פורים תוירה

לאבא

I. הדוּר קבלוה בימי אחשוורוש

אָמַר רָבָא: חָיַיב אִינִישׁ לִבְּסוּמֵי בְּפּוּרַיָא עַד דְּלֹא יָדַע.
עַל הַבַּקְבּוּק שֶׁלִי כָּתוּב: תַּכְלִית הַיְדִיעָה שֶׁלֹא נֵדַע.
וְכָמָה שֶׁאֲנִי שוֹתֶה אֲנִי יוֹתֵר יָנִיק וְיוֹתֵר חַכִּים,
עַד שֶׁבָּסוֹף, כְּשֶׁאֶינֵנִי מְזָהֶה יוֹתֵר כְּלוּם לְבָד מְקוֹלוֹ שֶׁל אַבָּא,
דַּוְקָא אָז אֲנִי יוֹדֵעַ הַכֹּל.

כְּשֶׁחָזַ"ל אוֹמְרִים שֶׁבְּמָעֲמָד הַר סִינָי יָצָא הַקוֹל וְהָלַךְ,
הֵם לֹא אוֹמְרִים מְאֵיפֹה הוּא יָצָא.
אָנוּ כְּבָר לָמַדְנוּ שֶׁלֹא בַּרַעָשׁ הַשֵׁם, אֲבָל
אוּלָי יֵשׁ לוֹמָר: הַשֵׁם בְּשֶׁקֶט,
אוּלָי יֵשׁ לִשְׁתוֹק אֶת הַדְּבָרֵים הַאֶלֶה בַּיְקִיצָה.

אִם לֹא הַיִינוּ מִשְׁתַכְּרִים לֹא הַיִינוּ רוֹאִים אֶת הַקוֹלוֹת,
לֹא הַיִינוּ יְכוֹלִים לִשְׁמוֹעַ אֶת הַבְּרָקִים.
בְּחַלוֹנֵינוּ לַשָׁוְא הַיְתָה מִדָּפֶּקֶת רוּחַ אֱלוֹקִים
וַאֲנַחְנוּ הַיִינוּ יוֹשְׁבִים לְיָד שׁוּלְחָן הַמִטְבָּח וּמְחַבְּקִים
אֵת עַצְמֵינוּ.

וּבְכָל פּוּרִים אֲנִי רוֹאֶה בְּגָּלוּי אֶת הַקוֹלוֹת שֶׁשָׁמַעֲתִי בַּבֶּטֶן.
וְהַקוֹל יוֹצֵא וְהוֹלֵך מִסוֹף הַעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ כְּמוֹ אַדְוָה שֶׁל נֵר.
רַק שֶׁבָּסוֹף אֵין מַלְאָךְ שָׂם אֶצְבָּע עֲדִינָה עַל פִּי וְאוֹמֵר לִי: "שְׁכַח",
כָּל פָּעַם אֲנִי מִתְפָּכֵּחַ וּבוֹכֶה אֶת הַשִׁכְחָה מְחָדָשׁ.

כִּי כֵן,
אָנוּ אֵינֶנוּ שׁוֹתִים עַל מְנָת לִשְׁכּוֹחַ,
אָנוּ שׁוֹתִים בִּכְדֵי לִזְכּוֹר אֵת אָשֶׁר שָׁכַחְנוּ.

II. למחר ביקש עליו רחמים והחייהו

רַבָּה וְרַבִּי זֵירָא עֲבְדוּ סְעוּדַת פּוּרִים בְּהָדֵי הַדָדֵי,
וּבְּסוּמֵי עַד דְּלֹא יָדְעוּ לְהַבְדִיל בֵּין מָיָא לְחַמְרָא.
קָם רַבָּה שַׁחְטֵיה לְרַבִּי זֵירַא
לְמָחַר בָּעֵי רַחֲמֵי וְאֲחְיֵיה.

כְּמוֹ בְּנֵי יִשְׁרַאֵל שֶׁבִּקְשׁוּ: "וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת",
וְלֹא יָדְעוּ כִּי הַמָוֶות הוּא חֶזְיוֹן שָׁוְא, וְטוֹמְאָתוֹ הִיא שִׁקְרוֹ.
וְאֲנִי תָּמִיד חָשַׁבְתִי שֶׁאִם הָיָה ר' זֵירָא עַצְמוֹ יָכוֹל לָקוּם,
שֶׁמָא הָוַה בָּעֵי דְּלֹא לִיבָּעֵי עָלַיו רַחֲמִים.

וְאָנוּ-
אָהֲבַתֵנוּ לַקָפֶה לֹא תְּסָמֵא אֵת עֵינֵינוּ מִרְאוֹת אֶת מוּמָיו:
כָּל מוֹצָאֵי פּוּרִים מְחָדָשׁ הוּא מְנַתֵק מְאִיתָנוּ בְּכֹּחַ אֶת חֶבֶל הַטָבּוּר,
וּמוֹתִיר אוֹתָנוּ סְחוּפִים וּדְּוּויִים לְיָד שׁוּלְחַן הַמִטְבָּח,
מִתְּגַעֲגְעִים לַקֶשֶׁר.

III. כתבוני לדורות

עַכְשָׁיו אֲנִי כּוֹתֵב אֶת עַצְמִי בְּיָדַיִים טְרוּטוֹת מְשֵׁינָה,
וְחוֹתֵם אֶת עַצְמִי בַּשְׁתִיקוֹת וְּבְכֹל שְׁתִיקָה מַנְגִינָה,
וּמוֹחֵק בִּזְהִירוּת אֵת הַסוֹף וּמוֹתִיר בִּמְקוֹמוֹ עֲנָנָה–

שׁוֹתֶה וְהוֹלֵךְ.