מעשים: מהינדיק; מתרנגול אחד; ממשיח שקר

מהינדיק אחד שנפל לשיגעון וחשב שהוא בן מלך, והיה יושב אצל השולחן ומלובש בגדים נאים, אוכל סלט ומרק ופלפל ממולא כאילו היה בן מלך ממש, וכל ההינדיקעס היו בצער גדול מזה, כי איך אחד משלנו עושה כן וכולי.

בא בן משק אחד ואמר אני מקבל על עצמי לרפאותו.

הלך וישב תחת השולחן והיה מגרר עצמות ופירורים. אמר לו ההינדיק מי אתה ומה אתה עושה כאן. אמר לו בן המשק, אני בן מלך. אמר לו ההינדיק, אי אפשר שיהיה בן מלך כך, אלא שאתה בן שפחה שעושה עצמו בן מלך, וציוה להשליכו מהשולחן.
והיו כל ההינדיקעס בצער גדול אף יותר.

אחר זמן בא שם שדכן אחד וראה שהוא אוכל מאכלים נאים ויושב אצל השולחן, מיד ישב וקשר שטר תנאים עם בת הגביר הי"ו, בן המלך ובת הגביר, דבר נאה ומתקבל. עשו שמחה גדולה ושתו לוג יין המשומר, ולא היו מכירים בו שהוא הינדיק שכבר נשתגע לגמרי.

ביקשו לאכול טרטימר בשר ולא מצאו. הלכו ושחטו להינדיק אחר והגישו לשולחן, ראה ההינדיק ונתפכח ולא היה יודע מה שיעשה, אוי לו מיצרו ואוי לו מיוצרו. בלם פיו ולא אכל, והיה מיצר מאוד שמקרה אחד יקרה את הכל.

בא אצל אשתו בערב, והיה מתיירא שתגלה את סודו ותצווח ככרוכיא (שקורין עגור). אמר לה שמעי נא, אני מבקש לברך אותך אשתי אהובתי שתהיי כמוני. ומה שאת רואה אותי שאני בן מלך, אין זה אלא שבאמת אני הינדיק. ואין שום חילוק בזה כלל.

עמדה אשתו וצווחה ככרוכיא ואמרה חסדי ה' כי לא תמנו, אף אני איני בת גביר אלא כרוכיא ממש. והייתה שמחה גדולה בשמיים ובארץ.

[לשנה אחרת כעת חיה הטילה ביצה, ומה היה עִמה לא סיפר].

—–
שוב מעשה מתרנגול אחד שמילא כרסו ש"ס ופוסקים ובא לכלל החלטה והיה מצוי אצל אשתו כתלמיד חכם, ולא נמצאה ביצה לחולה מהלך שלושת ימים.
ראו בני הבית שעלובה זאת אינה יולדת, נתנו בה עיניהם וביקשו לעשותה גל של עצמות.
באה אצל בעלה, אמרה לו, הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי.
אמר לה מה היה לכל הבנים שנתתי לך בימי בחרותך?
אמרה לו באו בני הבית ועשו אותם חביתה וסביח ומיונז.
אמר לה ואולי לא משלך הם, שהלא כמה שקשוקה איכא בשוקא. החלה בוכה. נתרצה לה, אמר, אני הגבר ראה עוני בשבט עברתו.
אמרה לו אעפ"כ, אשרי הגבר אשר יבטח בה'.
אמר לה מה אעידך מה אדמה לך?
אמרה לו קום אזור כגבר חלציך.
בא אצל בני הבית ולא היו משגיחים בו, לפי שהיה מחליף רי"ש גרונית ברי"ש לועית כדרך האשכנזים. מה עשה, אותו לילה עמד אותו תרנגול ולא קרא. יצאה אשמורת שלישית ולא קרא. באה החמה ולא קרא. היה בעל הבית מספר עם אשתו ולא השית לבו עד שבא חצות היום והפסיד ממון הרבה.
נתרגז על התרנגול. אמר לו איזהו שוטה, שאינו מבדיל בין היום ובין הלילה. מפני מה לא קראת?
אמר לו הן לי לא נתת זרע ואנוכי הולך ערירי ובן משק.
אמר לו כסבור אתה שררה אני נותן לך? עבדות אני נותן לך! ופטרו לשלום.
בא אצל אשתו אמר לה כך היה מעשה, ונתרצתה.
החלה אותה פרגית יולדת ששה ששה בכרס אחת. נתגדל אחד הולדות והיה קורא בקול ערב. ראתה ההיא מטרוניתא והחרישה. אמרו, לא יצאה שנה ושחטו את התרנגול ועשו ממנו איברים איברים ליום העצמאות והחרות, והוטב ליבם מאד ושרו שבחים ומזמורים, כן יזכינו השי"ת לראות בסעודת שור הבר ולוויתן.

———-

מעשה בשני צדיקים שהיו מתגוררים בנחלאות, והיו כוספין ומצפין כל חייהן לראות בביאת גואל צדק. יום אחד ראו בעיתון שקם להם משיח לישראל ושמו הרצוג, והוא יושיענו מיד צר ויובילנו לגאולה שלימה בקרוב. אמר האחד לשני, הבה נקום לראות לזיו פני משיח צדקנו.

אמר לו השני, ייתי ולא אחמיניה (יבוא ולא אראהו). משיח שבא הוא משיח שקר. 'יבוא משיח' נאמר, ולא שכבר בא.
אמר לו הראשון, לא למדתנו רבינו שאף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו? כל ימיך היית מצטער על מקרא זה שתקיימהו, ועתה מי רואה אותם יוצאים ואינו יוצא?
אמר לו השני, אין בן דוד בא עד שיצטערו ישראל כיולדה, שנאמר 'לכן יתנם עד עת יולדה ילדה'. שמא צר לך?
אמר הראשון, חס ושלום! מעולם לא אמר אדם צר לי המקום בירושלים.
אמר השני אף אני כן. ולא עוד אלא שלא אפשי בכך.
אמר לו הראשון, אדרבה, ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה (יבוא ואזכה לישב בצל גללי חמורו).

שתק לו. קם הראשון והלך להצביע בבחירות ולפרסם שם הרצוג ברבים, והיה מהלך מילין מילין אחר חמורו ונושא כליו ואומר דֵין הוא מלכא משיחא (זה הוא מלך המשיח) עד שכלתה רגל מן השוק.
חזר אצלו אחר זמן והיה מצטער ונשבר.
אמר לו מה היה.
הודה לו, אמר, תיפח רוחן של מחשבי קיצין! לא משיח יש כאן ולא בן דוד יש כאן, אין כאן אלא מילים וגבבה ושקרים ותקשורת המדברת גבוהה גבוהה, יצא עתק מפיהם.
אמר לו לא כך אמרתי לך, אין להם משיח לישראל שהם צהובים זה לזה?

יצאו שלשה ימים והיו יושבים בפתח הבית וקוראים בעיתון של יום שישי, והיו רואים בעיניהם איך מטילים ישראל רפש זה בזה, אין חזון נפרץ.
אמר השני לראשון, לך ושב בכופתיא דחמריה דילך (לך לשבת בגללי החמור שלך).

סגר הראשון לעיתון ואמר עתה נלך ונלבש בגדי לבן ונקבל פני שבת המלכה שהיא אחת משישים מעולם הבא, ונסיח דעתנו משאר הבלי עוה"ז.
אמרו, חזרו ללימודם. והואיל ושלשה באין בהיסח הדעת, לא יצאה שנה ובן דוד בא.

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “מעשים: מהינדיק; מתרנגול אחד; ממשיח שקר

  1. שמואל הגיב:

    שלום יהודה,

    זהו? החלטת לפתוח מדור "ביזאר"בכתיבתך?

    סוריאליסטי – אני מבין. פנטאזיה – אני מבין. לשון חכמים (עגנונית) – אני מבין. מוקיומנטרי – אני מבין. סאטירה – אני מבין. פארסה – אני מבין. jhkuph זמנים (שתילה של מציאות הווה בזמן עבר, וההיפך) – אני מבין.
    אפילו ערבוב של כמה מהנ"ל – אפשר להבין.

    אבל איך קוראים ליצור שבראת כאן בסיפור השני?

    כל טוב

    שמואל

    • יהודה הגיב:

      🙂

      דרכם של סופרים לכתוב מה שהם רוצים לכתוב ואחר זמן באים מחקרי הספרות ומסווגים ומכתתים רגליהם למצוא דמיון מהכא להתם ולהגיד סוגה כזו עלתה כאן וכן הלאה, ויש גדר לכל אדם להתגדר בו.

      האמת שזכרתי שיש לעגנון איזה סיפור דומה (מקבץ שנינויות על 'גבר' ו'תרנגול'). אף שבינתיים אני מחפש אותו ולא מוצא.

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s