סדנת יצירת גבולות

 המטרה: לתת למשתתפי הסדנה את היכולת לברור לעצמם את הגבול שלהם. הסדנה יכולה להוליך גם למקום של 'זה לא שייך אלי, זה לא חלק ממני, אני לא רוצה לעשות את זה', ובאופן כללי להכוין את המשתתפים לחיות את החיים שלהם, ולא חיים של מישהו אחר. רקע תיאורטי בסוף.

מיקום וזמן: לא רלוונטים. כל מיקום, כל זמן. כל קבוצה. סדנה מאוד קלילה וכיפית.

הערה טכנית: ניתן להעברה גם כחלק ממערך 'גבול'.

שלב ראשון: בידוד תחושות.

1. לבקש מהקבוצה לחלק את הדף שבידיהם לשניים: מעל חצי אחד לרשום 'כן', ומעל החצי השני לרשום 'לא'.

2. לבקש מהם לחשוב על דברים שלא יכנסו לארץ שלהם ודברים שכן יכנסו. זה כמו 'אנשים שידעו את יוסף' מהאסופית: דברים שנכנסים הם דברים שהם אוהבים, ודברים שלא נכנסים הם דברים שהם לא אוהבים. חשוב להדגיש להם שהם לא צריכים ליצור כלל, שהם לא צריכים להתייחס לבית ספציפי אלא לבית הסמלי שלהם, למרחב שלהם. כדאי מאוד להרבות בדוגמאות הכוונה: אנשים ששומעים ג'סטין ביבר לא, אנשים ששומעים ג'נסיס כן. סוכריות קופצות לא, חמאת בוטנים כן. פיות כן, עורכי דין לא. התחושה ברגע שאתה מכין קפה ומגלה שנגמר החלב – לא. הרגע שבו אתה נכנס לבית ומגלה שיש ריח של אוכל – כן.

3. עשר דקות כתיבה. המנחה מוזמן לדייק את דבריו, לתת דוגמאות נוספות וכדומה. חשוב שהם לא יתקבעו לשום גבול ממשי. לא רק לאנשים, או תחושות, או חפצים. לא רק לדברים שקיימים במציאות ובטח ובטח שלא לגבולות כמו קירות של בית או גבולה של ארץ.

 שלב שני: קונקרטיות.

סביר להניח שהם כתבו דברים כמו 'אנשים מרגיזים' או 'תחושות רעות', ברשימה שלהם. מבקשים מהם לקחת את כל הדברים האלה ולתת להם דוגמה קונקרטית. לא 'אנשים ששומעים מוזיקה גרועה', אלא 'אנשים ששומעים מוזיקה גרועה כמו–'.

כמו כן, חשוב להדגיש שיורידו שמות ספציפים, אלא אם כן זה שם של מפורסם שאין לו קשר ישיר לכותב. ('אבא שלי' לא טוב. 'הארי פוטר' כן טוב. גם ג'יי קייי רולינג.

 שלב שלישי: הקראה

בסבב, כל אחד קורא את הרשימה שלו. המטרה היא לנסות וליצור 'תמונה' שלו, ממקבץ הדברים שהוא רוצה בארץ שלו ודברים שהוא לא רוצה. לקבוצת מיטיבי לכת – נסו להוסיף לו דברים נוספים לרשימה. גם לצד של ה'כן', גם לצד של ה'לא'. זה יעזור למקריא להבחין את הגבול שלו.

 שלב רביעי: כתיבה

על פי הרשימה, כותבים משהו שמציין מעבר בין מרחבים. אני בכוונה כותב הגדרה עמומה כזו, כיון שדוגמאות עוזרות, אבל גם מקבעות. זה יכול להיות הודעה מתא הטייס לפני עליה למטוס, שלט במעבר גבול, פשקויל סטייל 'נא אל תעברי בשכונתינו אם…', הודעה במשיבון הביתי וכן הלאה.

 שלב חמישי: הקראה

בנוהל.

רקע תיאורטי:

גבול הוא המקום המשיק בין מרחב למרחב: גבולות הארץ הם המקום בו ארץ נוגעת בחברתה. קירות הבית הם הקו המבדיל בין הבית לבין מחוץ לו. מכיון שאנחנו לא מסוגלים לסמן סביב התודעה שלנו קו גבול, הרי שלא מעט אנחנו נתקלים בחוסר היכולת לברר את הגבולות שלנו. הסדנה מביאה את הכותבים ליצירת תודעה אוטונומית, אישית, שכוללת את קו הגבול שלהם: הממשק בינם ובין העולם. הבנה כזו יכולה גם להביא, במערכים מסוימים, לכדי הבנת המרחב, ותפיסת הגוף שלי כמשיק ביני ובין המרחב המציאותי והקונקרטי.

השלב הראשון הוא בידוד התחושות. אנחנו מבקשים מהקבוצה ליצור לעצמם תחושות של 'טוב' ו'רע', תוך יציאה מנקודת הנחה ש'טוב לי' משמעו התאמה בין הדבר לעולם הפנימי שלי, ו'רע' הוא הפוך. אני אוהב חמאת בוטנים, היא לא מהווה חריגה אקס-טריטוריאלית במרחב שלי, ולהפך.

השלב השני הוא קונקרטיזציה של התחושות: לקחת את הערפל ולהפוך אותו למציאותי, לממשי. אחת הבעיות שלנו ביצירת קו הגבול הוא שהקו אבסטרקטי, וממילא לא נגיש. דוגמאות יורידו את הקו למציאות ויחילו אותו על המרחב, וממילא יצרו אותו כקו ממשי.

השלב השלישי הוא בדיקת קו הגבול: האם הוא ניתן לזיהוי? האם הוא קיים? כאן מסגרת הקבוצה, כבאים מבחוץ, חשובה על מנת לוודא את קיומו.

השלב הרביעי הוא יצירת הגבול הממשי: התראה לפני מעבר בין מרחבים מבודדת מרחב מסוים (המרחב שלי) בתור 'המקום של יהודה', מוציאה ממנו את הדברים הרעים ומכניסה אליו רק את הדברים הטובים.

[זה מאוד בקיצור, לפירוט ניתן לפנות אלי.]