הערה צנועה על 'מהי שירה'

[דברים שנכתבו כבר ארוכות בתצורות אחרות, ונכתבים כאן כדי שיהיה לי לאן להפנות בדיוני פייסבוק]

—-

א. שירה היא תצורת קריאה, היא לא סוג טקסט.

ב. כלומר, כל מה שאני קורא כשיר, הוא שיר. לא רק מה שנכתב על ידי משורר, לא מה שמופיע בספר שירים. גם מודעה יכולה להיות שיר, וגם רשימת מכולת.

ג. תצורת קריאה, כלומר, קוראים אותו אחרת מהצורה שבה קוראים טקסט רגיל. כשם שקריאה ביקורתית שונה מקריאה רגילה.

ד. זה קצת קשור לזה שתצורת הקריאה של שיר מתייחסת לקריאה כחוויה בפני עצמה, ולא כפענוח. כמו שכששרים שיר מולחן, אנחנו מתייחסים לשירה כחוויה בפני עצמה ולא מנסים לפענח את התוכן או להבין את המילים, אנחנו לא אומרים אותן אלא שרים אותן. כלומר, יש משמעות לצורה.

ה. גם בשירה כתובה יש משמעות לצורה ולא רק לתוכן.

ו. בשביל שנשים לב שאנחנו קוראים שיר, אנחנו צריכים שמשהו יפריע לנו בקריאה. כלומר, שנשים לב לצורה שבה הוא כתוב, ולא רק לתוכן.

ז. דוגמאות שמפנות לב לצורה: חריזה, משקל, מקצב, ניקוד, מעבר שורות. יש עוד מלא כאלה. זה כאילו מפריע לנו, ולמעשה מסב את תשומת ליבנו לעובדה שאנחנו קוראים כרגע.

ח. השירה המודרנית הצליחה להשמיט את רובם ככולם, ולהשאר עם תצורת הקריאה בפני עצמה, שמופנית לטקסטים שמישהו (כמו משורר או מורה או הקורא עצמו) מכריז עליהם כשיר.

ט. בשביל ששיר יעמוד בלי הפניית לב לצורה, הוא צריך להקרא על ידי קורא שמיומן בזה. לכן בדרך כלל מתחילים ללמוד איך קוראים עם שירה מחורזת, שקולה, מנוקדת וקצובה, ורק אחר כך עוברים אט אט לשירה מודרנית.

י. השאלה 'האם כל טקסט שאני מנקד הוא שיר' אינה קיימת. כפי שכתבתי בסעיף א', שיר הוא לא סוג טקסט.
————-
וגם יהודה עמיחי:

מה שיפה בסרטון הזה הוא הוא, לטעמי, התשובה של עמיחי. התלמידות מטיחות בו שהוא 'מוזיל את השירה' כשהוא כותב בשפת הדיבור, והוא עונה להם שהוא לא מוזיל את השירה, כיון ששירה יכולה להיות בכל מקום, גם במשפטיו של נהג האוטובוס.

מעבר להשלכה המעניינת בין המציאות לייצוג שלה (ויציאה נגד קו המחשבה של השואלות, שהייצוג צריך להיות יפה מהמציאות עצמה), הרי שעמיחי עושה כאן מעבר חלק ואלגנטי בין כתיבת אמנות לקריאתה. כלומר, לא המשורר הוא זה שכותב את השירה, אלא הקורא הוא זה שמזהה אותה ומעניק לה משמעות עודפת.

בנידון דידן, הקורא של המציאות הוא גם המשורר עצמו. אבל עמיחי עושה מעבר כפול, דומה למה שעשה דושאן במזרקה ההיסטורית שלו, ואומר: נניח שאני שומע שירה אצל נהג האוטובוס, ואני כותב דברים כהווייתם, הרי שהקוראים יקבלו את המילים שנאמרו, כפי שנאמרו, רק בתוך מסגרת שירית. כלומר, גם המשורר וגם הקוראים שומעים או קוראים בדיוק את אותו דבר, ומה שמשתנה – ובעצם, הופך את השיר לשיר – הוא ההקשר בו מונחים הדברים (המעבר בין טקסט יומיומי ודבור לספר שירה), שמשליך על צורת הקריאה של השיר.

ועכשיו החלוקה ברורה; עמיחי חווה את האוטובוס כספר שירה, והתלמידות ראו את ספר שיריו כאוטובוס..


ועוד קצת דברים שכתבתי על אמנות, שחוזרים על דברים שנאמרו לעיל וגם מוסיפים עליהם:

"אמנות" היא מילה. כמו כל מילה, היא מכלילה הרבה מאוד אלמנטים שונים המכונסים תחתיה. היא לא מגדירה אותם, היא נבנית מהם.
אם כן, השאלה 'האם זה אמנות' מניחה שקיימת אי שם ביקום איזו אידיאה של אמנות שאינה קשורה ליצירות האמנות עצמן. שלא הן מגדירות אותה, אלא שהיא מגדירה אותם.

אבל זה לא נכון. זה לא נכון לגבי שום מילה כוללת אחרת (נסו, נניח, לפרק את השאלה מהו 'רהיט'), ולא נכון אודות אמנות. יצירת אמנות לא 'צריכה' להיות משהו, כיון שתהליך ההגדרה הפוך; היא לא צריכה להתאים לשום אידיאה. היא לא 'צריכה' להיות אסתטית, היא לא 'צריכה' לעורר פרובוקציות, היא לא צריכה כלום. היא יכולה לתפקד בדרכים מסוימות (אסתטית, פרובוקטיבית וכאלה), אבל זה תמיד בא אחרי הקיום שלה, ולא כתנאי לקיומה. כי יצירת אמנות פשוט קיימת, ואפשר להסתכל בה או לחוות אותה.

כי אמנות היא אקט של קריאה, לא של כתיבה. אמנות היא לא מה שהאמן עושה, אלא מה שאני, כקורא, מזהה בתור אמנות, ויהא זה אוסף אקראי של עלים, ציור של קלוד מונה או המשתנה של דושאן.

מודעות פרסומת

7 Responses to “הערה צנועה על 'מהי שירה'”


  1. 1 אפרת 28 באפריל 2015 בשעה 21:18

    "…אבל זה תמיד בא אחרי הקיום שלה, ולא כתנאי לקיומה. כי יצירת אמנות פשוט קיימת, ואפשר להסתכל בה או לחוות אותה.

    כי אמנות היא אקט של קריאה, לא של כתיבה. אמנות היא לא מה שהאמן עושה, אלא מה שאני, כקורא, מזהה בתור אמנות, ויהא זה אוסף אקראי של עלים… "

    זה לא סותר???
    או שהיא פשוט קיימת ואפשר להסתכל בה ולחוות אותה, או שהיא קיימת רק מכוחו של הקורא (ואז אם אין קוראים אין אומנות???)

  2. 5 akiva 30 באפריל 2015 בשעה 1:31

    מעניין, דומה לטענותיו של משה למלאכי השרת במדרש המפורסם. אין תורה ללא אנושות. דע עקא (אם נמשיך בקו מחשבה זה) שישנו מדרש אחר המדבר על תורה שקדמה לעולם – כיצירה שקיימת בפני עצמה, כעץ שנופל ביער ואף שאיש לא ראה זו עדיין זו עובדה בעלת משמעות. אני חושב שיש הרבה אנשים שלא ירצו לקבל את כובד האחריות לקבוע מהי שירה ומהי לא ויעדיפו את התפיסה האפלטונית של שירה אידאית העומדת בפני עצמה.
    אולי לוז המחלוקת הם אלפי השנים שחלפו מאז ובעיקר מאה וחמישים השנים האחרונות שגרמו לנו לזנוח בזה אחרי זה את כל הסממנים החיצוניים של השירה. בעולם כזה, הלכה כמותך 🙂

  3. 6 צהלה 30 באפריל 2015 בשעה 2:12

    מרענן ומחכים

  4. 7 אור 10 במאי 2015 בשעה 0:46

    בס"ד

    מחילה, קצת קשה לי עם הנקודה הראשונה…

    אם שירה היא תצורת קריאה,
    אז נניח ומשורר כותב שיר,
    ומישהו קורא אותו באופן גרוע.
    ולא מזהה אותו כשיר.
    האם הוא כבר לא שיר?
    האם הוא כבר לא אומנות?
    בעיני התשובה היא לא.
    הקריאה הגרועה לא מפקיעה את ה"שיריות" של הטקסט.

    אם מישהו שומע שיחה של נהג אוטובוס
    וכותב אותה כשיר,
    אפילו אם הנהג לא התכוון,
    האמן השומע יצר כאן משהו,
    בזכות הכוונה שהוא העניק לדברים.

    אם מישהו קורא רשימת מכולת כשיר,
    אפילו אם כותב הרשימה
    חשב רק על מה חסר לו במקרר,
    הקריאה המכוונת של האומן
    יצרה משהו חדש.
    משהו שחומר הגלם שלו היה רשימת המכולת.

    בעיני האומנות נמצאת בכוונה של האומן. לגמרי.
    בהענקת משמעות למציאות.
    גם בקריאה וגם בכתיבה.

    אבל זו רק דעתי… 🙂


קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




האתר החדש שלי לכותבים. כנסו כנסו:

אם תכניס את המייל שלך ותלחץ על הכפתור למטה, תקבל מייל על כל פוסט חדש. זה קסם!

הצטרפו אל 466 שכבר עוקבים אחריו

אני בפייסבוק, מוזמנים ללחוץ על התמונה

© כל הזכויות על הטקסטים הכתובים בבלוג שמורות ליהודה גזבר, אלא אם כן צוין אחרת.

%d בלוגרים אהבו את זה: