פוסט מספר מאה, צהלולים רציניים מאוד!

בא בנאדם, רוצה לפתוח בלוג. לא בלוג גדול מדי, משהו סולידי. מאה מטר, וילונות כחולים, שלדים במרתף. כמו כולם.

הקיצור, הולך, נכנס לאתר של בלוגים שכזה, מתחיל לדפדף. מלא תבניות, מלא חמזמזים. אומר לעצמו: בסך הכל רציתי בלוג, מה הסיפור? כבר אתם תוקפניים אותי, איך אומרים, בתבניות? מה השלב הבא, תבניות ביצים? תבניות של עגבניות? בנאדם רוצה להגיד כמה מילים, מוצא את עצמו חצי לילה מול המחשב, בודק ימינה בודק שמאלה, כאילו הוא אישה בחנות בגדים! מה יהיה?

אבל מה? צריך שיהיה בלוג. הולך בנאדם. בוחר תבנית אקראית, כותב כמה מילים. כותב שלום שלום, כותב מה נשמע, כותב איך היה במילואים, כותב דברים. כותב, כותב, כותב, פתאום שם לב ככה, כמו שאומרים הערסים, בפתע פתאומיות, שאף אחד לא קורא.

למה הוא לא סיפור לאנשים שהוא בלוג, זה למה. עכשיו איך אומרים, זה לא סיפור שיהיה בלוג.

הולך, קורא לנחמן מהמכולת. זה נחמן, יש לו שרירים של אופנובר ממאדים ואלת בייסבול ושני אוגרים קטנים שהוא מגדל מכיתה א'. בינתיים מתו לו כל מיני דברים, אבל אוגרים עדיין יש. הוא נותן להם קוטג'. בקיצור, בנאדם אומר לנחמן: נחמן, למה אין לי קוראים?

אומר נחמן: הבאת עיתון לנחמן שימכור?

אומר בנאדם: אני כותב בלוג, זה לא עיתון.

אומר נחמן: אין לא עיתון. כותב? זה עיתון. לא כותב? זה סרט עם כתוביות צרוב בעשר שקל מתחת לדלפק. תבחר. צריך שנחמן ימכור. אין מוכר – אין קוראים! אין עבודה – אין פרנסה! זה הגיון!

אומר בנאדם: וואלה. קונה עגבניות, קונה ביצים, מכין שקשוקה. משקשק, משקשק, מפחד, חושש, מת מפחד, הולך לשירותים. פתאום בא לו רעיון בהפוכה. אפילו שזה שקשוקה בא לו רעיון של הפוכה, תראו מה זה. רעיון יפה כמו נורה נדלקת. מבריק כמו ג'יפ במדבר סהרה. ככה מבריק.

אומר לעצמו: עצמי, שמע, אולי צריך לספר לאנשים.

הולך, מוריד תופסת לפייסטבוקט שלו, מחבר. אומר לאנשים: תעשו לייקים!

עושים קצת לייקים. ככה, עשר עשרים ככה.

אומר מה יהיה? אם צריך, נהיה פרובוקטטיוי. זה משהו חדש באופנה היום. פרובוקָט, אבל של הטי-וי, יעני טלויזיה. (מוכרים את זה אצל נחמן גם). מה עושים? מעצבנים אנשים! מורידים את הכפפות!

מוריד את הכפפות. באמת חם מאוד. קיץ והכל. לא יודע למה היו שם כפפות מהתחלה. הולך עם נוצה ומדגדג לאנשים במאחורה של הברך. זה מעצבן מאוד, ככה אומרים. ואז אנשים מתעצבנים. בנאדם אומר: התעצבנת? בוא לבלוג שלי!

באים אנשים והכל. ריקודים, סמבה, במבה, גרעינים שחורים במקום עיניים, כל מה שצריך.

בקיצור, מגיע בנאדם לפוסט מאה. אומר לאנשים: יאללה מסיבה!

אומרים לו: מה מסיבה? מה היה עד עכשיו?

אומר להם: עכשיו זה האמיתי. הולך קורא לדי.ג'יי טויטו. זה די ג'יי כמו שתי זוגות עיניים. עין פה עין פה. כמו חביתה משתי ביצים. הוא להיט! להיט! (וגם עלה לו רק מאה שקל, למה טויטו הוא בכיתה י'. עף מהלימודים כי עשה כסף מילדים קטנים עם תיק גדול. עם סכין, עושים כסף.) הוא עושה צחוקים! הוא עושה שמח! מביאים לו תקליטים של, איך אומרים, מושיק עפיה וכל החבר'ה! שם בלי לשאול! לא אומר "חוקי לא חוקי, משטרה לא משטרה"! הוא עושה שמח! זה די ג'יי טויטו! הוא מאיים עם סכין על מי שלא שם סימני קריאה בסוף המשפט! כלומר, אם הוא מגיע למשפט בלי עסקת טיעון!

 על כל פנים, צחקנו וזה. די, מספיק. די. אומר לבנאדם: מה יהיה אחר כך?

באמת שאלה טובה, מה יהיה אחר כך. אומר:  אחר כך יהיו פוסטים מצחיקים בכל יום שני, ודברים על פרשת שבוע בכל יום חמישי, וטורים קבועים והמון מצלמות ובמבה.

מה במבה, אומרים לו, השתגעת?

או, הוא נאנח בחשש, זו שאלה גדולה מאוד. גולני משוגעים, לא?

מה גולני, אומרים לו, מה החוויה הקיומית שלך? איך אין פה צרפתים מהמאה העשרים? למה אתה לא כותב על הרהוריך העצובים בשעות ערב מאוחרות, מול כוס קפה ריקה בחלל הריק? איפה אנשים חכמים? איפה פינוקי?

מהר! הוא זועק לטויטו, תגביר את המוזקה! תעשה חאפלה! יאללה, חלאס! שלום! תחזרו לרקוד! כמה דברים חכמים אפשר לכתוב? אי אפשר קצת כיף, פעם אחת?

אז טויטו הרים סכין וצעק: פוסט נמבר מאה, יאללה מסיבה!

אין חגיגה בלי עוגה!

מודעות פרסומת

6 Responses to “פוסט מספר מאה, צהלולים רציניים מאוד!”


  1. 1 משתמש אנונימי (לא מזוהה) 25 באוגוסט 2012 ב- 22:10

    רק להגיד שקוראים. ונהנים מאוד! 🙂

  2. 2 משתמש אנונימי (לא מזוהה) 31 באוגוסט 2012 ב- 2:10

    מצטהלל איתך מרחוק! ותודה!

  3. 3 tamar schachter 4 בספטמבר 2012 ב- 0:05

    "גרעינים שחורים במקום עיניים" אביב גפן היה גאה! צהלולי 🙂 אתה לא מכיר אותי אבל שמעתי עליך הרבה מהמעריצים הנופשיריים שלך, ובזמן האחרון גם התחלתי לעקוב אחרי המקום החביב הזה, בהצלוחעס!

  4. 4 נח בוקובזה נהג 7 בספטמבר 2012 ב- 12:06

    שלום אותך איש נחמד מה קוראים לו יהודה גזבר.
    זה אני נח בוקובזה נהג זה מלשון נח בובוקבזה נהג ובניו בע"מ. אני נחמה אשתי אמרה לי יש איש אחד נחמד מה קוראים אותו יהודה גזבר הוא יש לו בלוק באינטרנט הוא עושה מסיבה למה הוא כתב מאה דברים. אמרתי נחמה עיניים שלי אני לא יודע מה עושים עם בלוק באינטרנט אבל שיהיה לו לבריאות אני מה אכפת לי אני. אמרה לי זה מעניין שמה הבלוק הזה למה הוא כותב שם הגיגים על פוסמודרניזם ונרטיבים ודיאלקטיקה והרמוניה ופואטיקה ואנתרופולוגיה וסוציולוגיה ועוד דברים כגון. אמרתי לה מה זה הגיגים. אמרה לי זה כמו למשל דוגמא נניח אם אתה חושב על משהו קוראים את זה הגיג. אמרתי לעצמי נח בוקובזה נהג, מה, מה נשמע עיוני, השבח לאל, יופי, עכשיו תנסה תהגיג גם אתה, פסדר. אמרתי נחמה אני הוגג שאת אשה חכמה למה שאת יודעת להסביר מילות גבועות. גם אני הוגג שאיש הזה מה קוראים אותו יהודה גזבר הוא אומר דברים נכונים למה אני למדתי כלל חשוב מי שאומר מילות גבועות הוא תמיד צודק. למשל דוגמא אני פעם אמרתי לנחמן מהמכולת שהוא עשה טעות בחישוב של התימחור. אמר לי לא נכון. אמרתי כן נכון. אמר לי לא נכון. אני חשבתי על תַחכום אמרתי לו אנציקלופדיה. אמר לי וואלה אני לא יכול להתווכח איתך למה אתה אמרת מילה גבועה אני לא מבין מילות גבועות.
    אמרתי נחמה תראי תראי איך אני מהגיג. כבר שתי הגיגים יש לי אחד עלייך ואחד על איש מה קוראים אותו יהודה גזבר. אמרה לי תקשיב זה אי אפשר ככה שאתה תהגיג עם פרצוף רגיל כמו שיש לך מתי שאתה נוהג במשאית עושה הובלות. אמרתי למה איזה פרצוף צריך בשביל להגיג. אמרה לי בוא תראה במחשב בבלוק של יהודה גזבר יש שם תמונה שלו שהוא מחזיק את הסנטר זה סימן שהוא מהגיג. אמרתי וואלה תמונה יפה הוא נראה לי איש נחמד תגידי לי עוד דברים מה כתוב שם בבלוק. אמרה לי כותב הגיגים על פרשת השבוע. אני זכרתי מה זה הגיגים כי היא אמרה לי ממקודם אז אמרתי תראי לי לראות למשל הגיג אחד קטן על הפרשת שבוע. אמרה לי קח תקרא הנה פרשת משפטים זה היה הפרשת בר מצווה של תמיר לפני שבועיים. קראתי קראתי ואז אמרתי לה עם פרצוף של תהגיג תשמעי נחמה זה בכלל לא פרשת שבוע זה עליזה בארץ הפלאות זה כמו הסרט מה ראיתי שהייתי קטן. אמרה לי כותב שם גם סיפורים. אמרתי סיפורים זה טוב למה אני אוהב סיפורים.
    שאלתי אותה אם יש לו אשה. אמרה לי לא, למה הוא כותב שם בחורות נראות כמו כוס קפה אז איך יהיה לו אשה. אבל אתה מה אכפת לך מה אתה שואל על אנשים אחרים. אמרתי לה אני חושב הוא איש נחמד כותב מילות גבועות ומהגיג ומספר סיפורים אולי יתחתן עם אורטל שלנו כפרה עליה גם היא מותק של בחורה. ככה אני יהיה לי עם מי לההגיג ולשתות קפה שחור למה אני ראיתי שהוא כתב שם הוא אוהב קפה וגם הוא יוכל לספר סיפורים לרועי לפני השינה למה אני יש לי רק סיפור אחד רועי כבר יודע אותו בעל פה. אמרה לי אני לא בטוחה שהוא ואורטל יהיו מתאימים. אמרתי לה אנציקלופדיה אז היא אמרה טוב טוב בסדר תשאל אותו מה הוא אומר.

    אז אני באתי לבלוק שלך להגיד לך מזל טוב ולאחל לך שתהגיג הרבה וגם להגיד לך שתתחתן עם אורטל למה היא מותק של בחורה. אנציקלופדיה.

    (אוהב אותך, אחי. shlomokav)

  5. 6 אריאל 14 במרץ 2013 ב- 23:08

    קוראים קוראים.
    בדיליי, אבל נהנים.


קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




האתר החדש שלי לכותבים. כנסו כנסו:

אם תכניס את המייל שלך ותלחץ על הכפתור למטה, תקבל מייל על כל פוסט חדש. זה קסם!

הצטרפו אל 488 שכבר עוקבים אחריו

אנשים שעברו כאן והשאירו חותמת

אני בפייסבוק, מוזמנים ללחוץ על התמונה

© כל הזכויות על הטקסטים הכתובים בבלוג שמורות ליהודה גזבר, אלא אם כן צוין אחרת.

%d בלוגרים אהבו את זה: