דימויים של מרחב

לאחרונה אני חושב הרבה על השימוש שלנו במרחב כדימוי, וליתר דיוק: בדימויים מרחביים.

אני מתכוון בעיקר לצורה שבה אנחנו בוחרים לתאר דברים כאילו הם בנויים במרחב (כמו 'מרכז' ו'שוליים', 'ימין' ו'שמאל' וגם צורות שונות לתיאור הזמן, כמו 'מעגלי', 'ליניארי', 'ספיראלה' וכדומה), ובצורה מפורטת יותר, לצורה שבה אנחנו מוצאים מבנים (נניח, ספרותיים) בקריאה מרחבית של תרבות או טקסט. כאילו יש אבני בניין קטנות, והמבט שלנו מזהה איפה הם ממוקמות ביחס לאחרות ובעצם יוצר מהן מבנה.

כלומר, אנחנו לא מדמים דברים לזמן, נכון? נקודת היחס היחידה שלנו היא המרחב. הדברים בפועל. הקונקרטיות. והכל מתייחס לזה. סטרוקטורליזם, מבנים של שפה. בכלל, כל מבנה וכל זיהוי של מבנה. תרבות היא מבנית.

נראה ברור שהמבט (קרי, הקריאה המרחבית) יוצר את המבנה. אבל גם הזיהוי של אבני הבניין (כמו יחידות קטנות של טקסט, או זיהוי של מפלגות, או מה שלא יהיה) בנוי על קיומו של המבנה. זה כמו (דימוי מרחבי:) מעגל שמזין את עצמו.

נתנאל הוא צייר, כלומר עובד על מרחב, והוא אומר שכדאי להוסיף לזה את הקיום שלנו במרכז אותו מרחב. אני לא בטוח בזה. יש מבנים שמזוהים גם ללא המרכז (נניח, שפה). והוא אמר שיש משהו במערב שהוא נורא עין-צנטרי; תרבות חזותית מאוד.

בכל מקרה, אני תוהה מה היה קורה לו היינו עובדים אחרת. הזמן, נניח, הוא לא אופציה ריאלית, בין היתר כי הוא מוגדר על ידי שינויים במרחב. אבל נניח שהיינו שמים יחידת תרבות אחת ליד השניה בלי להצביע על הקשר ביניהם. למשל, לבנות סיפור גדול מחמשה סיפורים קטנים וחסרי קשר. לכאורה, המוח שלנו היה בונה אוטומטית קשר ביניהם. לכאורה ככה עובדים דימויים חזותיים, ואולי אני טועה.

או מכיוונים אחרים: האם קיימת תרבות חסרת מבנים תודעתיים? חשבתי שיש משהו בזן-בודהיזם שיכול להיות קשור (קואנים כדוגמה, ודברים כמו ספרים של מורקמי) אבל פתאום אני לא כ"כ בטוח.

ואם אכן העולם בנוי ככה (כלומר, שאנחנו משתמשים בשפה מרחבית כי תפישת העולם שלנו היא מרחבית, או להפך), אז מעניין יהיה לקחת מרחבים ולנסות למצוא את המקבילה התודעתית שלהם. נניח, לקחת טקסט ולתהות איפה המרפסות שלו, או איפה חדרי השירותים, או מה רואים מהגג.

—–

[אני צריך לעשות מהטקסט הזה יותר ממה שהוא, בעיקר כי על כל מילה שכתבתי עלו לי עוד חמש רעיונות חדשים, כמו אופני ייצוג של מרחב, או זה שדימויים עובדים לשני הצדדים, אבל אין לי זמן. שיהיה, לבינתיים.]

———–

תוספת, 21.10.13

איזושהי סכמה לא שלימה שהכנתי לעזור לעצמי להתנהל במבנים תרבותיים:
מרחב (דברים מקובעים)
א. הבסיס: נקודה שמכילה את הכל. יש או אין, סוג של בינאריות. משהו כמו האל"ף של בורחס.
ב. קו ישר (ציר. ליניארי, נניח. היסטוריה? זמן? כרוניקות, בוודאי)
ג. קו לא ישר (ציר שמתכתב עם שני מימדי המרחב הדו מימדי. נניח, עליות וירידות במצבו של עם ישראל)
ד.1. מפה (ייצוג של מרחב) [עיצוב: קומפוזיציה] (למשל, קדושה וחול. מרכז ושוליים. קולוניאליזם)
ד. 2. תמונה (ייצוג של נקודה במרחב) [עיצוב: קומפוזיציה] (נניח, תיאור תמונת מצב. תפישות עולם נקודתיות)
ה. מבנה (תלת מימד) (שילוב של מפה ושל תמונה. צורת חשיבה כוללת שמקבלת פרקטיקות)
ו. מפת תבליט (מערך מבנים; ייצוג של תלת מימד). (פרקטיקות שמכוננות צורות חשיבה? איזשהו ממשק, זה בטוח)
ז. תלת מימד של תלת מימד (אין לי דוגמאות טובות. אבל ההגיון אומר שיש)

זמן (דברים דינמיים) (צריך להתבטא  במעבר בין שתי נקודות שונות)
– תחרות (קפיטליזם?)
– נצח מול רגעיות (מקביל לבינאריות של א' במרחב?)
– הספק
– סיפורים, מבנים של סיפורים (משיק למרחב), נרטיב, מוזיקה.
– סרטים (גם ללא סיפור, בנויים על תנועה; זמן)

מרחב + זמן
– 
דרך

יש לי תחושה שחסרים לי דברים, אבל לכאורה אפשר לתאר כל דְּבר תרבות (במובן הרחב של המילה) על פי הסכמה הזאת.

מודעות פרסומת

11 מחשבות על “דימויים של מרחב

  1. יהודה הגיב:

    =)

    [מתי משתמשים בדימוי של זמן? אני נורא אשמח לדוגמאות שהם לא אורך זמן, כמו 'כל כך מהר', 'זה נדמה כמו נצח' ואפילו לא 'מרחב זמני'.
    וגם: להבנתי, הזמן הוא הצורה בה התודעה תופסת שינויים במרחב.

    בכל מקרה, אשמח אם תפרט.]

    • ארגמון הגיב:

      דימויי זמן: גל, פעימות. גל, בניגוד ספירלה הוא לא מבנה במרחב, אלא תנועה, (אולי תנועה של מבנה מרחבי, לא בטוח). פעימה היא בכלל משהו זמני ולא מרחבי.

      • יהודה הגיב:

        אה, זה יפה. נניח, 'סערת רשת' שהיא תופעה תרבותית הבנויה מיחידות שונות, והאייקון שלה הוא זה שנשאר יציב, בעוד היא תלויית זמן.

  2. אחד הריקים הגיב:

    מוקדם ומאוחר (תחשוב גם על אריסטו – התחלה, אמצע, סוף). הפוטוריסטים, באופן ילדותי משהו, ניסו להמיר את ערכי הטוב/רע במהיר/איטי. אפשרות השינוי, מושג השינוי אינו הכרחי למבנה. באופן פיזיקלי זמן מוגדר בכך שהוא בלתי הפיך (כלומר יש כאן משהו נוסף מלבד הצבעה על שינוי)

  3. אורי הגיב:

    "תרבות חסרת מבנים תודעתיים" – זה לא אוקסימורון?

    ועוד הערה: הסכמה שלך בסוף, כלומר, הניסיון למפות תרבויות. זה מגוחך, לא? תרבויות הן הרי כל כך דינמיות ותלויות הקשר ונקודת מבט. ? (כמו כל דבר בעצם, אין הכי נמי).

    [ואי אפשר לענות שאפשר למפות תנועה בדיעבד. כי תנועה בדיעבד היא בעצם היסטוריה סטטית. זמן ומרחב אלה דברים דינמיים מהותית.]

    • יהודה הגיב:

      א. אני לא בטוח. יכול להיות מבנה חברתי שאינו תודעתי. בכל מקרה חשבתי בכיוון של זן בודהיזם, למשל. שאני לא בקי בו אז לא יכול לדבר עליו.

      ב. זה בכלל לא מיפוי של תרבויות. תקרא שוב. זו סכמה של התנהלות, או תצורות של מבנים. זה עוזר, כי שמזהים מבנה, אפשר ללכת איתו קדימה ואחורה, למעלה ומלטה, ולבחון אותו מזויות שונות.

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s