בּוֹאִי,
בּוֹאִי וְנֵלֵךְ שְׁנֵינוּ בָּרְחוֹבוֹת הַמְמַלְמְלִים,
בֵּין הַבְּרוֹשִׁים הַנִּצָּבִים כְּשׁוֹמְרֵי הַסָּף,
וּמֵאֲחוֹרֵי הַמֵּלְצָרִיּוֹת הַמַּעֲבִירוֹת מַטְלִית
עַל שֻׁלְחָן מְמֹרָק שֶׁנֶּאֱנָק כְּחוֹרֵשׁ רָעָה,
וְצִוְחוֹת הַחֲתוּלִים הַסּוֹעֲדִים אֶת לִבָּם וּבֵין זְרוֹעוֹת
הַצִּנָּה הַמְחַבֶּקֶת וְהָרוּחַ וּשְׁאֵרֵי הַדָּגִים הַנִפְלָטִים
אֵל אֲחוֹרֵי הַחָצֵרוֹת וְהָמַדְרֶגוֹת וְהַקִירוֹת הַמְצוֹתְּתִים.
וְלֹא נֹאמַר מִלָּה, אִם כֵּן, פָּשׁוּט נִשְׁתֹּק,
אַף שֶׁשְּׁלָטִים פִּרְחָחִיִּים יַעֲשׂוּנוּ לִצְחוֹק. הוֹ,
אַל תִּשְׁאֲלִינִי בַּסּוֹף: "מַדּוּעַ זֶה טוֹב?"
אִחְזִי בִּזְרוֹעִי וְנֵצֵא לָרְחוֹב.
בְּתוֹךְ שַׂעְרֵךְ הַסּוּסִים הַכְּחֻלִּים
רָצִים רָצוֹא וָשׁוֹב עַד לַמֵּזַח.
הַלַּיְלָה הַמִּתְיַשֵּׁב עַל מִטָּתוֹ כְּמוֹ זָקֵן נִרְגָּן,
הָעֲרָפֶל הָרוֹגֵשׁ וּמְמַלְמֵל בְּלִי הֵרֶף בִּרְטִינָה רַכָּה,
וּבָרְחוֹבוֹת הַמִּתְמַשְּׁכִים שׁוֹרֵק כְּמוֹ שׁוֹטֵר חֶרֶשׁ
הָעֲרָפֶל הַשּׂוֹרֵר בַּדְּרָכִים הַמּוֹבִילוֹת אֶל הַיָּם,
וּבְמִסְעֲדוֹת הַדָּגִים וּבַטַּיָּלוֹת הָרֵיקוֹת מֵאָדָם.
הַבִּיטִי אֵיךְ הוּא שׁוֹרֵק וּשְׂפָתָיו תֹּהוֹ וָבֹהוֹ,
אֵינִי חוֹשֵׁב שֶׁיִּהְיֶה בִּי כֹּחַ לִשְׁרֹק כָּמוֹהוֹ.
וּמִמַּעַל הַשְּׁלָטִים הַקּוּנְדְּסִיִים הַקּוֹרְצִים בְּנֵיאוֹן,
הַשְּׁלָטִים הַפִּרְחָחִיִּים הַשּׁוֹרְקִים בְּמָעוֹף –
הַאִם יִהְיֶה בִּי אֶת הָעֹז לוֹמַר לָךְ הַכֹּל בְּלִי לִפְרֹץ,
בְּלִי לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל בִּרְכַּיִם מְלֻכְלָכוֹת בְּבֹץ,
הַאִם יִהְיֶה בִּי אֶת הָעֹז לַעֲמֹד עַל הַמַּדְרֵגוֹת?
אֶקְנֶה לָנוּ גְּלִידָה וְנָעוּף לְאֹרֶךְ הַגָּגוֹת,
וּמֵעַל הָאֲרֻבּוֹת וְרִשְׁתּוֹת הַקָּנִים וְהַפָּנִים הָעֲיֵפוֹת
הָרוֹכְנוֹת עַל מִטַּת תִּינוֹק חוֹשֵׁשׁ וּמְבֻלְבָּל –
הַאִם זֶה אֶפְשָׁרִי לוֹמַר מַשֶּׁהוּ בִּכְלָל?
כְּבָר מְאֻחָר, כְּבָר מְאֻחָר…
אָסִיר אֶת הַשָּׁעוֹן וְאַשְׁלִיכֵנּוּ לְמָחָר.
וְעוֹד יִהְיֶה זְמַן בַּשְּׁבִילִים הַמַּסְמִיקִים לְהַתֵּל,
עוֹד יִהְיֶה זְמַן לְהוֹשִׁיב רֶגֶל עַל שְׁרַפְרָף בָּטֵל,
וּכְשֶׁיָּבוֹא אֵי-מִי חָדָשׁ וְיֹאמַר: "הַאִם זֶה אַתָּה?"
פִּתְאֹם נֹאמַר: "לֹא יָדַעְתִּי, לֹא יָדַעְתִּי, לֹא יָדַעְתִּי בִּכְלָל"
נוּכַל לִפְתֹּחַ סְפָרִים וּלְפַזֵּר אֶת הֶאָבָק,
נוּכַל לְהָנִיחַ צְלוֹחִית חָלָב לַחָתוּל הַשְּׁמַנְמָן,
וְעוֹד יִהְיֶה זְמַן, תָּבוֹאִי וְנֵשֵׁב וְנִצְחַק –
וְהַכֹּל עוֹד קֹדֶם לַאֲרוּחַת הַבֹּקֶר.
הַאִם לִתְקֹעַ פֶּרַח בְּבִגְדִי? הַאִם לִהְיוֹת לְסוּס כָּחֹל?
אֲגַלְגֵּל אֶת שׁוּלֵי מִכְנָסַי וְאֵלֵךְ עַל הַחוֹל.
שָׁמַעְתִּי אוֹתָךְ אוֹמֶרֶת דְּבַר-מָה מֵאָחוֹר,
אֵינִי יוֹדֵעַ מָה שָׁמַעְתִּי.
——–
מחווה לט.ס. אליוט.
הכריכה האחורית 