א. התאהבות
אָדָם שָׁר לְתוֹךְ הָרוּחַ וְהָרוּחַ שׁוֹתָה אֶת מִילוֹתָיו, מִלִּים אֲחֵרוֹת
נִמְסָכוֹת כְּיַיִן הַטּוֹב בְּאֵיבָרָיו. לָכֵן הוּא שָׁר. אֶתְמוֹל הָיָה עָצוּב,
אוּלַי, אֲבָל עַכְשָׁו הוּא מְאֻשָּׁר. עַכְשָׁו צִפָּרִים שָׁרוֹת בְּעֲנָפָיו
אַף שׁבַּחוּץ צְהוֹב מִדְבָּר.
אַתֶּם מִתְפַּעֲלִים מִצִּפָּרִים שָׁרוֹת? אָח, לוּ רַק הֱיִיתֶם יְכוֹלִים
לִרְאוֹת: עֲטֶרֶת רֹאשׁוֹ תַּלְתַּלִים שְׁחֹרוֹת.
גַּם הוּא שָׁר, כְּבָר נֶאֱמַר, וּמָה נִשְׁאָר אִם לֹא לָשִׁיר, אִם הָיָה יָכֹל
הָיָה נוֹשֵׂא מָתְנַיִם דַּקּוֹת בְּכָל רְחוֹבוֹת הָעִיר. חֲבֵרִים טוֹפְחִים בְּחֲשָׁשׁ
עַל כְּתֵפָיו. אַל חֲשָׁשׁ! כְּמוֹ שֶׁהוּא שָׁר בָּרוּחַ הָרוּחַ שָׁרָה בּוֹ. וְהוּא אֵינוֹ
יָרֵא עוֹד: אַף עַל פִּי שְׁנִתְּמַהְמֵהַ, הִיא תָּבוֹא.
לוּ הָיִיתִי רוּחַ הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁתָּשִׁירִי לְתוֹכִי מִלִּים אֲחֵרוֹת:
שְׁתִיקוֹת אֲרֻכּוֹת וּשְׁתִיקוֹת קְצָרוֹת וְשֶׁקַע צַוָּאר.
גַּם זוֹ חָכְמָה, אַתְּ יוֹדַעַת, לָדַעַת שֶׁלֹּא תּוּכַל לְהַבִּיעַ דָּבָר.
אָז לִשְׁתֹּק, לִשְׁתֹּק גַּם כְּשֶׁאַתָּה מְאֻשָּׁר.
ב. אהבה
אָמַרְתִּי לָךְ עֵץ בַּשַּׁלֶּכֶת וּבְעֶצֶם הִתְכַּוַּנְתִּי
לִדְּבָרִים אֲחֵרִים; שֶׁיֵּשׁ רוּחַ, שֶׁזְּרוֹעוֹת רוֹעֲדוֹת, שֶׁצִּפָּרִים.
וְעָלִים כְּמוּשִׁים בּוֹהֲקִים אָדֹם עַל כְּתֵפַיִם מוּכְבָּדוֹת: יוֹתֵר מִכֹּל
קָשֶׁה הַצֹּרֶךְ לָקוּם וּלְהוֹדוֹת, לָקוּם וְלִצְעֹק בְּגָאוֹן עַל סַפְסָלֵי הָרְחוֹב
וְהַמִּדְרָכוֹת הַמוּצָפוֹת. יוֹתֵר מִכֹּל קָשֶׁה הָרַעַשׁ.
דְּמָמָה צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה כָּאן, וְרַק אַחַר כָּךְ
לְהַרְפּוֹת.
וְלִמְשֹׁךְ הַדַּקּוֹת כְּמוֹ מֵעֲטִיפַת מַתָּנָה, כֵּן, לִמְשֹׁךְ גַּם אֶת
הַמַּבָּטִים וְגַם אֶת הַהֲבָנָה. כְּשֶׁכְּבָר כּוֹאֵב וְעָצוּב וְצָרִיךְ לַעֲזֹב
וּבְכָל זֹאת נִמְשָׁכוֹת הַדַּקּוֹת וּשְׁעוֹנִים נִשְׁבָּרִים: אָמַרְתִּי לָךְ
עֵץ בּוֹדֵד בַּשַּׁלֶּכֶת, בְּעֶצֶם הִתְכַּוַּנְתִּי לִדְבָרִים אֲחֵרִים.
ג. פרידה
רָאִיתִי אָדָם אוֹמֵר קַדִּישׁ בְּלַחַשׁ.
כָּל תְּנוּעַת גּוּף שֶׁלּוֹ הָיְתָה כְּאֵב
וְכֹל יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שֶׁלּוֹ אָמְרוּ
לָמָּה.
[שטחי האש של סיירים, חורף תשע"א]
רק להגיד שקראתי.
ויפיפה. ונכנס עמוק עמוק ללב וקונה שם שביתה.
תודה!