מדבר אחר ומבריסקערס

לכבוד פסח הממשמש ובא אמרתי לכתוב כאן סיפור נאה שהיה מורי הי"ו דורש שלושים יום לפני החג, וזה לשונו: מעשה מתינוק אחד שביקש מהוריו לקנות לו בובה שראה בחזיון. נענו הוריו וקנו לו קופה קטנה בדמות דבר אחר, והיה מחבב הקופה מאוד וקורא שמה פסחזון.

ובכל שהיה שותה כוס קקאו עם קרום החלב, היו נותנים לו הוריו דינר אחד והיה שם בקופה ומרשרש בה והיה שמח בה מאוד, היינו שיקנה בובה שראה בחזיון. והיה התינוק שם מעותיו בקופתו והולך עימה בבית והיה הפסחזון מחייך ושמח. כך התנהג עימו ימים הרבה והיה מדבר עימו ומחבק ומגפף עד שאהבו אהבת נפש, איזוהי אהבת נפש זו שאינה תלויה בדבר-אחר, כמו שאהבו דוד לאבשלום.

ביקש התינוק לישב בשלווה קפץ עליו רוגזו של אביו. לא ארכו הימים ובא אביו של התינוק והיה מחייך ומנער בפראות את הפסחזון כשם שהפך הקב"ה לסדום ועמורה. היה התינוק חושש לנפשו אבל האב לא חדל. הלך וחזר והביא עימו פטיש ואמא, וביקש לשבֵּר את הפסחזון ולהוציא המעות (וכאן היה מורי זקני עוצר ומוריד דמעות על עגל הזהב ופסל מיכה ושני עגלים ששם ירבעם בגבול ישראל, שזו היא גלותם של ישראל ארבעים שנה במדבר ושבעים שנה בבבל). ובכאן היה התינוק זונח את אביו ודבק בהפסחזון, שכל מה שנתן לו אביו לא נתן לו אלא בדבר הפסחזון ועתה הוא מבקש לשברו.

עמד התינוק והפיל תחנוניו בפני אביו ואמר לו אבא, בבקשה ממך, הנח לו לפסחזון, ולא השגיח בו אביו. עמד הבן ואמר ריבונו של עולם, יודעני שאיני זכאי אלא לכבודך ולכבוד בית אבא אני מבקש, הנח לו שיאכל עוד דינר אחד. עמד האב מזעפו ואמר לאם ראי בנך שאינו זונח תורת אימו. וכשבא מעשה לפני חכמים אמרו אלמלא תינוק היה גוזרנו עליו נידוי, אבל מה נעשה לתינוק זה שהוא מתחטא לפני אביו כבן המתחטא לפני אביו.

בא הערב והיה האב צופה בחיזיון הלילה ומתנמנם על המיטה, קם התינוק ולקח הפסחזון בידו ויצא אל השדה כהגר שיצאה אל המדבר וחמת מים בידה. הלך למקום שהלך והניח במקום שהניח וביקש מהפסחזון סליחה ורחמים כי אמר אשב כמטחווי קשת ואל אראה במות הילד.

ואמר מורי הי"ו כאן נגמר הסיפור ואיך הוציאה לא סיפר. והיינו מבקשים ממנו הרבה שיספר מה היה בסופו, ושנה אחת נענה לנו ואמר זהו שהיה התינוק יוצא מחזקתו של אביו כדבר בית הלל גמרא חגיגה שאינו אוחז בידו של אביו אלא הולך בגפו, אמרו חכמים לא הספיק להתנמנם עד שראה איילת השחר שהיא ממשמשת ועולה, הוא שאמרו בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל.

—-

pig

—-

שוב היה מעשה מתינוק קטן אחד שמתו הוריו בתאונה נוראה ולקחוהו בני משפחתו שהיו מבני ביתו של הבריסקער רב להיות אצלם כבן בית. והיה מתגורר תחת המדרגות ומתחזה כחוכא ואיטלולא, היינו שהיה מדבר עם הנחשים כאחד האדם ומקפץ מראש הגג אל הארץ ומוחא כפיים בשעת התפילה, והיו בני משפחתו חרדים לנפשו שמא נשתגע.

מתוך שחששו שמא נשתגע היו סוגרים אותו בארון תחת המדרגות ומבקשים אותו לומר להם דבר לימוד, ולא היה עונה אותם דבר. ביקשו להאכילו ולהשקותו ולא נענה להם. נסתגר בארון והיה האור מבקיע מחדרו דרך חורהמנעול אף שלא הייתה שם מנורה, והיו חוששים שמא תינוק שנשבה הוא שכך דרכן של אפיקורסים.

אזר אחד מהם חלציו, הציץ לחדר ונפגע. שאלו לו מה ראה והיה מגמגם ונבוך ונואשו להציל מפיו דבר. סוף דבר הלכו ונהיו צהובים זה לזה והיו שונאים לאותו תינוק כאותם תלמידי חכמים שהם קשים כברזל ודברם מפוצץ סלע.

יום אחד נתדפקו על הדלת ינשופים שנשלחו ברוח טומאה והיו שומטים שם מכתבים לרבבות, והיו בני הבית מתרגשים מהכא להתם ולא היו יודעים מה שיעשו, זה אומר שב ואל תעשה עדיף וזה אומר אין אתה בן חורין להבטל, עד שארזו כל מטלטליהם והלכו להם לאי קטן אחד שיש ליד יפו. ישבו שם לילה ויום עד שנתפרץ לדלת גברא רבא אחד ומטריה בידו, ואמר שהוא מבקש ליקח את התינוק אל הבעל שם ללמדו ספר, ולקח את התינוק והלך.

כיון שהלך שכחו לו מעשיו הראשונים והיו בני הבית מתגעגעים אחרי התינוק ואומרים אויה, טרוף טורף, אבל מחמת שלא ידעו לאיזה כיוון פנה אמרו זו הותרה ולא דחויה, ולא רדפו אחריו אלא אספו את מטלטליהם וחזרו להם לביתם בבושת פנים. על כל פנים נחמא פורתא הייתה להם שהלך ללמוד ספר, והיו שמחים שסוף סוף ימצא תלמיד חכם. זה אומר מסכת עבודה זרה הוא לַמֵד, וזה אומר מסכת סנהדרין הוא לַמֵד, במעשה משמעון בן שטח. והיו מדברים בזה הרבה.

ובזמן ההוא היה התינוק לומד אצל מלמד תינוקות מבני ביתו של המגיד ומשנן קמץ אלף אה, קמץ בית בה, וינגארדיום לביו-סה, וכך היה משנן כל אותה שנה עד שנעשו לו האותיות מאירות כמו שאמר רבינו הבעל שם טוב. אמר לו רבו, הוא שכתוב הנה כה דברי כאש. ומצא דברים שכתב הר' נחמן מברסלב שימצא החן בכל דבר, ומצא חן בעיניו הרבה. לסוף השנה עמד אותו תינוק וכיון שֵׁם ונכנס לפרדס ומצא שָׁם אחד ששנה ופירש והיו קוראין אותו 'אחר' שלא להזכירו בשמו, והתנצח עימו עד עלות השחר וסוף דבר ניצח ושִׁלְחוֹ כששלייתו הפוכה לו על פניו.

נסתתמה אותה שנה ושב אותו תינוק וחתימת זקן על פניו והיו פניו מאירות לפי שיצא בשלום. והיו בני ביתו מתחבטים בתוכם אם אותו עניין שבטומאה הוא דין בגברא או דין בחפצא, היינו אם אותו תינוק שנשבה הוא שאסור לישב עימו או שהמעשה הוא שאסור ובאדם יש צד להקל. נמנו וגמרו שלום בית עדיף, והיו מראים לו פנים שוחקות וצוהלים לקראתו ושואלים מה היה עמך כל השנה שנתעלמת ממנו, ולא היה עונה אותם דבר רק היו פניו מאירות אליהם, על כן הניחו אותו לילך ולא היו חוקרים אחריו כדרך שבריסקערס עושים. ואותו תינוק יום טוב עשה לאוהביו בצאתו בשלום מן הקודש. אמת מה נהדר היה מראה אותו תינוק, כן יזכינו הקב"ה לראות בזיו פני משיח.

מודעות פרסומת

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s