ללא שם

I.
הַדָּבָר הֶעָצוּב בֶּאֱמֶת הוּא שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הֵם בְּעֶצֶם מַה שֶּׁהֵם,
שֶׁסַּפְסָל וְעֵץ הֵם בְּסַךְ הַכֹּל סַפְסָל וְעֵץ. שֶׁשַּׁלֶּכֶת הִיא סַךְ הַכֹּל
עָלִים נוֹשְׁרִים. הָיִית מַאֲמִינָה, עָלִים. כָּל הָאָדֹם הַבּוֹעֵר בָּרְחוֹבוֹת,
בְּסַךְ הַכֹּל עָלִים.

מִן הָרָאוּי לִקְרֹא שֵׁמוֹת מֵחָדָשׁ לְכָל הַחַיּוֹת. שֶׁאֲרָיוֹת יִהְיוּ
דְּבָרִים אַחֵרִים וְכָךְ כָּל הַשְּׁאָר: חַיּוֹת יַעַר וַחֲמָתָם שֶׁל תַּנִּינִים,
אֲפִלּוּ צִפֳּרִים. עָצוּב, הִיא אוֹמֶרֶת, לִהְיוֹת מִי שֶׁאַתָּה, וְהָעִנְיָן מֻכָּר:
צָרִיךְ לָקַחַת שֵׁם אָרֹךְ לִנְסִיעָה רְחוֹקָה. פַּעַם הָיְתָה נְסוּכָה
אֲרֶשֶׁת עַצְבוּת עַל סַפְסָלִים בַּשְּׂדֵרָה וְעַתָּה הֵם נִרְאִים לִי מְעֻשִּׂים
עַד לְזָרָא. אֲנִי מֵבִין מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת, אֲנִי אוֹמֵר, אֲנִי צָרִיךְ לִהְיוֹת
אוֹתוֹ אֶחָד וּבְכָל זֹאת מִישֶׁהוּ אַחֵר.

II.
פַּעַם בָּרְחוֹב קָרָאתִי בִּשְׁמִי וְלֹא עָנִיתִי וְהַשְּׁתִיקָה הָיְתָה מְבִיכָה, פְּעָמִים
אַחֵרוֹת אָמַרְתִּי יָבוֹא שֶׁכֵּן הַדֶּלֶת כְּבָר הָיְתָה פְּתוּחָה. בַּסּוֹף לֹא נִכְנַסְתִּי:
דְּבָרִים אִישִׁיִים נִתְרַחֲשׁוּ בִּפְנִים וְחָשַׁשְׁתִּי לִהְיוֹת לְטֹרַח. בָּרְחוֹבוֹת הָיוּ
יָמִים רַכִּים וּמְהֻסָּסִים וְהָאֲוִיר הָיָה מַה שֶּׁמַּיִם קָרִים לְעוֹבֵר אֹרַח, מַה
שֶּׁשּׁוֹמֵעַ בְּעָרִים רְחוֹקוֹת שֶׁכָּל נַגָּנֵי הָרְחוֹב הֵם אוֹתָהּ מַנְגִּינָה, הָיְנוּ,

הוּא אֵינוֹ מַה שֶּׁהִנּוֹ, אַךְ דָּבָר לֹא נִשְׁתַּנָּה.