סדנת כתיבה: סוריאליזם

"אני חושבת שהיית יכול לעשות שימוש יותר טוב בזמן," אמרה, "מאשר לבזבז אותו על חידות שאין להם פתרון."

"לו הכרת את הזמן כמוני," אמר הכובען, "לא היית מדברת על לבזבז אותו, הוא לא אחד שמתבזבז!"

"אני לא יודעת למה אתה מתכוון," אמרה אליס.

"ודאי שלא!" אמר הכובען, מנער את ראשו בבוז. "אני מתערב שלא דיברת עם הזמן אפילו פעם אחת!"

"אולי לא," ענתה אליס בזהירות "אבל אני יודעת איך לנצל אותו."

"זהו! זה מסביר הכל," אמר הכובען "הוא לא סובל שמנצלים אותו. ובכן, לו ידעת לשמור איתו על יחסים טובים, היה עושה בשעון כמעט כל מה שהיית מבקשת ממנו."

(אליס בארץ הפלאות, לואיס קרול. בתרגום רנה ליטוין)

ביום ראשון השבוע העברתי לחברי 'ביכורים' סדנת פרוזה על סוריאליזם ונונסנס.

המטרה: התנסות בכתיבת שטף מציאות ועיצובה תוך נסיון לחרוג מגבולות ההגיון. מכיון שמטרתה של האמנות, כפי שאומר אריסטו ב'פואטיקה', הוא ליצור 'מימזיס': חיקוי, או ייצוג, של המציאות, בשביל סיפור סוריאליסטי צריך מציאות חלופית המבוססת על מבנים אחרים מהתבניות המחשבתיות הרגילות (רצף הזמן, רצף המרחב), ומשם לעצב אותה.

רקע תיאורטי על סוריאליזם ונוסנס בסוף.

מיקום וזמן: חסרי רלוונטיות. על קטע כתיבת הרצף, אני ממליץ מרחב. קטע הלימוד והדיבור, כתמיד, במרחב מבודד, מצומצם ונוח.

שלב ראשון: יצירת מציאות חלופית.

1. צריך שהכותבים יחרגו מהתבנית המסודרת וההגיונית של החשיבה. בשביל זה, אפשר לתת להם להתפרע, לצעוק, לעשות תנועות מוזרות וכדומה. אני השתמשתי בטכניקת 'מלמולים', שמטרתה להרוס את המבנים של השפה ופשוט לקטוע הברות: לא ליצור מילים. אפשר גם להשמיע צלילים בודדים וארוכים: אִיייי, אָהההההההה.

2. כתיבת רצף. אני יצאתי מהמשפט 'אתמול בצהריים אמרו לי ש:', מכיון שהוא נותן מיקוד במרחב, ונותן התרחשות, ומכין את הקרקע לדיאלוגים שאחר כך. ניתן, עם זאת, לתת כל משפט שמכיל  התרחשות. הרעיון הוא לנסות להכוין אותם לכתיבת רצף ממשי, של מציאות, ולא רצף של תחושות. אני הגבלתי לחמש פסקאות, אבל ניתן לתת יותר

כעת יש להם דף אחד, שעליו כתוב זרם תודעה. זו ה'מציאות החלופית', תת ההכרה שלהם כתוב על דף. ממנו אנחנו צריכים לברוא דברים מחדש. איך עושים את זה?

שלב שני: דיאלוגים.

דיאלוג הוא הדבר הקרוב ביותר למציאות שמתרחב בסיפור עצמו. מכיון שגם במציאות וגם בסיפור דיאלוגים מתנהלים על ידי מילים, הרי שאם רוצים להעביר סיטואציה בדרך  הקרובה ביותר למציאות, משתמשים בדיאלוג. תהליך ההמרה של רצף התודעה למילים, סידורו על ידי סדר חצי-הגיוני וכן הלאה, נותן מסגרת ומגבש משהו מתוך הכאוס.

1. נחלקים לזוגות. כל אחד מקבל את זרם התודעה של בן זוגו וקורא אותו.

2. על דף חדש, כל אחד כותב שאלות – הגיוניות – על זרם התודעה של האחר. אם כתוב "הפילים הירוקים עפו באויר", שאלה יכולה להיות: "למה הפילים ירוקים?" או "איך פילים עפים באויר?". הם עושים את זה בו זמנית: כל אחד כותב שאלה לאחר.

3. מחליפים שאלות, וכל אחד עונה תשובה לשאלה שהוא נשאל. התשובות חייבות להתייחס לשאלה (לשאלה 'למה הפילים ירוקים' אי אפשר לענות 'חצילים מדברים עם עצמם'. אפשר לענות 'מכיון שהם התגלגלו על הדשא', 'כי ככה הם נולדו', 'כי זה הטרנד החדש' וכן הלאה).

4. מחליפים חזרה, וכל אחד שואל שאלה – או על התשובה שהוא קיבל, או על הדף המקורי. ממשיכים כך, הלאה, עד שיש דף מלא בשאלות ותשובות.

כעת יש להם שני דפים: מציאות חלופית, נסיון לארגן אותה.

שלב שלישי: עיצוב.

לוקחים את הדיאלוג וממרכזים אותו בסיפור. עוטפים אותו בדמויות, מיקום וכן הלאה. היחס לדמויות ולמיקום (כלומר, אופן התיאור שלהם) חייב להיות מאוד רציני ומאוד ריאליסטי. אם מופיעים פילים ירוקים, הם רציניים. הם לא בדיחה. הם לא מפתיעים או משהו. הם שם כי הם צריכים להיות שם. את ההשראה לעיצוב שואבים מהדף המקורי, של זרם התודעה.

—-

קצת על סוריאליזם:

מקור המונח הוא מהמשורר גיום אפולינר, שהגדיר הצגת בלט ב1917, בצרפת, בשם ´סוריאליסטית´. פירוש המונח הוא ´מעל המציאותיות´. אנדרה ברטון, מוביל הסוריאליזם, אימץ את המונח במניספט שחיבר ב1924, ובו קרא לעליונות הדמיון על השכל, לשלטון הלא מודע, לכתיבה אוטומטית הספוגה באסוציאטיביות ´חלומיות´. עוד קרא ברטון לפירוק תודעת הסובייקט למרכיביה הסותרים וקרא להגדיר מחדש את המושג אמנות.

הסוריאליזם ביקש לפרק את המציאות ולהרכיבה מחדש. פירוק המציאות נעשה מתוך פירוק האשלייה שהעולם מוכר וידוע, וחשיפת זרמי העומק של הלא מודע, הדמיוני והלא רציונלי. על מנת לעשות זאת הוא ניתק את המוסכמות העומדות בבסיסם של הסימנים: הסימנים אומרים לנו משהו מתוך היותם מצביעים על המציאות. הסוריאליזם פירק את ההצבעה הזאת, בודד את המבנה הבסיסי והבנה אותו מחדש, תוך שהוא מצביע על משהו שאינו מציאות. המבנים הבסיסים של המציאות פורקו על מנת ליצור מציאות חלופית, ´דמיונית´, שאינה כפופת-חוקים.

לדוגמה: את הציור הסוריאליסטי נהוג לחלק לפיגורטיבי ולמופשט, דוגמאות לציירים פיגורטיבים הם רנה מגריט וסלבאדור דאלי. ציירים מופשטים הם ז´ואן מירו ואנדה מסון. (התנצלות: שמות הציירים המופשטים לקוחים מויקיפדיה, הואיל וזה לא תחום שאני בקיא בו).

סלבדור דאלי: התמדתו של הזכרון, 1931.

אם ניקח ציור כמו ´התמדתו של הזכרון´ המפורסם, נראה איך דאלי לקח את הסימנים ופירק אותם: השעונים מצביעים על הזמן, והיותם השעונים נוזליים מצביע על היותו של הזמן לא רציף, בניגוד לאשליה הנפוצה. הזמן, אומר דאלי, אינו קבוע. הביטוי של היותו לא קבוע הוא הנוזליות של השעונים, שהם חפץ מוצק לרוב. עכשיו, הסימן נותר קבוע (שעון = זמן), אבל משמעותו פורקה והובנתה מחדש כך שהמסומן (הזמן) קיבל משמעות אחרת.

יש לי עוד להגיד, אבל דומני שזה ארוך מספיק. למרות התפרקותה של התנועה (בעיקר לאחר מלחמת העולם השניה. כאילו התמוטטה מהאכזריות: התנועה שנסתה לחתור לשגעון כנגד המציאות השלווה, כביכול, מצאה את עצמה נדרסת על ידי המציאות עצמה, כשהיא אינה שלווה) אנו משתמשים במילה ´סוריאליסטית´ בכדי לבטא יצירה שמשתמשת בייצוגים של הריאליסטי בדרך שאינה ריאליסטית. למעשה, הרעיון שעמד בבסיס הסוריאליזם עומד בבסיס לא מעט תנועות ותורות חדשניות יותר. ניתן למצוא שורשים דומים בהגותו של לאקאן ודרידה: דרידה פירק את השפה וביטל את הקשר בין המסמן למסומן. לאקאן פירק את התודעה למצב של ´עמידה על פי תהום´.

הנונסנס היוה כלי ביטוי בידיהם של הסוריאליסטים. נונסנס הוא טקסט, כלומר מבנה של יחידות נושאות משמעות (מילים), אשר הקשר בין יחידות המשמעות שלו מתנגד לפרשנות רציונלית, הגיונית. לעיתים חוסר ההגיון הוא במילים שאינם קיימות, אך משתמשות בתבניות של מילים אמיתיות, ולעיתים חוסר ההגיון הוא בקשר בין המילים (כלומר, יצירת משפט לא הגיוני), או בצירוף המשפטים שיוצר טקסט בלתי הגיוני. המשמעות שלו מתערערת ונזילה.

מכיון שלרוב אנחנו קוראים טקסט כיחידה מוצקה, ערעור המוצקות מביא אותנו למחוזות סוריאליסטים: ההגיון שלנו מתמרד ויוצר את הטקסט מחדש, תוך שימוש בנונסנס כבסיס לטקסט המחודש. למעשה, בניגוד להגיון אבסורדי, לנונסנס אין הגיון.

מרסל דושאן. מזרקה. 1917

חשוב להדגיש: בניגוד לדרידה, או לתנועות הדאדא והקוביזם (מרסל דושאן כדוגמה), הסוריאליזם לא ביקש רק לפרק את המציאות. המטרה לא הייתה פירוק המציאות, אלא בניית מציאות אחרת, שהשורשים אליה נעוצים בעולם הדמיון והשגעון, ולמעשה, בעולם הלא מודע.

כמו כן, ובלי קשר לפסקה הקודמת, טקסטים של נונסנס אינם רק מבטלים את היות השפה הגיונית, אלא גם מצביעים על כך שלרוב יש הגיון בשפה. שימוש נכון בנונסנס מוביל להבניית המציאות החלופית, המדומינת, תוך שימוש בכלים הבסיסים עליהם מונח הנונסנס: מבני השפה והבניית הטקסט שמתבצעת אצל הקורא.

מקורות נוספים:

 

מלכוד 22, דיאלוג התפוחים:

""´מה אתה עושה?´ שאל יוסריאן בזהירות כשנכנס לאוהל, אפילו שראה מיד.

´יש כאן נזילה,´ אמר אור, ´אני מנסה לתקן אותה.´

´תפסיק עם זה, בבקשה,´ אמר יוסריאן, ´אתה מעצבן אותי.´

´כשהייתי ילד,´ השיב אור, הייתי מסתובב כל היום עם תפוחים חמוצים בפה. אחד בכל לחי.´

יוסריאן הניח בצד את התרמיל שממנו התחיל להוציא את כלי הרחצה שלו, ונדרך בחשדנות. חלפה דקה. ´למה?´ הוא מצא את עצמו נאלץ לשאול.

אור ציחקק בניצחון. ´כי הם יותר טובים מערמונים,´ הוא ענה.

´כשלא הייתי משיג תפוחים חמוצים,´ המשיך אור, ´הייתי משתמש בערמונים. ערמונים הם באותו גודל בערך כמו תפוחים חמוצים, ובעצם הצורה שלהם יותר טובה, למרות שהצורה לא משנה בכלל.´

´למה היית מסתובב עם תפוחים חמוצים בלחיים?´ יוסריאן שאל שוב. ´זה מה ששאלתי.´

´כי הצורה שלהם יותר טובה משל ערמונים,´ השיב אור, ´הרגע אמרתי לך.´

´למה,´ גידף אותו יוסריאן ברוח טובה, ´חתיכת נאחס ב#%@$ה ומוכשר למכניקה, למה בכלל הסתובבת עם משהו בלחיים?´

´אני לא הסתובבתי,´ אמר אור, ´עם משהו בלחיים. אני הסתובבתי עם תפוחים חמוצים בלחיים. כשלא הייתי משיג תפוחים חמוצים, הייתי מסתובב עם ערמונים. בלחיים.´

אור גיחך. יוסריאן גמר אומר לסתום את פיו, וסתם אותו. אור חיכה. יוסריאן חיכה יותר.

´אחד בכל לחי,´ אמר אור.

´למה?´

אור הזדנק. ´למה לא?´

יוסריאן הניד בראשו בחיוך וסירב להגיד.

´זה מצחיק, העניין עם השסתום הזה,´ הרהר אור בקול רם.

´איזה עניין?´ שאל יוסריאן.

´כי רציתי -´

יוסריאן ידע. ´ג´יזס כרייסט! בשביל מה רצית -´

´- לחיי תפוחים.´

´- לחיי תפוחים?´ שאל יוסריאן בתקיפות.

´רציתי לחיי תפוחים,´ חזר אור, ´ עוד כשהייתי ילד רציתי שיום אחד יהיו לי לחיי תפוחים, והחלטתי לעבוד על זה עד שיהיו לי, ובא-לוהים, עבדתי על זה עד שהיו לי, וככה עשיתי את זה, עם תפוחים חמוצים בלחיים שלי כל היום.´ הוא גיחגך שוב. ´אחד בכל לחי.´

´למה רצית שיהיו לך לחיי תפוחים?´

´לא רציתי לחיי תפוחים,´ אמר אור. ´רציתי לחיים גדולות. לא כל-כך היה איכפת לי הצבע, אבל רציתי לחיים גדולות. עבדתי על זה בדיוק כמו המשוגעים האלה שקוראים עליהם, שמסתובבים כל היום ולוחצים כדורי גומי רק כדי לחזק את הידיים. האמת, הייתי אחד מהמשוגעים האלה. הייתי מסתובב כל היום עם כדורי גומי בידיים, גם.´

´למה?´

´למה מה?´

´למה היית מסתובב כל היום עם כדורי גומי בידיים?´

´כי כדורי גומי -´ אמר אור.

´- יותר טובים מתפוחים חמוצים?´

אור גיחך בבוז והניד בראשו. ´עשיתי את זה כדי לשמור על שמי הטוב אם מישהו יתפוס אותי פעם עם תפוחים חמוצים בלחיים. עם כדורי גומי בידיים יכולתי להכחיש שיש לי תפוחים חמיצום בלחיים. כל פעם שמישהו היה שואל אותי למה אני מסתובב עם תפוחים חמוצים בלחיים שלי, הייתי פשוט פותח את הידיים ומראה לו שאני מסתובב עם כדורי גומי, לא עם תפוחים חמוצים, ושהם בידיים שלי, לא בלחיים. זה היה סיפור טוב. אבל אף פעם לא ידעתי אם קלטו אותו, כי די קשה להבין אותך כשאתה מדבר עם שני תפוחים חמוצים בלחיים.´"

(מלכוד 22, ג'וזף הלר. מאנגלית: בני לנדאו ובני הדר)

 ספר המעשים, ש"י עגנון: אסופת סיפורים סוריאליסטים.

איילה אשלח אותך, אמיר גלבע: שיר סוריאליסטי למחצה.

ג'בווריקי, לואיס קרול

רנה ליטוין על נונסנס

מודעות פרסומת

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




האתר החדש שלי לכותבים. כנסו כנסו:

אם תכניס את המייל שלך ותלחץ על הכפתור למטה, תקבל מייל על כל פוסט חדש. זה קסם!

הצטרפו אל 498 שכבר עוקבים אחריו

אנשים שעברו כאן והשאירו חותמת

אני בפייסבוק, מוזמנים ללחוץ על התמונה

© כל הזכויות על הטקסטים הכתובים בבלוג שמורות ליהודה גזבר, אלא אם כן צוין אחרת.

%d בלוגרים אהבו את זה: