וברחוב, עצים נמוכים כלואים בריבוע אדמה

א.

מָה זֶה?
אוֹטוֹבּוּ!
וּמָה זֶה?
מְכוֹנִי!
וְזֶה?
אוֹפַנּוֹ-עַ!

בכל פעם שאני רוצה להראות לילד שלי את העולם אני מרים אותו אל החלון ומראה לו דברים. אנחנו גרים בעיר די מרכזית בארץ, אז מטבע הדברים החלון שלי משקיף אל הרחוב. הייתי רואה להראות לו עולם אחר, אבל במקום להראות לו פרה (מוּ מוּ) או ברווז (גַּע גַּע), אני מראה לו מכונות חשמליות שעוברות ושבות ברחוב.

מוֹנִית. אֳנִיָּה. רַכֶּבֶת. קַטְנוֹעַ. אוֹפַנַּיִם. תְּלָת אוֹפָן. טוּסְטוּס. אוֹטוֹ. רֶכֶב. מָטוֹס.

מתן בן

ילדים קטנים בטוחים שמה שמעסיק מבוגרים זה שמות של כלי תחבורה והקולות שחיות עושות[1]. מטופש, אני יודע, אבל הילד הקטן שלי מכיר מעט מאוד מילים, והמילים האלה הן קולות של חיות. הוא לא מכיר חיות. הוא יודע שיש פרה בעולם, אבל לא ראה פרה מעודו. גם לא פיל (טוּוּוּ), או סוס (הִייי), או חמור (אִי-אָה). באופן אירוני, הוא רואה ברחוב ציפור (צִיף צִיף), כלב (הַב הַב) וחתול (מְיָאוּ), אבל כיון שהוא לא איתם אלא נתקל בהם, הוא מפחד מהם מאוד.

לפעמים אני חושב שמה שאני עושה כרגע הוא לייצר לו עולם מסודר שאפשר להתייחס אליו. לכנס לו את העולם לכדי מילים קטנות ומטופשות, חלולות עד אֵימָה. לקחת את העולם הרבגוני, לגזור בו גזירי נייר דקים, לשבץ אותם לכדי צורות. ומילא זה, אבל לחשוב שהעולם כולו מורכב מכלי הרכב שעוברים ברחוב, כולם במין מונוגוניות מדכאת, לבן – אפור – שחור. כאילו אין כחול או ירוק או ורוד בעולם. כך, לנעול את העולם בתוך מילים מתועשות.

מִפְעָל לִכְלֵי זְכוּכִית. טֶקְסְטִיל. עָשָׁן. מְכוֹנוֹת.
פֶּלֶאפוֹן. מַחְשֵׁב. מְכוֹנַת כְּבִיסָה.
תַּנּוּר. מְקָרֵר. טוֹסְטֶר אוֹבֵן.
שִׁלְטֵי נֵאוֹן. פִּרְסֹמֶת.
מָסָךְ.

לכן, פעם ביום, אני מוציא אותו החוצה לטיול. הכל אפור אפור אפור אפור. הבתים, הרחוב, חליפותיהם של העוברים ושבים. מחשבותיהם.
תסתכל על השמיים, בן, אני אומר לו.
מָטוֹס, הוא אומר בפליאה. הנה מָטוֹס.

—-

[1] ראה יצירתו של מתן בן טולילה, 'puzzle'; ילדים קטנים מסתכלים על העולם דרך המשחקים שלהם. השטיח הוא ים שורץ תנינים. הספה – חוף מבטחים. היושבים בארגז הקטן מתבקשים לחגור חגורת בטיחות: הרכב כבר נוסע למקום אחר.

ב.
במכונה האוטומטית שממוקמת במוזיאון יש שש שורות, שבעה טורים, ארבעים ושתיים אפשרויות בחירה. אפשר לקנות שוקולדים, וופלים, חטיף בריאות. המשקאות שיש שם, בשורה F: קוקה קולה, פפסי קולה, מיץ אפרסק, מיץ תפוזים. כשמנערים את בקבוק הזכוכית של מיץ התפוזים אפשר לראות חתיכות קטנות ולא מזוהות (להלן: חתיכות הפרי) מתערבבות בו. אין לו טעם של מיץ תפוזים, יש לו טעם של דימוי של מיץ תפוזים. במיץ תפוזים אמיתי יש איזו חמיצות קלה, שנובעת מהחומצה שיש בפרי התפוז. בדימוי של מיץ תפוזים יש סוכר וחומצות לימון וחומרים משמרים. הוא לא טרי, הוא דימוי של טריות. אפשר לקנות את כל הטוב הזה בששה שקלים.

אם קונים באמצעות כרטיס אשראי משלמים עוד עמלה של חצי שקל.

המכונה עשויה תרכובת של מתכת ופלסטיק. יש טרטור מתמיד מאחור, שנובע מהמנוע של המקרר הפנימי, כבל חשמל שמתחבר לשקע חשמל היוצא מהתקרה. מעל המכונה יש אבק, גם בתחתיתה. על צד המכונה פרוש, מואר בנורות ניאון קטנות, צילום ענק של חוף. ים. רגליים שלוחות קדימה. כובע רחב שוליים זרוק על הברך. "הטבע הוא אתה"[2] מצהירה חברה המונפקת בבורסה של ניו יורק אבל מכרה לחברה מקומית זיכיון להשתמש במוצר. כשמשלמים למכונה היא אומרת 'תודה שקנית אצלנו'. יש לה קול נשי מתכתי, קול שנשמע כאילו היה שייך פעם לאישה אמיתית אבל שכח את זה.

תמונה חדשה

כשמביטים זמן ארוך בפרסומת עם הים, מקשיבים למכונה שאומרת תודה ולוגמים מיץ תפוזים סינתטי, אפשר לשמוע את הגעגועים האורבניים לאיזה זיכרון עתיק, צל צילה של ממשות: פנים צרובות. שדה נמתח עד אין סוף. בגב חולפת הצטמררות נעימה מרוח הערב. סביב סביב זהב השיבולים.

—–

[2] שולמית עציון הדגימה זאת: תחת שמי האספלט נותרה לאדם רק בועית קסמים אחת, דרכה הוא יכול להביט אל שיבולת אחת, בודדה. לזכור מה היה לו, ומה איבד.

מודעות פרסומת

0 Responses to “וברחוב, עצים נמוכים כלואים בריבוע אדמה”



  1. להגיב

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




האתר החדש שלי לכותבים. כנסו כנסו:

אם תכניס את המייל שלך ותלחץ על הכפתור למטה, תקבל מייל על כל פוסט חדש. זה קסם!

הצטרפו אל 488 שכבר עוקבים אחריו

אנשים שעברו כאן והשאירו חותמת

אני בפייסבוק, מוזמנים ללחוץ על התמונה

© כל הזכויות על הטקסטים הכתובים בבלוג שמורות ליהודה גזבר, אלא אם כן צוין אחרת.

%d בלוגרים אהבו את זה: