מעשה באדם אחד שחשב שאשתו היא כובע

מעשה באדם אחד שחשב שאשתו היא כובע, והיה סוגר אותה בביתו ומקשט אותה ומביט בה ואומר כמה נחמד דבר זה שקניתי, עד שנתעלמה ממנו אשתו ולא ראה אלא כובע. ובתחילה לא השגיח שאין הוא רואה אותה, והיה משתעשע בה במחשבתו בסעודת הצהריים שהיה לו פנאי בה. והיה שוגה בה ואומר אח, כמה יפה הייתה אשתי, ומתוך שנתעסק בכך שכח לברך ברכת המזון וכך היה פעמים הרבה, עד שנדמה לו כהיתר. היינו, שאין מברכים ברכה לאחר המזון.

בין כך ובין כך חלפו הימים ומצא שאין אשתו בנמצא. והיה מתגעגע עליה מאוד ובוכה ושואל אחריה, ולא היו יודעים להשיב לו דבר. כשהיה נכנס לביתו היה הומה וצועק והייתה נדמית לו דמות דיוקנה בזוית העין, ומשפנה לראות לא ראה דבר רק כובע. אמר לנפשו, אך חזיון זעזועים הוא.

יצא ניסן ובאו ימות הקציר וקפחה החמה על ראשו. חיפש בכל ביתו כובע ומצא אותה, חבש אותה לראשו ויצא וטייל איתה בשדה. הגיעו לראש ההר ועמד לפוש, הניח את אשתו על ידו ונרדם. בשעה שנרדם מה עשתה, קמה והלכה לה לדרכה שאי אפשי באותו האיש.

נתעורר אותו אדם ולא מצא כובע, והייתה החמה קופחת על ראשו והיה מזיע הרבה, וחישב עצמו למצוא מקור מים. והיה הולך במדבריות ארץ ישימון ורואה מחזות תעתועים, אגמי מים ונהרות הולכים בבקעה ובהר, ועץ תמר נחמד נותן פרי וערביא מוכרת קרחונים בתשע תשעים. והיה רץ למראה עיניו והנה גז חיש ואיננו, וכל מראה עיניו כאבק פורח וכחלום יעוף.

כך היה צמא ורעב ועייף מאוד, והלך ממקום למקום עד שראה והנה הוא עומד בפתח עיר אחת, והיו שם אנשים עובדים בבקעה ובהר, מה לי הכא מה לי התם. והיה תועה והולך ברחובות העיר ומבקש מהתושבים מים ומזון ואין עונה. ולא עוד אלא שהיו מסיבים פניהם שלא לראות בו, והיה נדמה להם כמין אבן מאבני המקום והיו רוקקים בו, והיה מצווח ולא היו משגיחים בו לפי שאין אבן יכולה לדבר, עד שעטף פניו בגיזות צמר שלא לראות בהם.

בין כך ובין כך יצא היום ובא הלילה והצינה, ובאה לשם אישה אחת שהיו אוזניה קרות. פנתה כה וכה וראתה בו שהוא מכוסה בגיזות צמר, אדהכי והכי חבשה אותו לראשה. מצא אותו האיש אוזן קשבת ואמר לה, והלא אני אדם. באמת אני אדם.

הורידה אותו מראשה ואמרה לו, מה עשית שככה בא לך. פשפש במעשיו ולא מצא. אמר לה, לפי שזלזלתי בברכת המזון שבה מבקשים על הפרנסה. נמנו וגמרו להקפיד יותר בברכת המזון, ונתנה לו ממון ליסוע ע"י הרכבת, ושילחה אותו לביתו בכבוד.

מודעות פרסומת

0 Responses to “מעשה באדם אחד שחשב שאשתו היא כובע”



  1. להגיב

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




האתר החדש שלי לכותבים. כנסו כנסו:

אם תכניס את המייל שלך ותלחץ על הכפתור למטה, תקבל מייל על כל פוסט חדש. זה קסם!

הצטרפו אל 466 שכבר עוקבים אחריו

אני בפייסבוק, מוזמנים ללחוץ על התמונה

© כל הזכויות על הטקסטים הכתובים בבלוג שמורות ליהודה גזבר, אלא אם כן צוין אחרת.

%d בלוגרים אהבו את זה: