מעשה מגשמים שירדו אחר הפסח

שוב מעשה מבר בי רב אחד שביקש לפסוק ממשנתו בימות ניסן ולומר כמה נאה אילן זה, ארז תרמילו וחבש כובעו ועמד על אם הדרך. מפני מה עמד על אם הדרך, מפני שבעלי עגלות מלומדים בניסים הם. ברצונם חוגגים וברצונם ממוגגים. אמר, אם יחפצו יעשו לי קפיצת הדרך. עמד שעה ושעתיים ולא השגיחו בו לפי שלא הניף ידו. ישב והתנמנם. לא יצאה שעה עד שחטפתו שינה ולקחה אותו כברת דרך והניחה אותו במקום ששמיים וארץ נפגשים והלכה לה.

פגע בו רוח אחד והיה ממלא אותו בצינת הבוקר, טופח על ראשו ומשחק בכובעו ועושה בו מעשי שטות. נתעורר אותו בר בי רב והיה צווח ווי ווי.
אמר לו הרוח מה לך צווח ווי ווי.
אמר לו אותו בר בי רב ווי לי שאתה מפחידני וְווי לי לחסרון כיס.
אמר לו הרוח מה לך חסרון כיס, הרי אתה מתחייב בנפשך. ונשף בו כדי להבהילו.
צווח אותו בר בי רב ואמר כבר אמר הרמב"ם שאין רוחות ושדים ומזיקים בעולם ואם כן אינני מאמין בך כלל.
חזר הרוח וטפח בו על ראשו והראה אותו מיני מראות מפחידים, כגון אותם שמחזיקים ראשם תחת ידיהם ואותם שמשוטטים יחידי בלילה ואותם שמבכים את בניהם שמתו מיתה נוראה בקרקעית הבאר, והיה הבר בי רב אוחז בראשו וצווח אינני מאמין בך אינני מאמין בך.
סוף סוף נתיישב בדעתו ואמר הלא רוח יש כאן בוודאי, אם כן יש לבדוק אם רוח זו מארבע רוחות, אם רוח סערה הוא או שמא רוח טומאה. עמד ושאל לו לרוח מה שמו ושם אביו והלך ובדק ברשויות ומצא שרוח סערה יש כאן.

אמר לו לרוח מה לך ולימות ניסן שהחמה שלטת בהם?
אמר לו הרוח כנגד אותם שפוסקים ממשנתם באתי. מוטב ישבו בבתיהם וישנו פרקן מאה ואחת פעמים ואל יצאו לשוח בשדה.
אמר לו מה אעשה ואני מבקש להינפש, שתשש כוחי.
אמר לו לא כך אמר ר' אליעזר משבח אני את העצלנים ברגל?
אמר לו והלא אמרו חכמים האי מאי שנפיק ביומי דניסן וחזי אילנות דקא מלבלבי אומר ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וכו'.
אמר לו הרוח אמשול לך משל למה הדבר דומה, לאחד שאכל שום והיה ריחו נודף, לא יברך ברכה שלאחר המזון? כך אמרו חכמים הואיל ויצא מביתו כמן נפקנית, לכל הפחות יברך.
אמר לו אלה הואיל ואמרת נפקנית גילית דעתך שאין אלו אלא תירוצים של שטות. מה לך אצל דברי חכמים, כלך ולך, כלך ולך. חבט בו ברוח באמת הבניין שבידו ושלחו.

עמד הרוח והלך. לא יצאה שעה ובא שנית והביא עימו גיבובי עננים ורוחות מארבע רוחות וגשמים שמרטיבין את הראש ומצננין את המזג, כגון אותם שהביא לאשתו חביתית שעורים והטיחה לו כוס של צוננין על פניו. והיה בר בי רב הולך וראשו קופח מחמת הברד ואומר זו תורה וזה שכרה. אמרו ברא בו בריות נאים ואילנות טובים ליהנות בהם בני אדם, איה הנאה זו שאמרו. האמונה שאני שב ללימודי.

אחז מטהו ותרמילו ושב ללימודו והרוחות במקומן שככו, ישב ולמד מסכת תענית כל אותו היום והגיע למעשה מר' אלעזר בר' שמעון והמכוער וראה דברי אבות דר' נתן לעולם יהא אדם רך כקנה, מה קנה זה כל הרוחות באות ונושבת בו, הולך ובא עמהם. דממו הרוחות, חוזר הקנה עומד במקומו. כיון שקרא ידע בעצמו שחטא, עמד וארז תרמילו ויצא אצל הדרך לראות מקומות שנשתבחה בהן ארץ ישראל והיה הרוח בא לקראתו ואומר אף אני לקראתך יצאתי שתתחבב עליך ארץ ישראל ולא תהיה יוצא אליה כתינוק היוצא נזוף מבית רבו. הלך וראה בימת טבריא ובהר תבור ובשאר מקומות שנתברכה בהן ארץ ישראל ונמלא פיו שבח והודיה ותמרים טריים, כן יזכינו הקב"ה בב"א.

מודעות פרסומת

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s