תהליך מיתיזציה בספרות החסידית

ספרות חסידית העוסקת בצדיקים מעבירה את הצדיקים תהליך מיתיזציה, ומעלה אותם לדרגת 'גיבורים', שעושים מעשים אשר שאר בני האדם אינם מסוגלים לעשות. בהתאם למודל שפיתח קמפבל, לרוב, בתחילתם הצדיקים מסרבים לקבל עליהם את התפקיד, והם עוברים מסע (שלעיתים מאופיין כ'גלות', ולעיתים כ'מידור מהחצר') הדורש התמודדות עם הכוחות שחוצה להם. הגלות מהווה מסע בעולם ה'גויי' להבדיל מה'חצר' שלהם, שהיא מרחב אוטונומי הסובב סביב עצמו. הם נאבקים בפריצים ובכלבים שלהם, מגינים על יהודים נרדפים (שימו לב לארכיטיפים: יהודי מסכן, פריץ שמן ורשע, שיכורים שצוחקים להם) בעזרת 'כוחות על' או 'כוחות אֵל' ובסוף מתגלים, מתיישבים במקום משלהם או חוזרים לחצר של אביהם ומתחילים פעילות משלהם, כ'גיבור גלוי'. במקרים בהם בהתחלה חשבו כי הם אינם יודעים ללמוד, החזרה מהווה את מיתוס שיבת הגיבור לעולם שלו, בו הוא מוכיח שהוא גיבור. העובדה שניתן לשייך את מרבית הסיפורים למרבית הצדיקים החסידים, מדגימה כיצד אותם רבנים מייצגים ארכיטיפ של 'צדיק' או 'גיבור', והמשמעות הפרטיקולרית שלהם לא מעלה ולא מורידה.

לצורך העניין, אני לא מגדיר כאן את המושגים 'מיתוס' ו'גיבור', ומסתפק בהגדרה של קמפבל.

מודעות פרסומת

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s