן ברור ירידה בלימודים מאז שהסלולאריים נכנסו?

"אני יכול להגיד בוודאות שבעשרת השנים האחרונות אנחנו רואים ירידה בלימודים. הילדים כל הזמן מתרכזים באייטם הבא, במשהו אחר שיקרה, שהוא לא כאן ולא עכשיו. כמו זיפזופ בטלויזיה, אי אפשר לעמוד במקום אחד. לא מעניין אותי? הופ, למשהו אחר. בית ספר לא יכול להתמודד עם ריבוי גירויים שכזה."

ואולי מדובר בחוסר יכולת של בית ספר לעניין את התלמיד?

"מורה הוא לא כוכב בתכנית ריאליטי, הוא אמור להיות החוליה בשרשרת שמעבירה את המסורת הלאה. בכלל, אני לא מבין את הטענה הזאת. אין כבר מקום לַמוֹרים שהם לא הכי מעניינים בעולם? איך נקרא הפרק הראשון במסילת ישרים? 'חובת האדם בעולמו'. לאדם יש חובה בעולם. רוב החיים, מה לעשות, הם עבודה קשה ולא מעניינת. מה, כל החיים זה דברים מעניינים? יש מסורת, יש מסורת תרבותית, זה מה שמורה אמור לעשות".

כותרת משנה

אז איך מתמודדים? "ברור שהצד של הפורנוגרפיה והתכנים הפוגעניים הוא בעיה" – אומר רוזנברג – "אבל ברור שאי אפשר לתת לזה פתרון טכנולוגי בלבד. אין כיום חסימה שחוסמת באמת: גם אם האינטרנט הסלולרי חסום, אז לחבר יש. ואם לא, אז יש wi-fi במדרחוב. אין אפשרות של ממש להתמודד עם זה, אבל עם הבעיות שהמכשיר עצמו עושה, החל מאלימות טכנולוגית וכלה באובדן הריכוז, דווקא אפשר להתמודד".

כמו בתחומים נוספים גם כאן קיימות שתי גישות עיקריות.

בבני צבי קיבלו החלטה אמיצה שלא בטוח הייתה עוברת בקלות במוסדות אחרים: איסור כניסה למכשירים שמעל דור שתיים וחצי.

גם הרב הורוביץ אוסר בישיבה שלו פלאפונים עם דור שלישי, גם ללא אינטרנט. ואם מופיע מכשיר כזה, הוא מוחרם עד סוף שנה.

והתלמידים מקבלים את זה?

"את האיסור על האינטרנט, בהבנה מלאה" אומר הרב טרופ. " היו כאלו שאף באו להודות לי על כך באופן אישי." גם אצל הרב הורוביץ הדברים עברו בהבנה יחסית: "אני לא אגיד לך שעל הדור השלישי לא היו ויכוחים, אבל אנחנו מציבים שם את הקו האדום. באה אלי אמא והתלוננה שהמכשיר הוא של חבילה, כלומר שהם ממשיכים לשלם כסף גם כשהמכשיר אצלי. שאלתי אותה 'כמה את מוכנה להפסיד על הנפש של הילד שלך?'."

"יותר מזה," ממשיך הרב הורוביץ, "אין דבר כזה פלאפונים בזמן לימודים. לא משנה איזה דור. ומה שאני חושב שצריך לעשות, באמת, זה לפתח מכשיר שיש בו מוזיקה, ויש בו מצלמת סטילס, אבל ללא וידאו וללא אינטרנט"

"בכלל" – מוסיף הרב ירמי – "תלמיד צריך לשחק כדורגל. נקודה. החיים הווירטואלים האלה לא בריאים. הם ממוטטים את כל יחסי החברה."

"קודם כל" – אומר הרב יניב חניא – "צריך מוּדעוּת. כולם מועדים לנפילות: בנות ובנים, צדיקים ונוער שוליים, ילדים בני שתיים עשרה ומבוגרים שנשואים כבר עשרים שנה. עכשיו צריך לשאול מה עושים הלאה. לדבר על זה, להציף את זה. במישור הנוסף, חייבים איזשהו פיקוח על הסמארטפונים. משהו להיאחז בו, לקבל משוב שאתה עושה משהו לא בסדר. בעקרון חברות הסלולר חייבות לספק חסימה מינימלית, צריך שיהיה ציבור שידרוש את זה מהחברות. דבר שלישי, צריך ליצור תכנים חיוביים, לספק אלטרנטיבה. לכל האתרים הגדולים יש אפליקציה שמותאמת לסמארטפון, אתרים דתיים, לעומת זאת, בעיקר משיקולי תקציב, לא יכולים להרשות לעצמם."

 

ומה עם בחורים ובחורות שמסיבות שונות ההורים שלהם לא מפקחים להם על צריכת התקשורת?

אתה שואל אותי אם להכל יש פתרון? לא להכל יש פתרון!"

חינוך לא עוזר?

"עוזר ולא עוזר" מהסס הרב חניא "מצד אחד, שיחה אחת לא עוזרת. אבל מסה של שיחות, וכתבות, ודיבורים על חסימה ועל המנעות וחינוך – דווקא יכולים לעזור."

הרב טרופ מסייג אפילו את זה: "לבני נוער רבים זה לא רלוונטי, זה פשוט לחיות באשליות, כבר חז"ל קבעו שאין אפוטרופוס לעריות, ואמרו לגבי מי שדוגל בפתיחות וחושף את בנו למציאות של חטא, מה יעשה הבן ולא יחטא" אין ברירה צריך להתרחק מהחטא, צריך שתהיה דרישה מהציבור לפלאפון כשר המתאים לצרכים של הציבור הדתי לאומי.

חננאל רוזנברג לעומתם שם את הדגש דווקא על החינוך. "בסופו של דבר אפשר לראות שהרב שרלו צדק במה שהוא אמר לפני עשר שנים: אין ברירה, חייבים לחנך לבחירה. בעידן של חשיפה מוחלטת, המחנך צריך לזכור: כל נושא צנוע שהוא לא מעז לדבר עליו, המדיה הופכת להיות הסמכות היחידה".

ומה לגבי הבעיות עם המכשיר עצמו, הנזקים שהוא עושה לחברה וללימודים?

"אפשר לאסור על כניסת מכשירים חכמים לבית הספר. אבל זה בעייתי, אי אפשר לאכוף את זה בכל מקום. גם אי אפשר להחרים את המכשיר, כי הוא יקר מדי ומורים חוששים להסתבך. גם מעשית, יש בתוכו קבצים, תמונות אישיות, הודעות מהחָבֶרַה. במקרים רבים הילדים להם הוחרם המכשיר הגיבו בפאניקה ואלימות, ישבו יום שלם ליד הדלת של המנהל ולא זזו".

"צריך שיהיו ברורים שני דברים: דבר ראשון שזו לא בעיה של המורה שהילדים לא מרוכזים, אלא להתייחס לכך כהתמודדות בית ספרית. לא כל מורה מחליט אם אצלו מותר פלאפון בשיעור או לא. יש החלטה בית ספרית, וכולם עומדים בה. הנקודה השנייה צריכה להיות באחריות ההורים – הם חייבים להכיר את הבעיה ולתת גיבוי מוחלט לבית הספר. לדוגמא, בבית הספר הניסויי בירושלים ישב ועד ההורים וניסח מכתב שהופץ לכל ההורים המגביל שימוש במכשירים בבית הספר. אם לא מסוגלים לקבל החלטה להוציא את המכשיר מבית הספר לגמרי אפשר להחליט החלטות פחות גורפות – יש בתי ספר שמנסים ליצור איזורים ממודרים, מנותקים, שאין כניסה אליהם עם סלולארי: אודיטוריום, נניח, או בית המדרש. שם אפשר להעביר שיחות, הצגות, לגרום לתלמיד לעבור חוויה רגשית בלי שיהיה לו הפרעות כל הזמן מן החוץ שימנעו ממנו להיכנס לזה."

 

דוד, התיכוניסט, קצת מפקפק בכל זה: "זה לא ממש יעיל," הוא אומר "ובכלל, נראה לי שאתם, כל המחנכים–"

אני לא ממש מחנך.

 

"אז לא אתה. כל המחנכים שלי, נורא מוטרדים מכל הטכנולוגיה הזאת וכאילו לא יודעים איך להתמודד איתה. כאילו מה, תזרמו."

אתה רואה את המחנך שלך זורם?

 

"לא, אבל לא צריך לעשות מכל דבר חדש כאילו השטן פתאום הגיע לעולם. לא יודע. יש דברים טובים ויש דברים רעים. ודי ברור מה הדברים הטובים ומה הדברים הרעים. וזה לא כאילו שאני כל היום רואה סרטים לא צנועים בחדר. כל החברים שלי מדריכים, אנחנו לומדים תורה, עושים בגרות," צוחק, "לא הכל רע ב'נוער של היום.'"

חננאל רוזנברג מבקש לחדד את הנקודה הזאת: "זה נכון," הוא מודה, "החשיפה היא עובדה. אין סוף להתגוננות הזאת ושום פתרון אינו יעיל עד הסוף. הרב וייצמן, ראש ישיבת מעלות, אמר לי פעם – 'זוהי המציאות, לתוך העולם הזה נולדנו, אנחנו נעשה את שביכולתינו והקב"ה יעשה את שלו'. ובחינוך, היסטריה היא לא תשובה לגיטימית. בכלל, לא צריך להיות כל כך מיואשים: הנוער היום הרבה יותר אידאליסטי והרבה יותר מפוכח. הוא יודע מה קורה מסביבו ולאן הוא באמת שייך. ומחקרים שנעשו – דווקא בארצות הברית – מראים שהדבר העיקרי שעוזר הוא דווקא חינוך בלתי פורמלי. שום דבר לא משתווה לקשרים בינאישיים, להשפעה של משפחה, לתנועת נוער. אסור לשכוח את זה," הוא מסכם, "שיחת נפש אחת עם מדריך טוב שווה לעשרה פרקים של תכנית ריאליטי גרועה. צריכים להיות גם קצת אופטימיים".

מודעות פרסומת

7 Responses to “הדעת, התפוח, הנחש – על סמארטפונים ובני הנוער”


  1. 1 ליאון 19 באפריל 2012 בשעה 20:42

    כל מילה נכונה , אולי סטארטאפ יקח את הנושא לפתרון ע"י שישכללו מכשיר ללא wifi וללא אינטרנט לא מסונן

  2. 2 משתמש אנונימי (לא מזוהה) 20 באפריל 2012 בשעה 11:48

    מרתק.
    איפה זה פורסם? המאמר הזה זקוק לחשיפה רצינית.

  3. 4 אנונימית 7 במאי 2012 בשעה 19:51

    וואי כ'כ נכון !

  4. 5 Neri Yarden 27 באוקטובר 2013 בשעה 21:59

    מי כתב את זה? יהודה?


קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




האתר החדש שלי לכותבים. כנסו כנסו:

אם תכניס את המייל שלך ותלחץ על הכפתור למטה, תקבל מייל על כל פוסט חדש. זה קסם!

הצטרפו אל 466 שכבר עוקבים אחריו

אני בפייסבוק, מוזמנים ללחוץ על התמונה

© כל הזכויות על הטקסטים הכתובים בבלוג שמורות ליהודה גזבר, אלא אם כן צוין אחרת.

%d בלוגרים אהבו את זה: