על פנטזיה יהודית

א.

לפני כחודש וחצי קיבלתי הודעה בפייסבוק מיוני שלמון. יוני הוא אנימטור מוכשר, שגם כותב את הבלוג 'שוליית הקוסם'; בלוג שעוסק באנימציה. אני קורא אדוק של הבלוג שלו זה שנים, ולכן אפשר רק לשער כמה התרגשתי לגלות שיוני קיבל הצעה לכתיבת קומיקס, הוא רוצה לעשות קומיקס שיעבוד על בסיס של מיתוסים יהודים קדומים, והוא מחפש כותב.

במאמר מוסגר כדאי להגיד כאן שזה בכלל לא מובן מאליו, לחפש סטוריטלר (storyteller). מרבית האמנויות הנרטיביות  – סיפורת, קולנוע, תיאטרון, לרבות השילובים ביניהן – זקוקות לסיפור טוב שיעמוד בבסיסם ויניע אותם. במקביל, מרבית האמנים שמתעסקים באמנויות הללו לא מבינים את הצורך בסיפור. כך, למשל, במאים רבים יתעסקו בהפקה, באפקטים, בצילומים מרהיבים ובתדרוך שחקנים, אבל יחפפו בתסריט. מנקודת מבטם זה קצת הגיוני, כי בסופו של דבר הצופה מקבל את רצף התמונות, לא את השלד הסיפורי. כך שפריים נכון הרבה יותר חשוב מאשר דמות חסרת רצון. אבל למרות זאת, אין ברירה וחייבים סיפור, אחרת כל הסרט יקרוס.

אם תרצו לשים לב להבדל משמעותי בין מספר סיפורים טוב ובין סתם אמן מוכשר, אני ממליץ לבצע קריאות השוואתיות בין הקומיקס אסטריקס כשכתב אותו גוסיני וצייר אותו אודרזו, ובין אותו קומיקס, אסטריקס, לאחר שגוסיני מת ואודרזו המשיך לכתוב את הקומיקס לבד. הוא צייר קומיקס מדהים, אבל סיפורים הוא לא יודע לספר.

ובכן, קיבלתי את ההודעה בפייסבוק והתלהבתי מאוד, החלפנו מספרי טלפון והתחלנו לדבר. מה שעמד לנגד עיניו של יוני היה הרצון לעבוד עם מיתוסים פנטסטיים יהודיים, ובפרט עם המיתוס של לילית. מה שעומד לנגד עיני כבר הרבה זמן הוא לייצר את העולם המיתי היהודי, כך שהיה כאן הרבה מקום לעבודה משותפת. התחלנו להחליף רעיונות ואפילו התחלתי תחקיר, והיו שבועיים מעניינים מאוד שבהם דיברתי ארוכות עם כמה מומחים לפנטזיה ולפנטזיה יהודית.

לילית על מפתן ביתה, באיורו של יוני שלמון

לילית על מפתן ביתה, באיורו של יוני שלמון

ב.

לא שקיומה של פנסטיה יהודית הוא דבר ברור במיוחד. אחד החידושים הגדולים של המיתוסים היהודיים הוא קיומם על ציר הזמן. הניסים, הנביאים, הדג הגדול שבלע את יונה – מבחינת המיתוס היהודי הם התקיימו בזמן ממשי, ולא בזמן מיתי, ולכן מאוד קשה 'למשוך' אותם לזמן שלנו. גם המיקום הוא מיקום מאופיין: אנחנו יודעים איפה זה הר הכרמל שעליו היו אליהו ונביאי הבעל, הרי אנחנו עושים שם טיולים שנתיים ומחנות קיץ. אין לנו עיירות פרברים אגנריות, כפרים אירופיים חסרי אפיון. ויותר מזה – אין לנו אגדות גנריות. אין 'ג'ינים' ואין 'פיות'. אנחנו יודעים טוב מאוד מי עושה את הניסים ואיך הוא עושה אותם. אלישע הנביא הוא דמות מאובחנת, ולכן קשה לנו ליצור סיפורים חדשים על בסיסו.

ולמרות זאת ישנם הדים לעולמות פנסטיה יהודים. יוני כתב על זה קצת כאן, אבל אני חושב שאפשר להרחיב הרבה יותר בנושא. כך, למשל, ליצור את ההבחנה בין עולם הפנסטיה האירופאי ובין עולם הפנסטיה המזרח תיכוני. או להגדיר נכונה את האגדות שעל בסיסם אנחנו פועלים. יוני ביקש לעבוד עם פנסטיה שממוקמת במרחב הים תיכוני, ולכן נדרש לעולם שרק הדים ממנו נמצאים במדרשים ובספרות ההיכלות. לדעתי זו הייתה בקשה נכונה, כיון שיש לי רצון עז להחזיר את הקסם למרחב שבו אני – אנחנו – חיים. דברים דומים למה שקלי לינק ('דברים מוזרים קורים') עושה. כלומר לקחת את העולם המוכר שלנו ולפרק בו אלמנטים, אפילו לפרק את כולו, כך שיתגלה בו קסם. או שיתגלו בו דברים מופלאים. כתבתי על זה כאן קצת.

[לכן הסיפור החסידי לא יכול לסייע לנו. למרות שבאופן מעניין למדי, הסיפור החסידי – שהתחיל כמאופיין, כלומר ככזה שאנחנו יודעים מי הרב שחולל את הניסים, איפה הוא היה וכדומה – עבר גנריזציה עם המרחק בזמן ובמרחב. סיפורים חסידיים החלו להתבלגן; ה'אדמו"ר' הפך להיות גיבור האגדה, וזה לא היה משנה מיהו באופן ספציפי. ה'פריץ' הפך להיות הרשע, ה'כומר' הפך להיות המכשף וכן הלאה. ישנן עולמות עליונים ומקבילים, יש מלאכים, יש צורות לעשות קסמים. כשגרשום שולם הגדיר את החסידות בתור ההתפרצות של המיתוס בתוך היהדות הוא כנראה לא התכוון לסיפורי החסידים (בין היתר, כיון שכחוקר הוא היה מודע לקיומם הקונקרטי של האדמו"רים), אבל אפשר להגיד שזה בהחלט מה שקרה. זה מדהים, אבל מתרחש באירופה. כשחיפשתי חומרים לעבוד איתם, אני מחפש חומרים שמשוייכים למרחב הים תיכוני. הרים, כפרים חקלאיים, מכשפות ויערות – כל אלה יוצרים עולם פנטסטי נהדר, אבל אירופי וגלותי. הם לא עוזרים לי.]

למעשה, העבודה יכולה קצת יותר מורכבת. כשחושבים על מה שטולקין, האב הגדול של הפנסטיה, עשה, מגלים שהדבר המדהים באמת הוא לא לכתוב את שר הטבעות, אלא לכתוב את הסלמריליון. זהו ספר משעמם למדי ודי חסר טעם לקריאה, אלא אם כן אתם גרופים של שר הטבעות. למרות זאת, זו מלאכת מחשבת מבחינת יצירת עולם פנסטיה חלופי, כי הוא יוצר רקע, בסיס, מגבש את העמים, את האופי ואת הצרכים שלהם. הוא לקח גזעים שהיו קיימים כבר באגדות העם ובמיתוסים הנורדיים. עיבה אותם, ייחד אותם ואיחד אותם בעולם אחד. אם רוצים לחקות אותו עם עולמות הפנסטיה היהודית הקדומה, צריך ללקט את כל המקורות, לגבש אותם ואז להעביר אותם לרקע וליצור עלילה פנטסטית (מסע, אני מניח, הוא הז'אנר הכי קל בשביל זה) שמתרחשת בעולם ומתייחסת אליו באופן טבעי, ולא חושפת אותו ונדהמת למולו.

כוונתי, יש לנו שתי דרכים בעבודה עם פנסטיה. הראשונה היא לקחת את העולם הקיים ולהחיל עליו אלמנטיים פנסטסטיים והשניה היא ליצור עולם פנטסטי ולשלב בו אלמנטים מהעולם הקיים. בשביל לעבוד עם השברירים של עולם הפנסטיה היהודי שהגיעו אלינו אנחנו בהכרח נתקעים; הדרך הראשונה היא בעייתית, כיון שהיא צריכה היכרות מוקדמת עם העולם הפנטסטי כדי שנוכל להחיל אותו על העולם הקיים. והשניה היא קשה, כי היא דורשת המון עבודת רקע ואין לי הרבה כח לזה.

ג.

יוני מתאר בפוסט שלו איך מוטיבים שונים חזרו אצלי, אצלו, ברשומה שכתב מאירי עולמי, חבר משותף של שנינו ובאיזו כתבה שעלתה במאקו. כיון שהוא מספר את תהליך היווצרותה של העלילה, הוא מייצר קשר בין האלמנטים השונים באמצעות תהיה על קיומם של צירופי מקרים. או: האם העובדה שהוא נתקל במהלך שבוע אחד בשלשה טקסטים שונים שמתחברים אצלו, ומוסיף עליהם את ההיכרות ביני ובין מאירי, זה צירוף מקרים או יותר מזה?

כמו המציאות בכלל, גם ההבדל בין צירופי מקרים ובין אות משמיים הוא הבדל בצורת הקריאה יותר מאשר הבדל במציאות. אותם הדברים יכולים להתפרש לכאן או לכאן. מה גם כשכאשר אדם מתעסק בדברים מסוימים, הוא נוטה לראות אותם בכל מקום. אבל דומני שזהו המקום שבו הפנטסיה והקסם שוזרים את המציאות לכדי מכלול. אם באמצעות ארכיטיפים, אם באמצעות סמלים והתכתבויות עם מיתוסים משותפים, אם באמצעות הזרה של הדברים שנראים לכאורה מוכרים. אני באמצע כתיבת מאמר בנושא, אז רק אעיר את זה ולא ארחיב.

כך או כך, הקומיקס לא יוצא בינתיים לכדי מימוש, לצערי. הרעיונות עדיין מחכים לפיתוח, כשם גם העולם המחולן, הסתמי, חסר הקשר וחסר המשמעות, מחכה להחייאה מחודשת; מיתית, פנטסטית או דתית.

מודעות פרסומת

2 Responses to “על פנטזיה יהודית”


  1. 1 ישראל לאש 2 באפריל 2014 בשעה 23:21

    מתקשה להגדיל את התמונה

  2. 2 A 4 באפריל 2014 בשעה 14:55

    איזה יופי, נראה שלאחרונה יש יותר ספרות-פנטזיה-יהודית-מיתולוגיה [סימנטוב, הליוויתן מבבל, יצר לב האדמה, הגולם והג'יני, שדים ברחוב אגריפס, ובטח שכחתי עוד…]. לא שהכל כתוב טוב או לטעמי אבל זה כאילו ככל שיש יותר זה מתרבה מעצמו או משהו, יש מעין תאוצה חיובית ויש יותר מגוון.


קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




האתר החדש שלי לכותבים. כנסו כנסו:

אם תכניס את המייל שלך ותלחץ על הכפתור למטה, תקבל מייל על כל פוסט חדש. זה קסם!

הצטרפו אל 466 שכבר עוקבים אחריו

אני בפייסבוק, מוזמנים ללחוץ על התמונה

© כל הזכויות על הטקסטים הכתובים בבלוג שמורות ליהודה גזבר, אלא אם כן צוין אחרת.

%d בלוגרים אהבו את זה: