שוב מעשה מאדם אחד

שוב מעשה בחכם אחד שהיה יושב במקום אחד והיה מחבב מסכת חגיגה, והיה מהפך בה ולומדה ולא היה יודע שום מסכת אחרת אלא היא. והיה יודע כל המסכת ישר והפוך עד שנדמתה לו כגוף אחד.
וכשבא מעשה לפני חכמים שאלו לו למה אין לו חפץ במסכתא אחרינא, ולא היה יודע להשיב אותם דבר, שהלא אויפ א תאווה גיבט קיין קושיא (על תאווה אין שואלים שאלות).
לימים מת ובא לפני בית דין של מעלה. סיפר להם שעסק בתורה הרבה. בדקו אחריו ומצאו שלמד רק מסכת אחת.
אמרו לו: מפני מה למדת מסכת אחת?
אמר להם: מפני שמצאתי את שאהבה נפשי.
אמרו לו: תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. אי אפשר שתבוא לגן עדן שהלא הייתה לך מנוחה עוד בעולם הזה, ולכלל גהינום לא תגיע לפי שלמדת מסכת שלימה. מה עשו, נתנו בידו עגלה וסוסים ודרך בוצית של ימות האביב ונוסעים מרי נפש והניחו לו לנהג בין היום והלילה עד שתיטרד נפשו.
כיון שנטרדה נפשו, נחה נפשו.

—-

מעיתונאי אחד שהיה יושב וקורא ומעסיק ליבו בזוטות. כאותם מפריחי יונים שאומרים כך יהיה וכך לא. אמרו, לא עיתונאי היה שמו אלא חוני המעגל שמו, שהיה מעגל מספרים למעלה ולמטה כדרך המשחק בקוביא. ולמה אמרו עיתונאי אחד ולא אמרו חוני המעגל, שלא יצא לעז על אותו צדיק ששמו כשמו.

יום אחד נשא דברים כל היום ונתעייף. ישב בקרן זוית ונתנמנם. חטפתו רוח ונשאתו אלף אלפי מילין והניחה אותו בארץ ניכר והלכה לה. אחר זמן נתעורר אותו עיתונאי ומצא עצמו בארץ ציה ועייף בלי מים ולא היה יודע מה שיעשה. ויישב עצמו לילך למקום יישוב ולא ידע לאיזו רוח, והיה יושב ואומר פנים לכאן ופנים לכאן אבל לכלל החלטה לא הגיע לפי שהיה עיתונאי.

פגע בו אדם אחד ולקח אותו בעגלה. בדרך אמר לו איפה אני, אמר לו בארץ ציה ועייף. אמר לו ומה יש כאן. אמר לו אנשים חורשים בשעת חרישה וזורעים בשעת זריעה ובאשמורת אישה מספרת עם בעלה. אמר לו יש לכם חפץ כאן בעיתונאים, אמר לו מהו עיתונאי, אמר לו אדם העומד ומספר דברים להמון, אמר לו ומהו חפץ יש בכל זה כבר אמר החכם מכל אדם ולהג הרבה יגיעת בשר. נשתכח הימנו תלמודו ולא היה יודע מה שישיב לאפיקורוס.

אמר לו סוף סוף פרשן להסביר דברים אתם צריכים, אמר לו מהו להסביר דברים, אמר לו כגון להגיד על עץ שהוא עשוי מגזע וענפים ומחרשה שהיא הופכת את האדמה. אמר לו ומה חפץ יש בכל זה. ושוב לא היה יודע להשיב לו. אמר לו האדם ומה אתה מסביר, אמר לו פוליטיקה. כגון להגיד פלוני עשה דברים בשביל כך וכך וכדומה. אמר לו וכי אמת יש בדבר, אמר לו איני יודע. ביקש להתפאר עליו, אמר, אבל הדברים נכתבין בספר. אמר לו באמת אתם משונים מאוד, עשות ספרים הרבה אין קץ, והגיעו למקום יישוב והניח אותו והלך.

ביקש לעבוד. היה עומד ליד בית ואומר הרי בית, עומד ליד אילן ואומר מה נאה אילן זה, והיו שוחקים בו הילדים. חלשה דעתו וביקש רחמים ומת.

—-

שוב מעשה בשבת אחת שהייתה מהלכת בדרך וממהרת וניגפת. פגע בה יהודי אחד ואמר לה לאן את ממהרת.
אמרה, לרדת על בקעת גינוסר.
אמר לה, מה לך ולבקעת גינוסר.
אמרה לו, ברוש יש לי שם ואני ממהרת לנשוק לראשו.
נטלה בידה והוליכה להרי ירושלים. אמר לה והלא כמה ברושי איכא בשוקא.
אמרה לו ואף על פי כן אינן דומות לברוש שלי, שכיסיתו בפעמון זכוכית וניכשתי הבאובב סביבו, והוא יחיד ומיוחד מכל העולם.
נשא היהודי עיניו למרום ואמר. ריבונו של עולם, ראה שבת זו וניחוח עתיק בשוליה, כמה נתאמצה עלובה זו לנשוק צמרתו של הברוש. ביקש לומר, ואתה הלא בנו בחרת מכל העמים, אבל נשתתק ולא יסף.
ביקשה לילך. אמר לה היהודי, אל תלכי.
אמרה, והלא עולות יונים מכנרת הים.
אמר לה, ובכל זאת.
אמרה לו, וכל כך למה?
אמר לה, מבקש אני לשמור שבת. רק מי שהשבת מבקשת ללכת הימנו נצרך לשמור עליה שמא תלך.
לא ידעה השבת מה שתשיב. אמרה לו, בוא עימי.
נענה לה.
אמרו, לא עבר בין השמשות ותצאנה בנות אל הערב זַמֵּר, וכל בדי אילנות היו מתעצמים לִגְבוֹהַ.

—–

ממגיב אחד שהיה יושב וקורא ומעסיק ליבו בזוטות. כאותם מנחשים בשברי עצמות שאומרים על כגון הא טוב ועל כגון הא רע. יום אחד היה קורא וראה שיש דברים שאינם ממין הסיפור, ויישב ליבו לראות שאינם אלא פראפרז"ה. והיה מיטיב ליבו שראה חלקים מכאן ומשם והיה מגנה אומר כמה עירום סיפור זה. אין בו אלא קש וגבבה מסיפורים אחרים.

אחר זמן בא חכם אחד שקוראים אותו אבן שושן ואמר לו שמא כל מילותיך אינם אלא ממני. ולא היה יודע להשיב אותו דבר. אמר לו ובשעה שאתה שוזר פתגמין בשיחתך מה אלה, ושוב לא היה יודע לענות לו.

אמר לו החכם והלא אתה עושה צירופין חדשים מהמילין ומהפתגמין, והנהן לו בראשו. אמר לו אבן שושן כך דרכו של עולם, אמן לוקח אבנים וחול מכאן ומשם ועושה צירופין חדשים ומכוון ויוצא בית חדש על יסודות ישנים, דבר נאה ומתקבל.

עמד אותו המגיב ואמר כמה נאים דבריו של אבן שושן זה. לא מלך יש כאן ולא עירום יש כאן, אלא יין חדש בכלים ישנים. כמה דבש וצוקר היין הזה! ומאותה עת נמשך ליבו לכתוב דברים בעצמו ולא היה די לו בתגובות. וכיון שמאותה עת לא היה נקרא 'מגיב' נסתתם סיפורינו כאן והשי"ת יזכינו בביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.