האם מותר לגברים לבכות


מראיינת: תאר לי את קריסת הגבריות בעיניך
מרואיין: קריסת הגבריות. מה זה בעצם אומר, קריסת הגבריות. נניח שיש לך גיבור-על, כן? נניח שיש לך גיבור-על שפתאום צריך לאסוף את הילדה הקטנה שלו מהגן. אז הוא נוסע ברכב המשוגע שלו וחונה על חצי מדרכה והולך בחזה מתוח להוציא את הילדה מהגן, ופתאום הגננת אומרת לו שהילדה עשתה בתחתונים באמצע הגן והיא מבויישת. אז הוא הולך אל הילדה ולא יודע מה לומר לה, כי מה אומרים לילדה שעשתה בתחתונים? אז הוא מחזיק ביד שלה ואומר לה שזה בסדר ושעכשיו הם ילכו הביתה וינקו את הכל, וככה הוא הולך ברחוב עם הבת הקטנה שלו והם יושבים ברכב, ועכשיו הרכב קצת מסריח. וזה בסדר, שהרכב מסריח, אבל אחר כך הוא רודף אחרי שודד ומניח אותו על המושב האחורי ואז השודד אומר לו 'וואי, מסריח כאן משתן' וזה נכון, אבל זה מציג אותו באור נלעג, כי אם אתה גיבור-על אתה צריך להיות בשליטה כל הזמן, ובשביל להיות בשליטה הכל צריך להיות סטרילי, אבל המושב האחורי שלך מלוכלך וכולם יודעים את זה. וכשהוא חוזר הביתה אחרי שהציל את העולם אז אשתו, שהיא האמא שלה, אומרת לו שהוא פספס את השן הראשונה שנפלה לה, והוא יושב בבוקסר על הספה ובוכה.

מראיינת: האם מותר לגברים לבכות?
מרואיין: כן ולא.

תמונה חדשה

מראיינת: מתי כן ומתי לא?
מרואיין: אני חושב שזה קשור להקשר התפקודי של הגבר החדש, הרגיש-אך-יציב. מותר לו לבכות מדברים שאינם מצביעים על התפקוד שלו (של הגבר) במציאות. מותר לו לבכות מגעגוע, מזכרונות של אבא ואמא. מותר לו לבכות מהתרגשות בסרטים, ספרים, מחזות, מוזיקה – הקשרים תרבותיים כלשהם שאינם מעידים על התמודדות עם העולם המציאותי, או על פגיעה ביציבות שלו.

כמובן, הצד המנוגד הוא המעניין: אסור לבכות מתסכול, מייאוש, מפחד או מכניעה. זה מראה שהגבר מתקפל, שהוא נשבר, שהוא צריך להיתמך במשהו. כלומר שהעמדה בה הוא ניצב היא עמדה של נסיגה. במקרים כאלה אסור לו לבכות. וכשהוא בוכה, הוא הולך לעשות את זה בגפו, כדי לא להמצא במצב שמצריך תמיכה.

מראיינת: האם זה מצב בעייתי בעיניך?
מרואיין: את שואלת אותי כדגם מייצג או כפרט?

מראיינת: כפרט.
מרואיין: היית אומרת שלהורים אסור לבכות, אבל פעם אחת בחיי ראיתי את אבא שלי בוכה, וזה היה כשעשינו שיחת יחסינו לאן והוא נזכר ביחסים שלו עם אבא שלו[1].. זה היה רגע מכונן שכזה, פתאום הבנתי שאבא שלי הוא לא רק אב, עמוד תווך משפחתי, אלא גם בן. שגם לו יש מערכת יחסים עם אבא ואמא שלו. זה היה מרגש. התרגשתי. מאז אני מבין אותו הרבה יותר.

מראיינת: לא ענית על השאלה.
מרואיין: אני יודע.

—–

[1] ראה הדגמה חיה בוידאו של אלהם קורני, 'הבוכה'; אדם בוכה בכל פעם שמשמיעים מוזיקה מסויימת ברקע. לרגעים ספורים הוא ילד בן תשע בארץ אחרת. הדמעות הזולגות על לחייו אינן אלא שבילים, ואם מתבוננים היטב בעיניו אפשר לראות דרכן מקומות רחוקים ויפים מאוד.

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “האם מותר לגברים לבכות

  1. בנימין פרנקל הגיב:

    יפה. חן חן.
    בתשעה באב בבית אביחי, לאלה שלא נרשמו מראש כדי לשמוע את פרסיקו, היה מערך של שלושה סרטי סטודנטים (מעלה וסם שפיגל) בהנחייתו של רון עופר, וכולם עסקו בשבירת הגבריות – גבר שלא מגן על אשתו מסוג-של-אונס, גבר שלא יודע איך להתמודד עם הגיוס של הבן שלו (ועם הבן שלו בכלל), וגבר נטול כריזמה שמפנטז על קריירה דיקטטורית.
    בין השאר רון הפנה למאמר הנחמד הזה: "קאובוי של שושנים", של רועי סמנה, http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2810 . הוא גם עוסק בבכי, הן הרומנטיקני-מצועף והן השברירי ('מתקפל', כמו שכתבת יפה).

    תודה.

  2. מעיין יוסף הגיב:

    מה שהכי יפה פה בעיניי זה ה"אני יודע" שהוא עונה כשהיא אומרת לו שהוא לא ענה על השאלה

  3. יערה הגיב:

    גורם להתכווץ, הגבול הדק והענק בין אינטימיות לניכור.
    כמו שמרגישים כשמתמללים עדות של ניצול שואה (ההפסקות הקטנות שמתחלפות בנקודטת נניח.)

    לא ראיתי את הסרט, אבל התיאור שלו מזכיר צילומים של סוגים שונים של דמעות ששמו מתחת למיקרוסקופ שמסתובבים באינטרנט.

    מרגש

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s