מכירת חיסול / יו לורי

הוצאת עם עובד. 430 עמודים. מאנגלית: יעל אכמון.

 

זה הפוך על הפוך: מרבית ספרי המתח כל כך גרועים, עד שאתה מחכה שיצא ספר מתח טוב רק בשביל שתוכל לשבור את הרצף הקטנוני ולהכריז קבל עם ועולם ש'ספר המתח המושמץ פלוני-אלמוני הוא ספר מעולה ברמה יוצאת דופן!' ובכך לרקוד על שני ציפורים: לקלוע לטעמו של ההמון אך להשאר מקורי בעת ובענוה אחת. זה קרה לאנשים עם 'הארי פוטר', עם 'נערה עם קעקוע דרקון', אפילו עם 'משחקי הרעב'. ועכשיו (לפני שלשה חודשים בעברית, אבל לפני 16 שנים באנגלית), יו לורי, הכוכב של 'האוס' (אבל זה היה לפני שהסדרה התחילה בכלל) הוציא ספר מתח. באנגלית קוראים לו מוכר הנשק, בעברית קוראים לו 'מכירת חיסול'.

כמה מתסכל היה לגלות, אם כן, שאין בשורה יוצאת דופן בספר המעולה של יו לורי. ולא, לא התבלבלתי. זה ספר מעולה, ואין בו שום בשורה יוצאת דופן. ואם להתחיל בדברים השלילים, הרי שהוא לא ספר מתח מהסיבה הפשוטה שהוא לא מותח. חוץ מזה, הוא מכיל סיום שנע על הגבול בין הזוי, מופרך ו'הי, תראו, ציפור'. הדמויות בו לא אמינות מספיק (החייל הזקן ושבע הקרבות לא נשמע זקן ולא נשמע שבע קרבות. ובנוסף לכל, הוא מצליח להתאהב בשתי דמויות כל כך רדודות, עד שאם הן היו בריכה היה לידם שלט 'קטנטנים'). כל מיני דברים בסיפור קורים כי זה מגניב, ולא בגלל שהם הגיוניים או מתאימים לרצף העלילתי, ובאופן כללי כל קשר בין הגיון, סיפור, דמויות או עומק הוא מקרי בהחלט ואינו בשליטת החברה; אנו מצטערים אם מצאתם כזה. למרות שבסוף הכל מצליח להתאחד לכדי סיום דרמטי לצלילי תופים, לרבות חשיפת פתרון התעלומות שבכלל לא ידעתם על קיומן.

אבל. ויש כאן כזה 'אבל' גדול עד שצריך להגיד את זה בפעם השניה: א-ב-ל. יש כאן כמויות של חוש הומור בריטי, יבש, משועשע, ציניקן ומשובח. מה זה כמויות? זה אומר שהתקשיתי לקרוא עמוד שלם בלי לצחוק. לא לגחך, לצחוק ממש. השנינויות של יו לורי מגיעות במקומות הנכונים והלא נכונים, שוצפות וקוצפות ולמעשה בולעות את כל הסיפור לתוך הצורך לספר את כל הדברים שעולים לו בראש, לרבות מה הוא חושב על אופנועים וכלי נשק מגניבים. זה לא כל כך משנה, האמת, כי הספר הזה כל כך זורם עד שכבר לא צריך להיות קטנוניים על כל מיני דברים פעוטים כמו דמויות בעלות נפח, עלילה או מתח. בואו נגיד את זה אחרת. הרלן קובן מצחיק? כן, בקטעים מסוימים. וודהאוס מצחיק? גם, בהרבה יותר קטעים. יו לורי הוא סטנדאפיסט במקורו. הוא יורה בדיחות בקצב של שתיים בעמוד. והן ממש ממש טובות.

ככה שבמבחן התוצאה, שווה לקרוא את הספר הזה. הוא תענוג של ספר מתח שאינו ספר מתח, והוא מצחיק הרבה יותר מהרבה ספרים הומוריסטיים שאולי יצא לכם לקרוא. וחוץ מזה, יש את הפרצוף של ד"ר האוס על הכריכה. מה, לא תקראו?

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “מכירת חיסול / יו לורי

  1. עינבל הגיב:

    יו לורי. משובח, הוא כל-כך משובח. אני צריכה לחפש את הספר הזה, תודה.
    ואף מילה מה יהיה עוד שבועיים כש'האוס' תרד מהמסך.

  2. נחשון, כנראה. הגיב:

    מזל שקראתי את זה רק עכשיו, אחרי שסיימתי, כי באמת שהייתי מוותר (מלכתחילה) אם הייתי יודע כמה העלילה הולכת להיות משמימה, ואז הייתי מפסיד באמת המון המון יציאות קורעות מצחוק.
    תזכה וזה.

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s