קצרצר, מבוא לכתבה על לימוד בחברותא

שלש נקודות:
א.
משהו בלימוד התורה כיוצא מתוך העצמי. משהו בסגנון שאנחנו מכוננים את התורה של עצמינו. אנחנו מחליטים איזה ספר מנשקים כשהוא נופל על הרצפה ואיזה ספר מרימים בלי לנשק. וזו, אפילו, החלטה של רגע, אינסטינקט: לנשק ספר בהוצאת ראובן מס, לנשק את ´הכרמל האי-נראה´ של זלדה. בשבילי זו תורה. שאלה גדולה מהי תורה, ואיך מבדילים, ומה נחשב לימוד תורה. תמיד חשבתי שהתורה הכי גדולה שלמדתי בחיים הייתה בכלל משיחות עם אנשים, ולא מלימוד מתוך ספר או בשיעורים. לכן יש טעם גדול בלימוד בחברותא, בלימוד של דיבור, בהחייאה של התורה למשהו חי שנושם בי ונושם בלומד ומוביל אותנו הלאה. תורה שבעל פה, אבל ממש על פה: בנשימה אחר נשימה. במילה אחר מילה. בלבבות.

ב.
אי אפשר באמת ללמוד תורה בשבועות, נכון? איך אפשר לתפוס את כל התורה לתוך לילה אחד, חמש שעות. הספרדים ´מתקנים´, קרי, גורסים פסוק ראשון ואחרון וספר המצוות וכדומה, להספיק את כל התורה. לא ללמוד באמת, רק להתכונן לאיזו קבלת תורה שהיא מעל לטעם ודעת. מי שמצפה ללמוד כל הלילה חמשה דפי גמרא יחוש איזו החמצה בסוף: הרי את זה אפשר לעשות בכל יום. אבל לשבת, לחכות, אפילו להמתין בציפיה דרוכה לאור השמש שמפציע מעל העיר העתיקה בירושלים, כשאתה בדרך אל הכותל בארבע לפנות בוקר. בסוף נפתחים השמיים, בסוף ניתנת תורה.

אולי לא השמיים הם שצריכים להפתח בלילה הזה, אלא הלבבות.

ג.
אולי הוא החשוב מכל:

קצת היה קשה לי עם הביטוי הזה, "לקבל תורה", כי מה זו בעצם תורה. וכל הזמן חשבתי לי שתורה זה איזה משהו, למעלה מטעם ודעת, ושבאמת לא צריך ללמוד תורה בליל שבועות אלא לדבר על הברזלים בחוץ. רק בליל שבועות עצמו פתאום נפל לי האסימון: משה הוריד את התורה, היינו, הפך אותה לקונקרטית. למציאות. הוריד אותה מאיזה משהו ערטילאי למקום שאפשר להתווכח ולריב ולהתנגח איתו. נוצרה הלכה, נוצרה רוח הלכה, נוצרו הדרכות איך לחיות – ממש, עם הטיטולים והקניות בסופר. אז אולי זה מוריד קצת את התורה לאיזה משהו שאפשר לכנס בספר, אבל זה כל העניין. הרי התורה 'קדמה לעולם', כמו שאומרת הגמרא, ולהכיל אותה בתוך העולם אפשר רק בספר נוקדני, מדקדק על הקטנות, זה חלק מהעניין.

להגיד שאני מבסוט מזה? גדול עלי. ההתמודדות עם ההלכה לא קלה לי גם במישור הפרקטי. אבל לפחות הבנתי משהו בשבועות הזה.

הכתבה על החברותות, שהתפרסמה היום במוסף שבת.

מודעות פרסומת

1 Response to “קצרצר, מבוא לכתבה על לימוד בחברותא”



  1. 1 נשיקה של אחרי הנפילה | הכריכה האחורית טראקבאק על 13 במאי 2013 בשעה 10:37

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




האתר החדש שלי לכותבים. כנסו כנסו:

אם תכניס את המייל שלך ותלחץ על הכפתור למטה, תקבל מייל על כל פוסט חדש. זה קסם!

הצטרפו אל 466 שכבר עוקבים אחריו

אני בפייסבוק, מוזמנים ללחוץ על התמונה

© כל הזכויות על הטקסטים הכתובים בבלוג שמורות ליהודה גזבר, אלא אם כן צוין אחרת.

%d בלוגרים אהבו את זה: