לריח ניחוח | לפרשת צו

א.
יש לי חבר שהוא תתרן, כלומר שאין לו חוש ריח. ולפעמים אני חושב כמה זה מוזר שיש בינינו אדם שאין לו חוש ריח ואין לנו מושג על זה. שאנחנו רואים שאדם עיור, ושומעים שאדם אילם ומגלים שאדם חירש, כלומר שאם יש איזה חסרון של חוש, אנחנו יודעים ומרחמים ותומכים ומנסים להשלים לו את החוסר. אבל לחבר שלי אין חוש ריח, וגיליתי את זה רק אחרי חצי שנה של פנימיה, בחדר מלא גרביים מלוכלכים.

ב.
אשכנזים מבדילים על ציפורן. על התבלין האפריקאי ששמו ציפורן, שנראה כמו יד קטנה מאוגרפת שנשלחת קדימה. זה לא שאי אפשר לברך 'מיני בשמים' על דברים אחרים – נניח, לי אין ציפורן בדירה ואני עושה על נענע או רוזמרין – ועדיין, לציפורן יש ריח של הבדלה.

זה מוזר שיש לזמן ריח. כשאני חושב על ריח אני חושב על ריח של בית (פאי תפוחים הוא ריח של בית), ואני חושב על ריח של אדם, שזו איזו מהות חמקמקה שאופפת את הבית או את אדם ואומרת לך משהו על הנוכחות שלו. אבל הזמן הוא חמקמק מעצם טבעו, איך משהו יכול לאפוף אותו.

אולי לכן אנחנו מצמידים את האף לציפורן או לנענע. מתאמצים לשאוף. כי צריך להשקיע בשביל לקלוט את הרגע הזה.

ג.
השבת קוראים את פרשת צו, ואנשים שאני מכיר רגילים להגיד שויקרא הוא ספר משעמם. אבל בכל פעם שאני מגיע לספר ויקרא, אני מנסה לחשוב כמה דרכים היו להם בשביל להגיד משהו לאלוהים. הייתה להם דרך אחת להגיד 'אני מצטער' ודרך אחרת להגיד 'אני מחבב אותך ורוצה לתת לך מתנה', ודרך להגיד 'נחמד לי' ודרך להגיד 'היום יום ראשון'.

היום כשאדם רוצה להגיד שלום לאלוהים אין לו שום דרך. הוא מתפלל את אותה תפילה בשביל להצטער ובשביל לשמוח. ואם הוא ממש ממש שמח, הוא נותן צדקה. אני לא מזלזל בצדקה, אני חושב שזה חשוב מאוד, אבל מה עניין צדקה לכאן. זה כמו שאדם רוצה להגיד לחברה שלו שהוא אוהב אותה, אז הוא הולך ותורם לאמנסטי ומביא לה את הקבלה.

זה יפה, וזה מוסרי ותורם לחברה ומרגש, ועדיין; מה זה לעומת זר פרחים שאפשר לטמון בו את הפנים ולהריח ולהריח.

ד.
הרב שלי בשיעור א' היה אומר שיש דברים שאין בהם ריח של תורה. כלומר שהם לא אסורים, ומותר ללכת אחרי סדר ערב ולראות ליגת האלופות, אבל ריח של תורה אין כאן. ומה זה ריח של תורה אם לא הדבר החמקמק הזה שאין לאחוז בו, של בן תורה שמכוון את מעשיו לשם שמיים.

כי מה זה קרבן אם לא לקום ולהגיד אני ממש רוצה לראות עכשיו את הקלאסיקו (ריאל – בארסה) ובכל זאת לא ללכת. מה זה קרבן אם לא להפסיק לכתוב לחצי שנה באמצע שיעור א' כי צריך לחשוב אם זה לשם שמיים (סיפור כאוב, עזבו). מה זה קרבן אם לא להכניע את עצמך לגמרי, לקחת את לוז הנפש שלך ולהגיד: אני מכיר בכך שהרצון שלי אינו תכלית הכל. שאני איני הכל.

וכמה שקשה להכיר בכך, הלא כך זה גם במשפחה ובשותפות ובאהבה.

ה.
בפרשה כתוב ארבע פעמים 'רֵיחַ נִיחֹחַ' בצירופים שונים. שלש פעמים בהקשר של קרבן בהמה, פעם אחת בהקשר של מנחה (שעושים מסולת). לומר: זה לא ריח של בשר, כלומר הריח (בניגוד לקטורת, נניח) הוא לא ריח ספציפי שגורם לאלוהים להנות, אלא כמו שיש ריח למקום וריח לזמן, יש כאן איזו שהיא תחושה שאופפת את המעשה. ולפעמים כשאני תוהה מה חפץ לאלוהים בעולות וזבחים, אני חושב על הריח.

6tHOxj5

מתוך 'אפוקליפסה עכשיו': אני אוהב את ריח הנפלאם על הבוקר.

ו.

לפעמים אני חושב על הריח ונזכר ב'אני אוהב את ריח הנפלאם על הבוקר', של רוברט דובאל ב'אפוקליפסה עכשיו', שזה אחד המשפטים הכי מדהימים שנכתבו אי פעם בתסריט, כי הוא מצליח לדייק את הנורמליזציה של המלחמה ואת המיליטנטיות ואת זה שקולונל קילגור הוא לא 'אדם רע', ובכל זאת הוא אדם רע. אבל אין לי כוח להיכנס לזה עכשיו.

רק שאני חושב שהמשפט הזה הכי מכמיר לב, כי הוא אומר שהוא לא אוהב את ההגנה על הבית ולא אוהב את הצבאיות והחוקים ומה שהוא באמת אוהב את המלחמה עצמה. את הריח של המלחמה. וזה החלק הכי קשה בכל הסיפור. כי אם הוא היה רק ממלא פקודות, אז זה קשה לקבל אבל נכנס איכשהו למערך ההבנה שלו. וזה שיש פה רגש והנאה זה מה שהופך את הרגע הזה לקשה כל כך.

ז.
לפני כמה שבועות הייתי בארוחת שבת עם מלא משפטנים, וחשבתי על זה שיש המון אנשים שהם תתרנים של המציאות. שהם דתיים, אבל הדת שלהם חסרה את אותו ריח שאופף את הבית. שזה אוסף של חוקים ומשפטים ומצוות, אבל ריח של יהדות אין פה. ויש אנשים שהם חילונים אבל תתרנים של רגשות, והעולם מבחינתם הוא מוסדר בחוקים ומשפטים וכללים. ויש אנשים שהם תתרנים של ספרות, וכשהם קוראים ספר הם מנתחים אותו לעומק ומכירים בכל האלמנטים הספרותיים שיש בו, אבל הם לא מסוגלים לבכות ממנו.

ח.
אולי לכן החבר שלי, התתרן, כשהוא בהבדלה, הוא לוקח את האתרוג שמצופה בהמון ציפורן קטנים ומקרב אותו לאף ומנסה להריח אותו בכל זאת. כי זה לא משנה אם הוא מצליח להריח או לא מצליח, מה שמשנה זה שיש כאן מעשה עם ריח. המעשה עצמו. וגם אם לא תמיד אנחנו מצליחים, עדיין, מן הראוי לנסות.

מודעות פרסומת

3 Responses to “לריח ניחוח | לפרשת צו”


  1. 1 בנימין פרנקל 27 במרץ 2015 בשעה 14:37

    הרבה פעמים בא לי לכתוב תגובה של התמוגגות, ואני לא תמיד יודע איך לפרוט את הריקודים שבלב למילים, על אחת כמה וכמה כשאין זמן להתיישב, ועוד להושיב את הלב להיפתח עד הסוף, ולא 'רק' בקריאה מאירה באמצע נסיעה או עלייה במעלית.
    אבל לפעמים, ביום שישי רגוע, לפני שיוצאים לחפש אילנות שינעידו בי משהו, יש זמן. ואז כיף לקרוא אותך, ולשאוף ולנשוף במהירות, ולומר – "הנה, יש כאן מישהו עם בינת הלב, עם חוש ריח", גם אם אני לא במקום שלו.
    כי הקטע עם הקרבן, כמה שהוא לכאורה בנאלי ועוד פעם ה"נסיגה" של הרב סולובייצ'יק ודברים מהבגרות במחשבת, פתאום להזכיר את ריאל-מדריד (ואני בכלל לא בקטע, אבל), זה יוצק ציקי קדירה מלאים בכנות. ואור.

    "אבל הם לא מסוגלים לבכות ממנו" – תודה.

  2. 2 יערה 28 במרץ 2015 בשעה 20:25

    לפעמים אני קןראת ספר ומבינה שהוא אוצר סוד, פנינה חבויה שאני יכולה כמעט לראות, אבל רק כמעט.
    ואז אני מצמצמת עיניים ומרחיבה, ומחכה שהאותיות יסתדרו מחדש. מחפשת קצה חוט ברווחים, בלבן שמקיף את הכל.
    לעקוב אחר מקור הריח; למצוא את קן הציפור.
    ולפעמים טוב שאי אפשר, שהפרגוד נותר במקומו.

    (פרגוד היה ופרגוד ישאר, אפילו אם הוא מתעקש לא לזוז)

  3. 3 איילת שרון 30 במרץ 2015 בשעה 13:44

    יפה.
    מאד התחברתי.
    עכשיו האויר מלא ריחות של אביב ופריחה.
    אפילו באמצע העיר חדרה. פתאום פריחת הדרים.

    והריח הוא ממריץ חזק,ישר שולח אותי לעבר ולגילים אחרים.
    ולחשק פתאומי לארוז תרמיל ולסוע לטיול תנועה [אפילו שאני כבר בת 48].

    ועינין הקורבנות תמיד מסקרן אותי-דוחה וגם מושך.והבאת כאן זוית ראיה [הרחה]
    כאזת שמסבירה דברים.
    תודה!!


קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




האתר החדש שלי לכותבים. כנסו כנסו:

אם תכניס את המייל שלך ותלחץ על הכפתור למטה, תקבל מייל על כל פוסט חדש. זה קסם!

הצטרפו אל 466 שכבר עוקבים אחריו

אני בפייסבוק, מוזמנים ללחוץ על התמונה

© כל הזכויות על הטקסטים הכתובים בבלוג שמורות ליהודה גזבר, אלא אם כן צוין אחרת.

%d בלוגרים אהבו את זה: