משהו על כדורגל, ועל ספורט בכלל

א.

בתקופה האחרונה קורה המונדיאל בעולם.

אני מוצא את עצמי משעבד את ימי ולילותי – בעיקר את לילותי – לצפיה במשחקים, לריפליי של תקצירים ולקריאת ניתוחי ספורט (האתר של וואלה הכי טוב). לא הייתי נזקק לספר לכם את זה – הלא גם ווימבלדון קורה בעולם כל שנה, וגם אחריו אני עוקב, וכולי – אלמלא הייתי נתקל בתגובות מזועזעות עד נזעמות של אנשים סביבי, תוהים מה אפשר למצוא בכדורגל, מה יש למצוא בספורט, החל מהמשפט האידיוטי (סליחה, ליבוביץ') של 'זה בסך הכל עשרים ושניים איש רצים אחרי כדור', דרך 'אני מורידה לך נקודה על זה שאתה צופה במונדיאל' וכלה ב'זה להוציא את היצרים האגרסיביים של הגברים'. ובתווך: צהלה, שמחה וששון, לכל ילד בלון. מה העניין עם הנבדל, מה אתם מתרגשים מסוארס נועץ את שיניו בשחקן יריב, מה אתם מתעסקים בזוטות, מה יש.

וזו שאלה גדולה, באמת. כי אנשים יכולים להבין למה לעשות ספורט, אבל לצפות? מה יש לצפות? ועוד בכדורגל? מילא בכדורסל יש סל כל שניה, משהו קורה, המתח מגיע לשיאו, אבל כדורגל? יש לך גול אחד, שניים, לכל היותר שבעה במשחק. במילים אחרות, אתה כמעט לא מתוגמל. אז בשביל מה? ולאהוד קבוצה – אתה לא מבוגר מדי בשביל זה?

אז אני רוצה להסביר כמה דברים. אבל לפני הכל, להגיד שההסבר הזה לא מתפקד ביום יום. אני מתכוון לזה שזו לא הסיבה שאנשים מסבירים באמצעותה למה הם צופים בספורט בכלל ובכדורגל בפרט. למעשה, אין צורך בהסבר – אנשים צופים כי הם נהנים, ודי בכך. לפחות זו הסיבה שאני צופה. אבל אני חושב שיש משהו עמוק יותר, שמונח בתשתית, ואני רוצה להצביע עליו.

ב.
את שאלת הצפיה, אני חושב, צריך להרחיב ולשאול באופן כללי; למה אנשים צופים בסרטים? למה אנשים צופים בהצגות? למה אנשים קוראים? בכלל, למה אנשים צורכים משהו באמצעות צפייה פסיבית, ולא עושים משהו אקטיבי?

ובכן, אנשים צורכים משהו באמצעות הצפייה. הם מקבלים מידע, הם מקבלים חדשות, הם מקבלים אשליה של ידיעת-מה-קורה-בעולם, הם מקבלים הרבה דברים. בסרטים ובהצגות, למשל, הם מקבלים סיפור. כלומר, לא אקט הצפיה הוא שגורם להם לצפות במסך (כמו בזפזופ בטלויזיה), אלא הסיפור שמועבר באמצעות הצפייה. זה לא משהו חדש, והוא די הגיוני (כלומר, שסיפורים מעניינים, שהם מתגמלים, שהם גורמים הנאה).

בספורט תחרותי, ולכן גם בכדורגל, יש סיפור.

ברובד הראשוני, זה לא סיפור מורכב במיוחד. יש לנו שתי קבוצות. כל אחת רוצה לנצח את השניה, ובאמצעות זה היא צריכה לגרום לשניה להפסיד. השניה לא רוצה להפסיד, אלא לנצח. כלומר, קונפליקט די פשוט, שמפוצל לשניים: הרצון של כל קבוצה הוא לנצח, המעצור – מה שחוסם אותה – זו הקבוצה השניה. מכיון שזה סיפור שמתרחש בזמן אמת, אין לנו את הסוף של הסיפור, ולכן נוצר מתח (הערת שוליים: עיינו בדברי מאיר שטרנברג על צירי הזמן הסיפוריים), והמתח הזה הוא שגורם לנו לצפות.

על השלד הסיפורי הזה נבנים דברים מורכבים יותר. למשל, משחקים עם הכדור, מהלך יפה במיוחד, דריבלים וכן הלאה. זו בעצם הצורה שבה הסיפור הזה מסופר. ולכן, בדיוק כמו סיפור טקסטואלי, אם הוא כתוב בצורה יפה הוא יותר מעניין. ולכן המונדיאל, שמרכז את הנבחרות הטובות ביותר, יותר מעניין מהמשחק של הפועל קרית גת נגד אשקלון. למרות ששלד הסיפור הוא אותו סיפור; במונדיאל יש, פשוט, תצוגה יותר יפה של כדורגל.

זה אפילו קצת יותר מורכב מזה, כי סביב כל משחק יש טורניר או ליגה, שהם מעין סיפור על. יותר נכון: הם הסיפור, והמשחק הספציפי הוא כמו פרק, סצנה או ביט. ולכן נוצרים לנו מבנים סיפוריים (סיפור סינדרלה) שיכולים לעניין גם בלי רמת משחק גדולה. כללו של דבר; אם השלד מספיק טוב, הביצוע לא חייב להיות הכי טוב בשביל לתפוס אותנו. ולהפך: אם השלד לא מספיק טוב (נניח, משחק שלא משפיע), צריך ביצוע ממש טוב בשביל לתפוס אותנו.
וזה נכון גם לסיפור כתוב או מצולם, אגב.

ומעל לשני הסיפורים האלה מסתובבים המוני סיפורים, קטנים וגדולים. החל מרגעים קטנים על המגרש שתופסים תאוצה חוץ סיפורית (הנשיכה של סוארס או לנגיחה של זידאן) ועד למיתוסים שעל בסיסם נבנים סיפורים חדשים. כך, למשל, הסלאלום ויד האלוהים של מראדונה, למשל פלה, למשל מסי, כרגע, ש'מחקה את המיתוס' בניסיון לשחזר אותו, ובכך להפוך למיתי בעצמו. כלומר, שאם לא היה מראדונה, מסי לא היה צריך לזכות במונדיאל בשביל להחשב לשחקן הכי טוב אי פעם, וכולי וכולי. ועוד; כיון שגם זהות עובדת באמצעות סיפורים (לא רק, אבל גם), הרי שאנשים מתחילים לזהות את עצמם על פי זה שהם אוהדים קבוצה מסוימת, כלומר הם משייכים את עצמם לקבוצה ומגדירים את עצמם באמצעותה.

כמו כל מבנה סיפורי, כמו כל עלילה. הספורט עובד ומתפקד כמעט בדיוק באותן תצורות. אם אנשים צופים בסרטים, אין שום סיבה שלא לצפות בספורט. פשוט – כמו בסרטים – יש מקרים שצריך להכיר את השפה בה מספרים את הסיפור, או סיפור העל, בשביל להבין ולהנות.

[ג. 
הערת שוליים: מה שבאמת מעניין בכל הסיפור הזה זה העניין של המרחב. כלומר סיפור שמתרחש במקביל בזמן ובמרחב. כמו הצגה, אבל עם מיקוד מרחבי, והצורה שבה מבנים מתארגנים ונפרמים, והדברים ארוכים]

מודעות פרסומת

5 Responses to “משהו על כדורגל, ועל ספורט בכלל”


  1. 1 רוני 27 ביוני 2014 בשעה 10:59

    וניטשה היה אומר, שזו התחברות למעמד דיוניסי.

  2. 2 ספורט תחרותי כעידון למלחמה 8 ביולי 2014 בשעה 18:06

    בס"ד י' בתמוז ע"ד

    יפה אמר יהודה שיש בצפיה בספורט דמיון לקריאה בסיפור שבו מתפתחת עלילה.

    לגבי הספורט התחרותי, נראה שיש מימד נוסף: מימוש השאיפה לניצחון. שאיפה שהביאה במשך הדורות למלחמות עקובות מדם. כיום דעך, בעולם המערבי לפחות, יצר המלחמה. אם מחמת הטראומה של מלחמות העולם שגבו עשרות מיליוני חללים, ואם מחמת פיתוח הנשק הגרעיני שיצר 'מאזן אימה'. הצורך הטבעי של האדם 'לנצח' עבר עידון ('סובלימציה' בלע"ז), והמלחמה היתה ל'מלחמה וירטואלית', לתחרות, אם תחרות זמר ואם תחרות ספורט.

    המחנות שולחים לשדה התחרות את נציגיהם לקיים 'ישחקו הנערים לפנינו'. קהל המעריצים והמעודדים מרגיש שבעידוד הם נותנים כוח לשחקנים, ובכך הופכים גם הצופים לשותפים בניצחון. ניצחון בדרכי שלום.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

  3. 3 משתמש אנונימי (לא מזוהה) 25 ביולי 2014 בשעה 17:35

    כחובב ספורט מגיל צעיר ועדיין, אני שואל האם אתה מצליח באמת להינות מספורט תחרותי בתוך כל הפילוסופיה הזו?

  4. 5 חיים 27 בנובמבר 2014 בשעה 23:51

    כדורגל הוא דבר שכשלעצמו אין לו שום ערך ומשמעות. איך יתכן שנגיחה בדקה התשעים לקורה או בפנים תשפיע על כל מצב הרוח שלי לשבועיים הקרובים. מכורים לספורט הם בדרך כלל אנשים שלא מקבלים משמעות ממקור אמיתי. מה לעשות, הקליפה שולטת, הגוף מכדרר, מיליונים מתגלגלים על לא כלום. עד מתי?!


קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




האתר החדש שלי לכותבים. כנסו כנסו:

אם תכניס את המייל שלך ותלחץ על הכפתור למטה, תקבל מייל על כל פוסט חדש. זה קסם!

הצטרפו אל 466 שכבר עוקבים אחריו

אני בפייסבוק, מוזמנים ללחוץ על התמונה

© כל הזכויות על הטקסטים הכתובים בבלוג שמורות ליהודה גזבר, אלא אם כן צוין אחרת.

%d בלוגרים אהבו את זה: