האש הרגילה | אלחנן ניר

האש הרגילה / אלחנן ניר

הוצאת הקיבוץ המאוחד, 94 עמודים.

 אז אלחנן ניר הוציא ספר שירה חדש, ונראה כאילו הוא התמקד על הסגנון של השירים הטובים באמת, לעניות דעתי, בספר השירה הישן שלו (תחינה על האינטימיות), הרחיב והעמיק אותו ומילא את הספר החדש בשירים כאלה. מה שאומר, כמובן, שאני חושב שזה ספר שירה טוב. ויותר משהוא טוב, נראה כאילו העריכה של לאה שניר, העורכת של סדרת ריתמוס בקיבוץ המאוחד (שערכה גם את הספר הקודם), מיקדה אותו והוסיפה לו נופך שקצת מפוספס בספר הקודם של אלחנן.

 קודם כל, השירה של ניר מקבלת סגנון מאוד מובהק; מרבית השירים מספרים על משהו (שירה פרוזאית) ולא עוסקים ברעיונות מופשטים. אם בספר הקודם שיר כמו 'המקדש חצי אשה', שמספר על הליכה לשיעורים של ר' אשר וייס, היה נדיר ברמת הסיפור ודו השיח שמופיעים בשיר, בספר החדש זה כבר כמעט בדרך קבע. זה הופך את השירים ליותר ברורים, וממילא ליותר נגישים, ולכן גם האמירה השזורה בהם יכולה לצאת לאויר העולם. פתאום יכול להופיע שיר כמו 'נחמדים הגיעו לשיכון', שמדבר על זוג אברכים שבאים לגור בשיכון בתלפיות ומגלים את העולם. סיפור, ממש. ודווקא מתוך כל זה יוצאת האמירה הגדולה של אלחנן ניר; הנסיון לקשר בין האידיאל לבין המעשה.

 אפשר לקרוא לזה גם המתח שבין ההתלהבות ובין השגרה. בין האדם לא-לוהיו, המתח שבין התורה שבבית המדרש לבין החיים האמיתיים, המתח שבין ההתאהבות באישה לבין החיים איתה ואפילו, סתם, געגוע אל הגעגוע. הרצון לחוש משהו בשגרה הדוחקת. ואם לצטט שורה אחת מהחוט ששוזר את השירים האלה הרי ש"רגע אחד בתוך קללת הפרנסה הזאת שאין לה שיעור / נשאבתי בבית הכנסת הקטן, שצמוד לתחנה המרכזית / אל מסכת יבמות דף קכא" יכול לסכם הרבה מן הספר.

אם הספר היה מסתכם בתיאור המתח הזה, היינו יכולים לכתוב שזהו, סך הכל, נסיון (מוצלח) להכניס התלהבות לתוך השגרה. אבל הספר לא מסתכם בזה, וקורא להכניס את ההתלהבות לשגרה, להוריד את התורה כך שתיגע בחיי המעשה, הרצוא יהיה בתוך השוב. מהפכת התורה הרלוונטית, אפשר להגיד, מתוך ראיה ש'העגלה שלנו ריקה' כמו שאומר שיר אחר במחזור הראשון של הספר. ולא שהיא ריקה במובן שאין תוכן, אלא שכל התוכן לא מצליח לעלות על העגלה המכוסה בבוץ  ונגררת על ידי סוסים. כך שכל שאר הספר הוא נסיון כינון של שפה חדשה, שתכיל גם את א-לוהים וגם אותנו עם הקטנוניות שלנו, יכולה להכניס את התורה של 'מרכז' לתוך השיכון בקרית יובל, את התפילה לתוך הבחורה שנוסעת על הקטנוע ואת ההתאהבות לתוך שגרת חיי הנישואים. כמו שבעצם אומרת המעשיה שחותמת את הספר, 'מעשה באשה שנתעברה ולא ילדה'; עם מות הרוח הציונית-דתית הישנה, האֵם הרוחנית של הבשורה החדשה שאפשר להביא לעולם, רק אז יולד הילד, המוצר המוגמר, והוא כבר בּוֹגֵר. והספר הזה הוא נסיון לאחוז בהתחלה של הכל–

 וגם הויכוח אם כל זה נכון או לא, גם לזה תקרא התחלה.

מודעות פרסומת

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




האתר החדש שלי לכותבים. כנסו כנסו:

אם תכניס את המייל שלך ותלחץ על הכפתור למטה, תקבל מייל על כל פוסט חדש. זה קסם!

הצטרפו אל 466 שכבר עוקבים אחריו

אני בפייסבוק, מוזמנים ללחוץ על התמונה

© כל הזכויות על הטקסטים הכתובים בבלוג שמורות ליהודה גזבר, אלא אם כן צוין אחרת.

%d בלוגרים אהבו את זה: