הערה על ה'מטאמורפוזות'

קראתי לאחרונה בשנית את המטאמורפוזות, לאובידיוס. זה שיר אפי בן 15 חלקים שהושלם בשנה השמינית לספירה ואת כל הפרטים שחסרים לכם אתם יכולים להשלים כאן, כלומר בויקיפדיה. אני ממש ממליץ ללכת לקרוא את הספר המקורי, אבל אם אין לכם זמן או את הספר אז לא נורא. בכולופן –

דיברתי היום עם סטודנט והוא האיר את עיני שהפתיחה והסיום חריגים ביצירה. הפתיחה של המטאמורפוזות היא תיאור בריאת העולם מהכאוס על ידי אל אחד ויחיד, בלתי ידוע, והסיום הוא בנאומו של פיתגורס (מתמטיקאי יווני) לנומה, הקיסר הרומאי, והשתלשלות היסטורית שמתארת את גדולתה של האימפריה הרומאית. בתווך יש חמשה עשר ספרים שמספרים מאות סיפורים מהמיתולוגיה היוונית והרומאית, כשהמוטיב החוזר בהם הוא מטאמורפוזה (שינוי צורה), בעיקר של אנשים, לחיות / אבנים / נהרות וכדומה. לעומת כל זה, בפתיחה ובסיום אין שינוי צורה. התחושה היא שאובידיוס ניסה לבנות סיפור מסגרת לכל הסיפורים, ובתווך לשבץ אותם ולספר אותם בלשונו הוא. שלמה דיקמן, המתרגם, מרחיב על נסיונו של אובידיוס ליצור סדר בהמון הסיפורים המיתיים. ליצור הקשרים הגיוניים, זמן (למרות שאין זמן במיתוס) ובכלל, לארגן הכל. כי 'ככה יצירות ספרותיות כתובות' כלומר, כי יצירה יפה היא יצירה מאורגנת.

ניסיתי לחשוב למה הפתיחה והסוף חורגים ככה, ופתאום נזכרתי בקטע מוזר. העולם, על פי אובידיוס, נברא על ידי אל אנונימי מהכאוס:

"טֶרֶם יַבֶּשֶׁת וְיָם יִבָּרֵאוּ וּשְׁחָקִים מִסָּבִיב,
אֶחָד אַךְ הָיָה וְיָחִיד יְסוֹד הַיְקוּם עֲלֵי-תֵבֵל, –
כָּאוֹס זֶה שְׁמוֹ, וַיְהִי אַךְ גֹּלֶם אֵין תֹּאַר וּפָנִים,
נֵטֶל לֹא יָמוּשׁ מִמְּקוֹמוֹ, מוּצָק, בּוֹ נִקְבְּצוּ בָאוּ
זֶרַע וִיסוֹד לְכָל דָּבָר, נִפְרָדִים וְשׁוֹנִים גַּם יָחַד.

אָז אֵל פַּלְמוֹנִי – יְהִי אֲשֶׁר יִהְיֶה, שְׁמוֹ לֹא יָדַעְנוּ –
יָבֹא וְגָזַר אֶת כָּל הַקְּבוּצָה הַזֹּאת לִגְזָרֶיהָ:
רֵאשִׁית מַעֲשֵׂהוּ וְצָנַף אֶת הָאֲדָמָה לִצְנֵפַת
כַּדּוּר, לְמַעַן הֱיוֹתָהּ שָׁוָה אֶל כָּל עֲבָרֶיהָ;
יָפִיץ אֶת מִקְוֵה-הַמַּיִם וְהָיוּ לְיַמִּים, יַקִּיפוּ
רַחֲבֵי אֲרָצוֹת וְסַעַר מִתְחוֹלֵל מַכֶּה גַּלֵּיהֶם;"

(תרגום יהושע פרידמן)

זה קצת מוזר, כי למה לא לומר את שמו של האל? הרי כבר מלא זמן לפניו (במאה השמינית לפני הספירה) כתב הסיודוס של התאוגניה שלו, ושם התיאור דומה אך שונה: אלים מוגדרים (גאיה, ארוס, טרטרוס) נכנסים לכאוס ומתחילים להפריד אותו. אצל אובידיוס, לעומת זאת, זה אל אחד, אנונימי. שלמה דיקמן מתרגם 'אל מאחד האלים', וזה מוזר לא פחות. וזה הזכיר לי שבסופו של הספר, אובידיוס מסכם את דבריו בתקווה להפוך לבן אלמוות, על ידי שימשיכו ויקראו בספריו גם בדורות הבאים, בכל מקום שאליו האימפריה הרומאית תגיע. ופתאום נפל לי האסימון שכשהוא כותב 'אל אנונימי' הוא בעצם מתכוון לעצמו. כלומר, שהוא לקח את הכאוס הזה, מגוון הסיפורים שקוראים לו 'המיתולוגיה היוונית' – וסידר אותו באמצעים ספרותיים. יצר סיפורי מסגרת, הקשרים תוכניים ולשוניים, גיבורים שעוברים ממקום למקום וכמובן, מוטיב חוזר ששוזר את כל המיתולוגיה לכדי יצירה שלימה, מהדק אותה ומארגן אותה.

כריכת הספר במהדורה אנגלית משנת 1632

כריכת הספר במהדורה אנגלית משנת 1632

ומה שמדהים יותר בכל הסיפור, זה שהארגון הזה, של ים המיתולוגיה, מובע אצל אובידיוס במטאמורפוזה של כל היצירה, שפותחת במיתוס המובהק (הבריאה). הדבר הכי מיתי שיש, ומסיימת בלוגוס המובהק (נציג המתמטיקה – פיתגורס – מדבר עם נומה על הסדר, וכל ההיסטוריה הרומאית שנגזרת דבר מתוך דבר). זאת אומרת, היצירה עצמה היא מטאמורפוזה של תפישת העולם, והצורה שבה מתבצעת המטאמורפוזה הזאת היא באמצעות הארגון של החומרים המיתיים תוך השארתם כמיתיים. כלומר תפיסת המיתולוגיה ככאוס ותפישת הסדר הרומאי כקוסמוס. זה גם מתאים לתקופה (כלומר, למעבר מחשיבה מיתית לחשיבה לוגית).
נהדר, לא?

בטוח כתבו את זה קודם, אבל אין על זה מילה בויקיפדיה או במבואות המדעיים שקראתי. אז לכל מקרה – אני והסטודנט התלהבנו נורא והוא הולך לכתוב הכל כמאמר אקדמי, דבר נחמד לכל הדעות.

מודעות פרסומת

12 Responses to “הערה על ה'מטאמורפוזות'”


  1. 1 ארגמון 30 בינואר 2014 בשעה 2:27

    ובכן, מאמר אקדמי הוא לא דבר נחמד *לכל* הדעות.
    (שזו דרך לומר: היי, קראתי)

  2. 2 מעשה Genesis 30 בינואר 2014 בשעה 14:02

    בס"ד ערב ראש חודש אדר א' תשע"ד

    לכב' החוקר והסופר מר אריסטובולוס תיסאורארכוס [בלה"ק: יהודה גזבר] – שלום רב,

    הרעיון המובע ע"י אובידיוס על א-ל אחד ששמו לא ידוע, יהיה אשר יהיה (ראה שמות ג,יד), שברא את העולם מתוך תוהו ובוהו, ויצר ארץ שסביבה מים ורוח אלקים מרחפת על פניהם – מבואר בספר בראשית פרק א.

    התורה תורגמה ליוונית כבר בימי תלמי המלך, ולא ייפלא שרעיונות ממנה הגיעו לאזניו של אובידיוס. בויקיפדיה, אליה ציינת, מובא גם סיפור הדומה בחלקו לסיפור המבול.

    יש כאן הכלאה של הסיפור המקראי על בורא אחד לעולם, עם מיתוסים אליליים, שלפיהם הבורא השאיר את עולמו לניהולם של אלילים המתנגשים ונאבקים זה בזה.

    חז"ל הכירו הכלאות מעין אלה. וכך הם מפרשים את דברי הנביא: 'כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגויים' (מלאכי א,יא): 'דקרו ליה אלהא דאלהיא'. הגויים, לפי תיאור זה, ידעו שיש בורא עליון אחד, אך עבדו לאלילים כ'סוכנים וקבלני משנה' של הא-ל העליון.

    המונותאיזם התחזק בעולם בתקופה ההלניסטית, הן בשל הפיכתו של העולם ל'כפר גלובלי' והן בהשראת הפילוסופיה היוונית, שהציגה תמונת עולם אחדותי הפועל על פי חוקי טבע כלליים ואחידים, שאינם מותירים מקום למאבקי האלילים.

    היו רבים שהתקרבו ליהדות ונעשו ל'יראי ה". והיו שיצרו הכלאות שונות ומשונות של המונותאיזם והאלילות. ההכלאה המפורסמת עד היום היא: הנצרות. כך שהכלאתו של אובידיוס אינה מפתיעה.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    • 3 יהודה 30 בינואר 2014 בשעה 14:10

      לא נכון; האל היהודי ברא את התוהו ובוהו, ולא יצר מתוך משהו שהיה קיים תמיד.

    • 4 יהודה 30 בינואר 2014 בשעה 14:26

      וחוצמיזה, הטענה שלי אינה על בריאת העולם, אלא מציעה קריאה חדשה במטאמורפוזות. הרעיון של בריאת העולם מהכאוס, כפי שכבר כתבתי, אינו של אובידיוס. גם לא הרעיון של הבריאה על פי אל אחד.

      • 5 מעשה Genesis 30 בינואר 2014 בשעה 14:55

        בדברי אובידיוס מבואר שא-ל אחד ברא את העולם מתוך תוהו ובוהו. אכן נבדל אובידיוס מן התורה, שכן לפיה גם ה'תוהו ובוהו' נברא ע"י הבורא כשלב ראשון של בריאת העולם, בעוד שלפי אובידיוס ה'תוהו ובוהו' קדמון.

        כבר אמרתי שאובידיוס יצר הכלאה של המונותאיזם עם תפיסות אליליות. ייתכן גם שאובידיוס פירש 'והארץ היתה תוהו ובוהו', שהיתה זה מכבר.

    • 6 דובב שפתי ישנים 30 בינואר 2014 בשעה 15:04

      שאיפתו של אובידיוס להיות לבן-אלמוות על ידי שיקראו את יצירתו, מזכירה את דברי רבי יוחנן בשם רשב"י: 'כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר, דאמר קרא: וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים…' (יבמות צז,א).

      רעיון נצחיות הנפש, המובע כבר ע"י אביגיל באומרה לדוד: 'והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים', נתקבל גם ע"י הפילוסופים היווניים, כמבואר בספרו של אפלטון 'פיידון'.

      • 7 אובידיוס והיהודים 30 בינואר 2014 בשעה 18:33

        הזכרתי לעיל שבימי בית שני היו גויים רבים שאהדו את היהדות והתקרבו אליה (ראו: ברוך קנאל, 'חסידי אומות העולם בימי בית שני', באתר 'דעת').

        גם אובידיוס מעיד ש'היו בחורים רומאים נוהגים ללכת לבית הכנסת בשבת', אך הוא כנראה לא ראה תופעה זו בחיוב, שכן הוא אומר שמטרתם של אותם בחורים היתה 'לשם חיפוש אהבהבים' (מצוטט ע"י פרופ' שלום בארון, היסטוריה חברותית ודתית של עם ישראל – ימי קדם, הוצאת "מסדה תשכ"ז, כרך ג, עמ' 92).

        לפיכך, לא ייפלא שרעיונות יהודיים נקלטו גם בין הרומאים, ומצאו את מקומם גם לשירתו של אובידיוס. הוא מספר ב'מטאמורפוזות' שלו גם על יצירת האדם מעפר וממים ועל הנפילים, 'הגיגאנטים' וכיו"ב (לקט מהן, בתרגום יהושע פרידמן, באתר 'פרוייקט בן-יהודה').

        וטיבותא לשקיא, יהודה גזבר, שזיכנו במציאת ניצוצי רעיונות של תורה בשירתו של אובידיוס. .

        בברכה, ש.צ. לוינגר

      • 8 אסתר 4 בפברואר 2014 בשעה 14:03

        גם איוב ביקש את זה
        מִי-יִתֵּן אֵפוֹ וְיִכָּתְבוּן מִלָּי מִי-יִתֵּן בַּסֵּפֶר וְיֻחָקוּ (איוב, יט, כג)
        למול האבדון הגופני- נשאר הנצח של הסיפור

  3. 9 רוני 30 בינואר 2014 בשעה 14:15

    יפה מאד.

  4. 10 האמן והבורא (נסיון ליטוש לקריאתו של יהודה) 10 בפברואר 2014 בשעה 20:18

    יפה עמד יהודה על ההקבלה בין עשייתו של אובידיוס שהביא לסדר ואירגון בסיפורים נפרדים, לבין תפיסתו את מעשה הבריאה כהבאת סדר בכאוס.

    לפי הסברו, מציג המשורר את הבורא כאנונימי משום שהוא רואה בבורא בבואה של עצמו. ברם, יש לשאול: הרי המשורר עצמו אינו אנונימי?

    נראה לענ"ד שהאנונימיות של הבורא משקפת את האובייקטיביות שלו, את יכולתו לעשות סדר במציאות בלי שיהיה מוטה לכאן ולכאן.

    הסופר והחוקר אינו אנונימי, יש לו 'שם' ונטייה, המונעות אותו מלהיות אובייקטיבי בצורה מוחלטת. אך יש בכוחו לנסות להידמות לבוראו, ולהמשיך את פעולתו – לעשות את העולם למסודר והרמוני יותר.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    • 11 יהודה 15 בפברואר 2014 בשעה 21:09

      לא זה מה שכתבתי. ובכלל, אני מציע לקרוא קודם את הספר.

      • 12 ש.צ. לוינגר 17 בפברואר 2014 בשעה 22:09

        'נסיון ליטוש', מטבעו, מתבסס על הדברים אך מנסה לפתח אותם בצורה קצת שונה.

        קיבלתי את דבריך, על ההקבלה בין הבורא והאמן כיוצרים סדר בכאוס. אך את האנונימיות של הבורא, נסיתי להסביר בצורה אחרת – כביטוי לאובייקטיביות.

        אני מצטרף להמלצתך לעיין ביצירה, ומן הסתם נמצא בה גם כיוונים נוספים.

        בברכה, ש.צ. לוינגר


קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




האתר החדש שלי לכותבים. כנסו כנסו:

אם תכניס את המייל שלך ותלחץ על הכפתור למטה, תקבל מייל על כל פוסט חדש. זה קסם!

הצטרפו אל 466 שכבר עוקבים אחריו

אני בפייסבוק, מוזמנים ללחוץ על התמונה

© כל הזכויות על הטקסטים הכתובים בבלוג שמורות ליהודה גזבר, אלא אם כן צוין אחרת.

%d בלוגרים אהבו את זה: