סְדָקִים

א.

בכל פעם שאדם שם כפית קפה בתחתית הספל, ומרתיח מים ומחכה שלש דקות, ואחר כך מוזג את המים הרותחים לספל ומוסיף אַ ביסעלע סוכר וכך פותח את המקרר ומגלה שנגמר החלב–

בכל פעם כזו נסדק משהו בעולם.

בהתחלה זה סדק קטן. כמו רווח שנותר בין הדלת ובין המשקוף, כזה שמאפשר להציץ קצת ולראות אור וכמה רהיטים וצללי אנשים שזזים מכאן לשם ובחזרה. אבל לאט לאט הסדק הזה מתרחב ונפתח ונהיה לפער, ואחר כך לשסע, ואחר כך לשבר.

וכך קורים מקרים, כמו שראיתי אתמול, שאדם הלך בשוק בלילה וקונה כוס מרק חמה ופתאום נתקל באיזה כיסא והמרק נשמט מידיו ונשפך על הרצפה.

ולמרות שהמרק עלה בסך הכל חמישה שקלים, הוא פרץ בבכי והתיישב על כיסא ולא הצליח להירגע.

כי לפעמים קר לאדם שהולך יחידי בלילה, והשדים רודפים אותו וצללים מקיפים אותו, והוא שוקע בתוך השבר וכל מה שמחזיק אותו בעולם זה רק איזו הבטחה קטנה וחמימה שהוא מחזיק בכפות הידיים.

ולכן כל מה שדרוש בשביל שהעולם יתפרק לרסיסים זה רק איזה כוס קפה חצי מוכנה וחלב שעבר לו התאריך, ותו לא.

giphy

ב.

זה נכון גם להפך.

במרכז העיר יש כמה הומלסים ששוכבים ליד חלונות הראווה של המשביר לצרכן כשהם מכוסים בשמיכות סקביאס ובפועל רועדים מקור. ובכל פעם שאני עובר ליד חלונות הראווה האלה אני חושב איזה דבר מוזר זה להלביש בובות במעילים, כאילו שקַר להן.

ובדרך כלל זה מעציב אותי קצת, ולכן אני מסתכל על ההומלסים ושם כמה שקלים בכוסות, ואז הולך משם ומרגיש טוב עם עצמי. כי נתתי כסף לעניים וכל זה.

אבל ביום שלישי הלכתי להחליף ספרים בספריה ולקנות כמה דברים. וכשעברתי ליד המשביר ראיתי בחור צעיר מתיישב ליד אחד ההומלסים ומדבר אתו. הוא שאל אותו איפה נולדת ומה שלומך ואיך קוראים לילדים שלך, ורציתי לעצור לצותת, אבל לא היה לי נעים אז הלכתי משם.

ובדרך לשוּק רק חשבתי איך לכל הפרצופים שאני רואה יש שנים שלימות מאחוריהם והמון מחשבות בראש ותודעה, בדיוק כמו שלי יש, ואיזה דבר גדול זה שאדם אחד רואה שמיכת סקביאס מבקשת כסף ויש לו את היכולת להרים אותה ולראות מאחוריה אדם אחר.

[ואחר כך, כשעליתי על אוטובוס חזרה הביתה, ראיתי ליד הנהג שלט קטן כזה שאומר שלנהג קוראים מוחמד. ולפני התחנה שלי הלכתי עד לדלת שליד הנהג, וכשהוא עצר בתחנה ופתח את הדלת אמרתי לו 'תודה, מוחמד', וירדתי והלכתי משם]

ג.

ואגב פרצופים, ומסכות, והרגע שבו הצִיפִּיה נשברת –

אז כל נחלאות מלאה עכשיו בחיילים שעורכים סיורים לימודיים לכבוד תרבות יום א'. כך שביום ראשון בבוקר הלכתי לשוק וחזרתי, ובדרך מצאתי את עצמי בסמטה צרה, חסומה על ידי קבוצת חיילים העומדים בחי"ת בפנים רציניות, וסמלת שמסתובבת מאחור ונוזפת בהם בשקט, ומעל הכל נישא קולו של המ"פ שמקריא להם קטעים מהורהרים של עגנון באותו טון שבו קצינים מקריאים כל טקסט, יהא אשר יהא.

הרגשתי קצת לא נעים להפריע להם, אבל לא הייתה לי ברירה. נדחקתי בין החיילים ואמרתי 'סליחה, סליחה', עד שהם פינו איזה מעבר בין חייל אחד לשני ונכנסתי למרכז החי"ת. והרגשתי גאווה לייצג לרגע את ירושלים, שיש בה זקנים וזקנות שיושבים איש משענתו בידו וצעירים שמשחקים ברחובותיה ותראו איזה יופי.

ואיך שהגעתי לחלק הפתוח של החי"ת פניתי ימינה כדי לעקוף את הקצין, אבל הוא בדיוק זז ימינה כדי לאפשר לי לעבור. אז זזתי שמאלה כדי לעבור משמאל, וגם הוא זז שמאלה, וכך ניהלנו איזה ריקוד מביך של כמה שניות, עד שעמדתי במקום ונתתי לו לבחור באיזה צד הוא רוצה להיות, ופתאום נשבר כל המתח וכובד הראש וכל החיילים פרצו בצחוק. והזקנים על הספסל צחקו והסמלת צחקה והמ"פ צחק לרגע וניסה להרצין אבל לא הצליח והמשיך לצחקק.

ושמעתי הדים שלהם מצחקקים מאחורי דקה ארוכה אחרי שהמשכתי.

לרגע אחד הרגשתי כמו בשיר ההוא, של עמיחי, על ה'אָדָם שֶׁקָּנָה פֵּרוֹת וִירָקוֹת לְבֵיתוֹ'. שהוקל כל משא ירושלים שהונח על כתפי החיילים שזו להם (אולי) הפעם הראשונה שהם מבקרים בעיר. ואולי חייל אחד יחזור הביתה ואמא שלו תשאל אותו איך היה, והוא יאמר לה שאולי העתיקות היו יפות מאוד ואולי הכל מלא הוד קדומים אבל, מה את יודעת, ברחובות של ירושלים אנשים רוקדים יחד אפילו שזו הפעם הראשונה שהם נתקלים זה בזה.

מודעות פרסומת

3 Responses to “סְדָקִים”


  1. 1 רובי 23 בינואר 2015 ב- 0:21

    כי נתתי כסף לעניים וכל זה…
    אהבתי

  2. 2 אברהם 24 בינואר 2015 ב- 23:57

    יפה מאוד מאוד

  3. 3 נורית 18 ביוני 2015 ב- 16:38

    כל כך יפה


קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




האתר החדש שלי לכותבים. כנסו כנסו:

אם תכניס את המייל שלך ותלחץ על הכפתור למטה, תקבל מייל על כל פוסט חדש. זה קסם!

הצטרפו אל 488 שכבר עוקבים אחריו

אנשים שעברו כאן והשאירו חותמת

אני בפייסבוק, מוזמנים ללחוץ על התמונה

© כל הזכויות על הטקסטים הכתובים בבלוג שמורות ליהודה גזבר, אלא אם כן צוין אחרת.

%d בלוגרים אהבו את זה: