הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם / יונס יונסן

משוודית: רות שפירא. הוצאת כתר, 360 עמ'.

תחילה, היי. מצטער על ההברזה, היה שבוע הספר, ואז היו לי מבחנים, ואז נגמרו המבחנים, ועכשיו התחיל החופש. לוח השנה עובד כמנהגו וכל זה, איזה כיף. וכבר הרבה זמן יצא שלא כתבתי כאן המלצה, או ביקורת, או את המייל שלי, או בדיחות חצי מצחיקות בפונט שונה בתחתית הטור–
בקיצור, התגעגעתי.

אז אלן קרלסון בן המאה יושב בחדרו שבבית האבות ומתכונן למסיבת יום ההולדת המביכה והילדותית שהאחות המרושעת מתכננת לו, ובעיקר חושב על אלכוהול. כלומר – על יי"ש. בהחלטה חפוזה הוא מרים את שתי רגליו מעל החלון, ניצב עם נעליו הצמריריות בערוגות הגינה, חושב רגע והולך לתחנת האוטובוסים. אין לו הרבה כסף בכיס, אבל הוא מתכנן לקחת אוטובוס לאן שהכסף יספיק. ושם? לשתות משהו. הוא מדשדש בנעלי הבית שלו, מתיישב על ספסל בתחנה ומחכה. איכשהו, בצירוף מקרים מוזר שתגלו בזמן קריאת הספר, הוא מוצא את עצמו על האוטובוס כשלידו מזוודה גנובה, שנגנבה – כך מסתבר – מאיזה פושע, רוצח חסר מעצורים שמסתובב עם מחסנית בהכנס באופן קבוע.

איזו פתיחה מרהיבה לספר. בחיי.  אתה לוקח את הספר לידיים, מתבונן בכריכה (זקן בן מאה לבוש בתחפושת ארנב) ומחייך. קורא את הפרק הראשון, והחיוך עולה ומטפס. ממשיך הלאה, צוחק פה, צוחק שם. ואז הספר נכנס לאיזושהי זרימה, ונופל. כלומר, לא באמת נופל, הוא נשאר נחמד ומצחיק, אבל מסתבר, תאמינו או לא, שאלן קרלסון היה בכל הנקודות החשובות במאה העשרים. למן מלחמת העולם הראשונה ועד למאבק בין קוריאה הצפונית והדרומית. הוא נתן טרמפ לצ'רצ'יל ועשה עוד מלא דברים מופרכים, בטח בהתחשב בעובדה שאין לו שמץ של השכלה בסיסית, חוש הומור או אישיות.

כי כן, אין לו אישיות. אלן קרלסון בן המאה לא מתאהב, לא שונא, לא בוכה ולא צוחק. הוא לא אכפתי באופן כללי. הדבר היחיד שהוא אוהב בחייו זה יי"ש. כלי ריק שמטלטל בין מוקדים לאורך מאה שנים. מה שמכונה 'רומן פיקרסקי', כמו דון קישוט, מטלטל בין נקודות, והעלילה אינה נעה על ידי הגיבור, אלא על ידי ציר הזמן ודברים שסובבים אותו. הגיבור, אפשר לומר, מוּבָל. וגם הנסיון להציג דמות בת מאה שנה היא למעשה פיקציה, כי הוא לא באמת בן מאה. הגיל שלו חסר רלוונטיות לאורך כל הספר, אם משמיטים כמה קטעים של 'בוא נלך לאט'. ואם אני כבר בשוונג, אז הספר הזה מסתיים באחד ההפי אנדים הכיפים-אבל-מופרכים-לגמרי שקראתי  בחיי.

בקיצור: עלילה לא משהו, דמויות לא משהו (למרות שהקבוצה המתגבשת סביבו מוצלחת ביותר. בעיקר חיבבתי את מוכר הגלידה שהצליח לא לסיים אף תואר בחייו), אבל כתוב בקלילות, בכיפיות ובחוש הומור שחסר אצל מרבית הסופרים המוכרים לאנושות. ובינינו, מכיון שגם ככה קיץ וחם ולאף אחד אין כח לספר עמוק, מטלטל ומרגש, זה בדיוק הספר שהיה חסר לכם בשביל להשלים נופש מושלם.

—-

פורסם ב'עולם קטן', גליון פרשת עקב תשס"ב.

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם / יונס יונסן

  1. לוחמת 24/7 הגיב:

    קראתי את הספר ואהבתי אותו מאוד! הניתוח שלך ממש מדויק בעיני. שים לב אבל שרק במפגשים שלו עם אנשים אחרים נראה שלאלן אין אישיות ולא בכדי, הוא אכן סוציופת, מסורס ואינטליגנט בטירוף, עד רמה של אוטיזם. אבל העקשנות שלו, כושר ההישרדות שלו, יכולת ההתמדה שלו, ובעיקר חריפות המחשבה שלו, מרחיקים אותו מאוד מההגדרה של אדם בלי אישיות..
    בכל מקרה, אתה צודק לגמרי בזה שהוא לא הניע כמעט כלום בחייו (אפילו הפיצוץ של ביתו בתור נער היה תאונה מצערת) חוץ מהפעולה הכי חשובה בספר: הוא יצא דרך החלון ונעלם!!

    🙂 גרמת לי להיזכר בספר מקסים.. תודה.

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s