תרי מעשים קצרים בדבר ירושלים העיר הבנויה

א. 

מעשה ועלה בדעת יהודי אחד ללמוד בגימנסיה ושיהיו ספרי מינין נושרים מחיקו, וביקש לו דירה נאה בירושלים. מה עשה, עמד וארז תיבה ושם כליו בתוכה ועלה לירושלים והניח כליו אצל פונדקי אחד מאוהביו. ולא שהיה פונדקי ממש אלא מפני שהיה צר בממון היה מלין עולי רגל על המושב. ובכן עמד אותו היהודי וחיפש לו בנחלאות דירה אחת שיתגורר בה. מה ביקש, ביקש שתהיה אכסדרא נאה וגזוזטרא להעלות בה הטבק"י ושותפים שדעתם מיושבת עליהם שכל שאין לו שותפים שדעתם מיושבת עליהם ראוי לו שנתהפכה שלייתו על פניו ח"ו לפי שהמשוגע חשוב כמת.

ומפני מה אין השותפים דעתם מיושבת עליהם, מפני שירושלים עיר חולמנית היא ונחלאות חלומה מכל שכונותיה. דומה עליך שאתה הולך במישור והנה אתה בעליה. דומה עליך שאתה הולך ברחוב זה והנה אתה ברחוב ענתות. ומעולם לא ידע אדם היכן רחוב ענתות אלא כל ההולך לאיבוד מגיע לשם. אפשר שתסובב בה ימים ולילות ולא תמצא מאין באת ולאן אתה הולך, וכל כך למה, מפני שעשרה קבין של קדושה ירדו לעולם ותשעה נטלה ירושלים. מעתה כל ההולך ברחובות ירושלים נטפל אליו מעט מזעיר מן הקדושה ומדגדג לו בחטמו ורוכב לו על כתפיו עד שמתחזה לו ירושלים כדמות אישה. מקרבה והיא מרחקתו, מתרחק והיא מקרבתו. עיתים היא בכך ועיתים היא בכך. סופו שהוא נשבה ומתאהב בה ושוגה באהבתה תמיד.

באמת אמרו עשרה קבין של שיגעון נטלה ירושלים באה נחלאות ונטלה תשעה מתוכן.

הלך אותו יהודי שביקש ללמוד בגימנסיה ועלה לדירה אחת, אמרו לו נקיי הדעת שבירושלים לא מסיבין אלא אם היו יודעין מי מסב עמהם. הואיל ואינך ממקורבינו לא תשב עימנו. עלה לו לדירה אחרת, אמרו לו הואיל ואינך מקרקר כתרנגול לא תשב עימנו. עלה לו לדירה שלישית, אמרו הנה זה עתה נתפסה. דירה אחרת נתחבבה עליו אלא שעלתה ממון הרבה, לפי שעמדו בעלי בתין שבירושלים וייקרו את שכר הדירה והיו מכבידין על בני ישראל בעבודה קשה בחומר ובלבנים. והיו כל הדירות מכווצות כאילו היו תלמידי חכמים שבשטייטלים. היה אותו יהודי מהלך בסמטאות ודועך את נפשו עד שמצא עצמו בגינה אחת וברחובות נאים ודומה היה עליו כאילו מצא עצמו בגן עדן.

בראשונה כשבאו יהודים הראשונים לצאת חוץ לחומה עמדו ותיקנו להם מבוכים פתלתלים אם לעקל אם לעקלקלות, נסתתרו ברחובות צרים ובבתים צפופים כיהודים הללו שדרים חוצה לארץ. אחר זמן באו בני מחוזא ואמרו להם והלא צר לנו המקום לשבת יחדיו. אמרו להם יהודים הראשונים לא כך מקובלנו מאבותינו, מעולם לא אמר אדם צר לי המקום שאלין בירושלים? אמרו להם בני מחוזא מעולם לא והנה כן. עמדו ותקנו שכונה נאה אחת ורחביה שמה. למה נקרא שמה רחביה על שום שהרחיב ה' גבולינו ופרינו בארץ. דבר אחר אמרו לפי שדירה נאה ואשה נאה מרחיבה דעתו של אדם.

בא אצל רחביה ולא מצא דירה גם שם. נטה אהלו בגן סאקר והיה מתנצח בבני ירושלים כל היום. היה משסה בני נחלאות ברחביה ובני רחביה מנחלאות. אמר להם לבני נחלאות מה מצאתם בנחלאות, אמרו לו השכנים נאים בעינינו. אמר להם והלא אני איני נאה בעיניהם. בוודאי בני נחלאות נאים הן, אלא שהעניות מנוולתם. אמרו לו עתה כך, אבל לעתיד לבוא יבואו מלאכי השרת ויקשרו שני כתרים לכל אחד ויהיו נאים כבראשונה. אמר להם בוודאי יבוא המשיח, על כל פנים נמצא לנו דירה עד שיבוא המשיח.

עמדו וישבו על הספסל וציפו שתתפנה דירה. הזקינו וציפו שתתפנה דירה. אדהכי והכי הביאו להם משענות ונשענו עליהם. לא שנוח להם לישב ברחוב, אלא שאין להם דירה ללון בה. הדא הוא דכתיב עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים איש משענתו בידו מרוב ימים. ברוך המקום שזיכנו לכך.

ב.

שוב היה מעשה מאחד שהיה הולך בצפרא דשבתא בגני ירושלים ורואה תאנה שבכרה אשכול שביכר ובנות ירושלים שיוצאות וחולות בכרמים, והיה ליבו מתרחב ואומר לנפשו "בוודאי הוא מראה גן עדן", שכך היה גן עדן לפני חטא אדם הראשון. וכך היה הולך שעות הרבה ומשיח את ליבו עד שבא למקום אחד וקיים בגופו שלשיד'ס עם הערינג וטבל פתו וקנח בציר והייתה דעתו גסה עליו.

אדהכי והכי נסתלקה החמה והיה ירח של אמצע החודש עולה. ראתה שבת ירח עולה, יצאה השבת והלכה לה ובא לו מוצאי שבת.

שעה קשה יש להם לישראל ומוצאי שבתות שמה, יש אומרים מפני שמסתלקת נשמה יתירה מן הגוף ויש אומרים מפני שרואים בביאת השבוע ואין בהם רוח לעמוד, ויש אומרים מפני שאכלו כל השבת ועכשיו מבקשים מנוחה. וכבר נמנו ישראל וכתבו ספרים בנושא, ואף אותו אחד היה יושב בביתו וקפצה עליו מרה שחורה ונזכר חטא אדם הראשון ונזכר בית המקדש שנחרב בעוונותינו ונזכר חובות שיש עליו ואין בידו לפרעם.

אמרו חכמים הנופל למרה שחורה ילמד תורה שנאמר עליה כי נר מצווה ותורה אור, ואומר מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. ישב ולמד דברי חכמים, כגון המהלך בלילה יחידי וכגון המפנה ליבו לבטלה וכגון סוגיה מבן עזאי שנאה דרש ולא נאה קיים, וסבר אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים.

כיון שלמד סוגיה מבן עזאי ידע בעצמו שחטא. נישק לגמרא על לחיה ופתח הדלת ויצא. כיון שיצא נזכר שמועה נאה שאמרו מנהג יפה לצאת במוצאי שבת, וחסידים נהגו לישב ולהשיח ליבם ולברר איך יראה שולחן השבת, ואף שאין ראייה לדבר זכר לדבר ממה שכתוב צאנה וראנה בנות ירושלים. היה מסבב והולך בחוצות ירושלים ומבקש לנפשו רפואה.

שוק אחד יש בירושלים ומחנה יהודה שמו. ולמה נקרא שמו מחנה יהודה על שם מעשה ביהודה ותמר שיצאו ממנו מלכים. היה מסבב האיש ומהלך עד שבא לשוק ופגע באישה בשוק. אמר לה שלום עלייך, אמרה לו שלום עליך. אמר לה כמה נאה את. אמרה לו לך לאומן שעשאני ואמור לו כמה נאה כלי זה שעשית. אמר לה לא הייתה כוונתי אלא כנגד המלעיזים, אמרה לו אף אני לשחוק נתכוונתי.

באמת אמרו פגע אדם באישה בשוק, רצה הוא ורצתה היא וכו'. היו פניהם מאירים כאור שבעת הימים, והיה עצבון מוצאי שבתות נמוג ושמחה גדולה בשמיים ובארץ. נתקבצו מלאכים אצל רבש"ע ואמרו לפניו, רבש"ע, לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זו עושה. נענה הקב"ה ואמר והלא מים התחתונים קרבים אצל מים עליונים, והלא אור שבעת הימים, והלא זה בחינת קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה. אמר בעל המעשה, כן יזכנו הקב"ה במהרה בימינו אמן.