ממים שהצטברו וקצת מסביב

לאינטלגנטים שבכם (כולם): יש כאן ממים. ממים הם למעשה בדיחה משוכפלת, שמתבססת על הכירות מוקדמת של הקורא עם המ. meme באנגלית, אם תהיתם.
הסבר פופולרי ומהיר אפשר לקרוא כאן. אבל מכיון שאני באמת משועמם, אז הוספתי קצת טקסט על פייסבוק ומודעות עצמית, בסוף.

יצרתי כמה ממים להנאתי, אני מעלה אותם כאן. חשוב להזכיר שמם טוב מבוסס על הכירות מוקדמת, ולכן אם זה לא מצחיק אתכם, כנראה שאני יותר טוב בפוסטים כבדים ומשעממים. למעשה, כל העניין הזה נועד כדי שתחשבו שיש לי חושומור ואני גיק מגניב ועושה מלא כסף באינטרנט. ושמאלן, כמובן, כי רק שמאלנים עושים ממים.

——

הציטוט מתייחס לדברי הרב זייני כאן:

"כפית על כל מורי החמ"ד במדינת ישראל להשתתף בכנס ב'מכללת הרצוג' המפורסמת בדעותיה הפסולות לעתים, ובזה אתה נותן לכולנו תחושה שיש לך אג'נדה חדשה הפסולה לחלוטין בעיני רבים מאוד מהציבור הציוני דתי, ואני ביניהם".

שכה אחיה.

—-

אלה היו שני ממים על בנות, דוסים ודייטים.

והנה אחד על ישיבת שיח:

אני ממש חש בצורך להסביר כמה בדיחות פנימיות פה:

הפסל היווני הוא של סוקרטס, שנודע ב'דעותיו הפסולות לעיתים' ואף הומת על שהוא משחית את הנוער של אתונה. החברים מהצבא חושבים שאני מעשן סמים, והרי סיפור: במסגרת אחד ממבצעי הרבנות הצבאית הלכתי להכשיר כלים בבסיס כלשהו. היה שם טבח רוסי שהיה עם בייני"שים בצבא, ושאל כל אחד איפה הוא לומד. כשאמרתי 'שיח' הוא צחק ועשה תנועת עישון. ובכן, מסתבר שהיו איתו שני חבר'ה משיח (שנזרקו בינתיים) שעישנו סמים להנאתם. אין לי מה להגיד על כך. לאקאן פופולרי בישיבות עתניאל ושיח, אין לי מושג למה הוא זכה לכבוד, ולא רולאן בארת (לדוגמה) או קליפורד גירץ (דוגמה אחרת). שיהיה. ומה אני באמת עושה? כותב פוסטים במחשב הנייד ושותה קפה.

וגם לומד, אם תהיתם.

—-

כמה מילים על פייסבוק וממים

א. השבוע הצלחתי שלא לעשות כלום. קראתי ספרים, שמעתי מוזיקה, הלכתי להצגות, ראיתי סרטים והייתי המון המון בפייסבוק, בפורומים ובבלוגים. אז תחילה, אי אפשר שלא להתייחס לזאפינג האינסופי, לרפרשים בלתי נגמרים לכל אתרי האינטרנט, שתובעים את תשומת הלב בהיותם החלון מה'בית' הקונקרטי אל הסייברספייס. תחושת ה'אני נמצא בחוץ, העולם בכף ידי' והצורך הבלתי נגמר בתשומת לב; אני מגיב לך, את מגיבה לי, משתפת דברים שאני אומר ובאופן כללי ישנה תחושת התרחשות: הפיד מתעדכן כל הזמן. אתר החדשות מתעדכן כל הזמן. דברים קורים במחשב שלי!, כל זה מחפה על העובדה שאותם אתרים אינם מהוים קיום משמעותי (תופעה שמכה, לעיתים, בלא מעט אנשים שחושבים ש10,000 לייקים מהוים שליש מנדט, ומגלים שיש בוחרים במדינת ישראל שאין להם פייסבוק, או שיש לא מעט בני נוער במדינת ישראל ללא זכות בחירה) בעולם. לא שלאומת האינטרנט אין כח. יש לה, וזהו בדיוק מה שמטעה. אנשים שכותבים 'אני לא קונה יותר אקס עד שיגמרו הפרסומות המגעילות' היו מאוד רוצים לעשות את זה – ואולי אכן עושים, אבל לא כולם – למעשה היו רוצים לעשות את זה. הקיום של הדברים הוא בשפה, בסימנים, ב'לייק', אבל לא בממשות.

ב. כמובן, המרחב הפייסבוקי שונה; פעולת הניכוס מקבלת משמעות אחרת כשאר מדובר ב'שיתוף', המהווה אמירת 'הוא אמר את המילים שלי'. מעין ציטוט, אבל בניגוד לציטוט, השיתוף הוא גורם שלישי, שמשייך את הנאמר למקורו, תוך הצבעה על המשתף בתור 'גם אני רוצה להגיד את זה'. גם האמירה עצמה שונה, שהרי אנשים לרוב לא מדברים בציטוטים סתם כך, בחיים, אבל הפייסבוק הוא מקום אנשים יכולים לכתוב – כעין  במת העיר – הגיגים שלא היו מתקבלים בחברה אנושית (כל הגיגי 'כמה טוב וכמה  יופי', למשל). למעשה, הייצוג הפייסבוקי שלי אינו ייצוג של ה'עצמי', אלא של 'עצמי כוזב' (כהגדרתו של ויניקוט), כיון שהוא מקבל את ממשותו מ'התנגשות' עם 'עצמי' אחרים. הוא מעוצב על ידי אחרים. אין לו ממשות בנתק. אני אסייג את דברי בצורה דרסטית, כיון שמי שממלא את אותה 'דמות' הוא אדם עם 'עצמי אמיתי', אלא שהצורה בה מתבררים הדברים היא רק ביחס לאנשים אחרים. ולרוב, אנשים מודעים לזה כשהם כותבים: אני כל הזמן נצפה, אני כל הזמן מדווח. אני מודע לעצמי, למי אני מתייחס ומה אני כותב.

ג. שעתוקים בין מרחבים: ציטוטים והפניות בשיחה אמיתית לדברים שנעשו, נכתבו או נצפו בפייסבוק, מהווה פלישה של החיים בפייסבוק אל החיים האמיתיים, ומערבב את הזהויות הללו.  הבדיון מתערבב במציאות, וכך אפשר לראות אנשים מדברים במציאות, תוך שהם מסמנים סמני כתב ("במרכאות" זו דוגמא ידועה וישנה, אבל גם |ערך מוחלט|, ולעזאזל, אפילו ה'לייק') או ציורי-סמלים שבמקורם נודעו לסמן תנועה אמיתית, מציאותית: פעם משמעותו של אגודל מונף (אמיתי) הייתה 'חיים', לאחר מכן זה עבר התמרה ל'אני אוהב את זה', המשיך ל'אוהב' בפייסבוק (עדיין אותה משמעות), ועכשיו מסמל את ה'אוהב את זה' של הפייסבוק, שבעצם מסמן את עצמו. כלומר, המסמן (האגודל) מסמל בסופו של דבר את עצמו, אבל במודעות עצמית, כיון שהוא עובר דרך מרחב שאינו קיים.

ד. השעמום שמלווה אותי בסופו של יום באינטרנט, מהווה תוצר של צריכה אינסופית של דברים חסרי משמעות. המשמעות שנוצרת להם בשעת הפתיחה – רפרוש – קריאה או צפייה – סגירה היא אינה משמעות חוץ אינטרנטית, ולמעשה אינה מהווה 'מילוי זמן' במשמעות, אלא 'מילוי זמן' סתמית. מהותו של הממ, למעשה, מהווה שילוב של כל זה: קישור לידע קודם, ונסיון בניה של ידע חדש, שיבנה בתורו ידע חדש. העובדה שאני יוצר אותו בעצמי מחד, אבל אני עושה אותו כמחווה (או כשעתוק תבנית קיימת האומרת דבר מה בפני עצמה) יוצקת לתוכו משמעות הבנייתית עצמית, מלווה במודעות עצמית אינסופית, שמסמלת שוב ושוב את עצמה.

ה. והנורא מכל, שאני מרגיש שאני לא באמת יכול להעלות לכאן רק ממים. אני צריך לקשקש קצת מסביב, שיראה שאני לא באמת משועמם כמו שאני.

מודעות פרסומת

6 Responses to “ממים שהצטברו וקצת מסביב”


  1. 1 tprho 29 ביולי 2012 ב- 22:38

    ההסברים הורסים את כל הקטע של הממים!!!1

  2. 3 רוני 30 ביולי 2012 ב- 16:17

    זה באמת שלך? כבר ראיתי את זה על הקיר שלי לפני הפוסט.
    מגניב.

  3. 6 צבי 15 באוגוסט 2012 ב- 18:10

    ההגדרה הקצרה שלך ל meme בפתיחת הפוסט איננה נכונה. אפילו לפי המקור שאתה מכוון אליו שם. Meme זה בעיקרון יחידה של מידע או יותר נכון עמדה ביחס לעולם.


קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




האתר החדש שלי לכותבים. כנסו כנסו:

אם תכניס את המייל שלך ותלחץ על הכפתור למטה, תקבל מייל על כל פוסט חדש. זה קסם!

הצטרפו אל 491 שכבר עוקבים אחריו

אנשים שעברו כאן והשאירו חותמת

אני בפייסבוק, מוזמנים ללחוץ על התמונה

© כל הזכויות על הטקסטים הכתובים בבלוג שמורות ליהודה גזבר, אלא אם כן צוין אחרת.

%d בלוגרים אהבו את זה: