ספרים מצחיקים – חלק ב'

ספרים מצחיקים שהיו מופיעים כאן, אלמלא נכתב עליהם כבר: 'אלבי, סיפור אבירים' (יאיר לפיד) 'שלשה בסירה' ו'עין של אשה' (מיכל ווזנר)

ספר הבדיחה והחידוד / אלתר דרויאנוב

[קרדיט מלא לנחשון בירנבאום, שטוען שזה הספר הכי רציני והכי מצחיק שיצא אי פעם בעברית]

מצחיק, לא מצחיק, הומור של זקנים, לא משנה בכלל – הספר הזה הוא המקור לכל ההומור היהודי לדורותיו. העסקן הציוני אלתר דרויאנוב ישב בבית הבראה וקרא ספרי בדיחות (הרופאים אסרו עליו לקרוא ספרי עיון) ומתוך הקריאה עלה שבדעתו שצריך לכנס את כל ההומור היהודי במעין קורפוס ענק, כשם שעשה ביאליק לאגדה. הוא התיישב למלאכה, ומיין את כל 3170 הבדיחות שאסף לבדיחות על קהילות, בדיחות של רבנים, של בדחנים, על יחסי חמות חתן וכדומה. בסיום המלאכה עמדו לו על השולחן שלשה כרכים עבי כרס, שהפכו להיות האנציקלופדיה של הבדיחות היהודיות. גונן גינת, למשל, בטור שלו באחד העיתונים המתחרים של עולם קטן, נוהג להביא בדיחות מעובדות מדרויאנוב, וכך גם כל מי שמחפש בדיחה יהודית, עם עם ריח של צולענט.

ניתן לקריאה (כמעט מלאה) בפרוייקט בן יהודה: http://benyehuda.org/droyanov, והמהדורה האחרונה יצאה ב1990 בהוצאת דביר.

 

מדריך הטרמפיסט לגלקסיה / דגלאס אדאמס

מאנגלית: מתי ונגריק ודנה לדרר, 221 עמודים

[בנימין פילצר ואיתמר כהן חושבים שזו הבחירה האוטומטית לספר מצחיק. ובכן.]

לכתוב על מדריך הטרמפיסט לגלקסיה הוא מעשה מיותר מאין כמוהו. המעריצים מכירים כבר את הכל בעל פה, אלה שלא, ביקורת לא תגרום להם לקחת את הספר לידיים. דווקא משום שהוא מעשה חסר משמעות, חייבים לעשות אותו, כי הרי זה כל הסיפור של הספר הזה: כדור הארץ מושמד על מנת לבנות במקומו מעקף טרנסאטלנטי, והחיפוש אחר המשמעות לחיים נפתח בקול תרועה רמה. גם ידיעת התשובה לשאלה הגדולה של החיים, היקום וכל השאר – 42 – אינה מובילה לשום מקום, שהרי את התשובה אנחנו יודעים, אבל מה, לעזאזל, השאלה? וכך נפתחת סדרה של חמישה ספרים (ועוד שישי שלא נחשב) שמחפשת אחר המשמעות לחיים, מגלה את בעיותיו האמיתיות של רובוט דכאוני ומאוכלסת בעשרות מהדמויות היותר ססגוניות שתפגשו בהם בספרות כלשהי. ומלבד זאת, זה נורא מצחיק. הומור אבסורדי, על גבול הנונסנס, בכמויות משתפכות: לא מעט מעריצים מוכנים לחתום עליו כספר המצחיק ביותר שיצא אי פעם. אגב, אם אתם רוצים להשמע מבינים: המעריצים קוראים לו 'המדריך', בלי ההמשך.

שיכון צדיקים / נילי אושרוב

קרפד בשיתוף הוצאת מודן, 203 עמודים.

[אוריאל קרמר חשף את הספר הזה בפני]

זה אחד הספרים הקטנים, הנעלמים והמצחיקים שיצא לי להכיר. מצד אחד, כל כך מקומי: שיכון רמת גני בשנות החמישים, מפד"לניקים עם שפם ודג מלוח בסעודה שלישית. מצד שני, אולי זה מה שהופך אותו למצחיק. אני אמנם לא בגיל, והזכרונות אינם זכרונות ילדותי, אבל אושרוב מצליחה להעביר את חוויות ילדותה בצורה משעשעת להפליא, עם ציניות אינסופית והמון עין טובה. לא אגיד שלא נעתי בחוסר נוחות פה ושם (לא האמנתי שמישהו יכול להיות ציניקן עד כדי כך), אבל בלי ועם קשר: זה פשוט ספר נהדר. לכו תקראו.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “ספרים מצחיקים – חלק ב'

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s