חשדות בנוגע לזמן

בנאדם יושב מול המחשב שלו ומרפרש בפייסבוק. פתאום הוא שומע תנועה חשודה מזויות העין. הוא מפנה את ראשו והופס! קולט משהו הולך על קצות האצבעות מאחורי הגב שלו, מתגנב, כאילו עשה דבר מה מבייש במיוחד. הוא מיטיב את המשקפיים, מחדד את המבט – אה! זה יום רביעי!
"בוא, בוא," הוא אומר ליום רביעי. יום רביעי מתקרב אליו, מבויש.
"מה, אתה לא אומר שלום כשאתה נכנס הביתה?" הוא אומר ליום רביעי, כי הלא יש כלל בבית הזה, שכל אחד אומר 'שלום' בקול, כשהוא נכנס. נניח, יום ראשון. אתה יודע טוב מאוד כשיום ראשון נכנס הביתה. ורק יום רביעי הזה, הערמומי, השפל, מתגנב לו. "מה אתה מתגנב?" אומר בנאדם ומכווץ את גביניו בזעף.
גביניו זה כמו גבינותיו, אבל בזכר.
"לא התגנבתי," אומר יום רביעי.
"מה עשית?"
"לא עשיתי כלום. בחיי," מתגונן יום רביעי, "הרגע קמתי."
"אהה," מנפנף בנאדם באזניו בנזיפה. יש אנשים כאלה. "הרגע קמת. בטח שיחקת אתמול במחשב עד שתיים בלילה."
"זה לא אני!" אומר יום רביעי, "זה יום שלישי! ראיתי אותו!"
"ואתה, סתם ניסית לעבור מהר לפני שאשים לב, אה? ממש אמין." אומר בנאדם בחשדנות. כי הוא חשדניסט בכיר.
"בכלל לא," אומר יום רביעי, "לא ניסיתי שאתה לא תשים לב. מצידי שתשים כמה לב שאתה רוצה. תשים אפילו עמיר לב. לא אכפת לי."
"אז מה ניסית לעשות?" מתרכך בנאדם.
"רציתי שיום שלישי לא ישים לב," אומר יום רביעי, "לא הבחנת שאיך שהוא הולך אני מגיע? זה כי אני עוקב אחריו."
בנאדם חוכך בראשו. "הממ," הוא אומר לעצמו במבוכה, "בכלל לא שמתי לב שיום שלישי עבר."

[זה כי אנשים שואלים את עצמם "איך אין לי זמן?". הבעיה שלכם היא שאתם לא משגיחים על הזמן שלכם כמו שצריך. אם תציבו לו גבולות ותבדקו עם מי הוא מבלה כשהוא יוצא, הוא גם יכבד אתכם יותר וגם יהיה זמן למופת וכל החברות של אמא שלכם יציעו לו עלמות חן כשהוא יתחיל להפגש בדייטים.]