מכבסה

א.
לעזאזל. לעזאזל. לעזאזל. זה לילה, כנראה זה שזה לילה. זה בוודאי קיא, יש לו ריח חמוץ של קיא והוא גושי ונמרח. דלי. שטיח אמבטיה. תחתית של כיור. סכין גילוח משומש מונח על אדן האמבטיה ליד קונדישנר לשיער גלי. פקעת שערות סותמת למחצה את הכיור. טלויזיה מקשקשת ברקע: מה הקשר. מבצעי אביב, הנחות, הימורי לוטו. פאלרמו נגד רומא. קונסטרוצה באה לעבוד. מי זו קונסטרוצה לעזאזל. מי אתה. מי אני. מי אני. אני שאול, הוא חשב. זה מי שאני. הביט סביבו: אני נמצא בתנוחה אינטימית עם דלי והבגדים שלי מלוכלכים בקיא וביין ובטינופת ובְּתוהו. אני נמצא באיזו אמבטיה שאני לא מכיר ומחר אני אקום ואדשדש ברגל כואבת אל מטבח שאני לא מכיר ואגיד שלום לשותפה שאני לא מכיר, שתבהה בי בזמן שאני אחפש בעיניים עצומות את הקפה המזורגג בארונות שאני לא מכיר. מה יש להם לדירות האלה של הבנות שהן שמות קפה שחור במקום לא נגיש ושותות נס קפה עם סויה כאילו זה הגיוני. מה לעזאזל הגיוני בסויה. מגעיל. קיא זה מגעיל קיא זה מגעיל מה הסיפור עם האסלה הזאת איך הגעתי לכאן בכלל.

ב.
המכבסה שבאגריפס, הוא הואר בפתאום. היום? אתמול? מתי זה היה שנכנס למכבסה האוטומטית והתיישב שם על הספסל וחיכה שהמכונה תסיים את פעולתה ובינתיים קרא בכתב עת קטן שהניחו שם. היה מתואר שם איך עיתונאי אחד הגיב לדברים שאמר עיתונאי אחר, ששאול הספיק לשכוח מה הם עושים ולמי הם כותבים. כל שהיה יכול לזכור היה שפעם אחת הוא הלך לפאנל בנושא הבחירות עם אחד העיתונאים האלה, וכל הזמן העיתונאי הניח את היד מעל הפה. הוא דיבר כאילו הוא יודע מה עומד לקרות, אבל לפעמים השאלה היא מה אתה מבקש להיות. בסוף מתים כולם, אתה יודע, מי תהיה כשתמות. מי רצית להיות. הזמן חולף. אתה מזקין. השיניים מעלות ריח, השיער מקליש. אתה לא זקן, בסך הכל בן שלושים, אבל כשאתה מסתכל על פנסי הרחוב אתה רואה אותם כפופים, מאירים בקושי. ואתה מושך בכתפיים והולך לבדוק את הדואר אם קיבלת חשבונות או משהו. אתה אומר לעצמך: איפה אני נמצא עכשיו ביחס לעולם. מה חשבתי שיהיה פה. למה קיויתי. השעה הייתה שתיים וחצי בלילה. היום עבר בדיוק כמו שימים כאלה עוברים.

כמה סתמיות.

ג.
הייתה ישיבת הסדר בסיפור. מדרשה הייתה? היה נראה לו שלא. נילי הייתה שם. הרב נחמני אמר שלא לחכות עם החתונה. אם הבחורה נראית לך, תתחתן. אם אתה נתקע בקשר, תתחתן. משיכה מוצאים לפעמים רק אחרי החתונה. העיקר טוּב הלב. לפעמים אתה אומר לעצמך אני רוצה להתחתן עם הבחורה הזאת שקוראים לה נילי. רק עם הבחורה הזאת אני רוצה להתחתן, היא הכי יפה שראיתי בחיי, היא הכי חכמה שראיתי בחיי, היא הכי הכי. אתה קצין אחרי שחרור לומד כמה חודשים בישיבה, והיא לא למדה בישיבה ולכן אחרי חודשיים אתם נשענים על הגדר מול הים והירח משקיף ממעל והיא אומרת לך שלפעמים קלישאות הן קלישאות כי הן כל כך נכונות, ופתאום היא מחבקת אותך. וזו הפעם הראשונה שמישהי מחבקת אותך בחיים והלב שלך מדלג מסביב ומוחא כפיים ולמרות שאתה יודע שזה אסור, כי דת ואלוהים והכל, עדיין הלב שלך יוצא ונמֵס.

ד.
מה קרה לה?
נפרדנו.
למה נפרדתם?
היא הייתה נורמלית מדי. היא רצתה בית ברעננה ומכונית משפחתית ושלשה ילדים בהירי עיניים, תכולי שיער. היא רצתה שאני אעבוד בהייטק וארויח משכורת נורמלית ולא אדבר כל הזמן על המוות.
מה רע בזה?
אני לא יודע. אני לא יודע למה אני מדבר איתך. אני לא יודע מי את בכלל. איפה אני?
אתה אידיוט.
אני יודע.

ה.
אתה יודע, הייתם ביחד איזה חצי שנה אבל היא לא יכלה יותר. אתה מופרע, היא אמרה, אתה משוגע. בישיבה למדת איך לדבר עם אנשים שנפטרו לפני מאתיים שנה, חמש מאות, שלשת אלפים, אבל אין לך מושג איך לדבר עם מישהי. איך להוריד את עצמך לקרקע המציאות לכמה רגעים. איך להתעניין במה שהיה היום, בזקן שבא לקנות חצילים בפעם החמישית היום ואין לך מושג אם זה בגלל שהוא צריך חצילים או בגלל שיש לו אלצהיימר. כל כך הרבה תורה, כל כך מעט חיים. אבל גם זה לא היה הסיפור, ויום אחד ישבתם אחד ליד השני על איזה ספסל בעמק המצלבה והיא אמרה לך שאול, ככה היא אמרה, אני לא מסוגלת להכיל אותך. אתה גדול עלי.
ואתה מנסה להבין מה זה אומר גדול עלי, ואיך אפשר להתכווץ חזרה, והיא שותקת ואומרת אני לא יכולה, אני לא יכולה. אי אפשר לדבר איתך. אני לא מסוגלת לאהוב אותך ככה, והיא קמה והולכת. וזה כל הסיפור על רגל אחת.

מכבסה

ו.
זה סיפור מוזר.
כן.
לא יכולת להתגמש?
אני לא יודע איך. אף אחד לא סיפר לי איך. לא דיברו על זה בישיבה.

ז.
לפעמים אתה אומר לעצמך אני צריך מגע. אני צריך מישהי. וכך אתה מוצא את עצמך בתוך חדר שאתה לא מכיר, עם בחורה שאתה לא מכיר. ואומר לעצמך אבל אנחנו כל כך בודדים בתוך תוכינו. בואי נתכרבל קצת זה בזה. ויודע שזה דבר רע. שלא משחקים ככה עם לב של בחורה, שהיא תקום ותרצה את כולך ואתה לא יודע אם תוכל לתת לה את כולך, ותרצה לעוף והיא תתפוס אותך, ותצטרך לקחת את כל הרצונות שלך ולהפוך אותם לנוחים גם בעיניה של מישהי אחרת. אתה יודע את כל זה, ואתה יודע שאתה רע, באמת באמת רע. לא עושים דברים כאלה. אבל בכל זאת יש בך חלל עצום בלב שכל מה שהוא מבקש כרגע זה קצת להתקער בגב של מישהי ולהתמלא לכמה רגעים.

ח.
לעזאזל לעזאזל לעזאזל.
פָאק.
אני רוצה להגיד פאק. פאק זו המילה שאני רוצה להגיד. אבל פאק, סליחה ליידי. בנאדם יוצא מהישיבה ויכול להגיד לעצמו טוב, סך הכל מדינה נורמלית, בואו נבנה כאן משהו לתפארת. בוא נלך ונעשה איזה סטראטאפ שאומר לאנשים שבוהים בפלאפון שלהם איפה אפשר לפגוש אנשים אחרים, ונקים מגדל ונכתוב עליו את השם של החברה באותיות ניאון שזוהרות בחושך ונבנה כאן את בית המקדש השלישי והרב נחמני יהיה מרוצה וסוף סוף ישאר פה משהו אחרי שנמות.

ט.
צריך לדעת שיש דבר כזה, געגוע של גוף.

אני לא יודע להגיד לך את זה במילים. אני לא יודע אם אני רוצה להגיד לך את זה בכלל. מה שבאמת אני רוצה לעשות זה להושיב כאן את הרב נחמני משיעור ב' ולשאול אותו מה בדיוק עושים אם אתה יושב במכבסה האוטומטית כי אין לך מכונת כביסה בדירה, והשעה שלש בלילה והגוף שלך צועק את עצמו ופתאום נכנסת מרילין מונרו רובין רייט בר רפאלי ומתיישבת לידך. והיא חילוניה עד לשד כתפיות הגופיה ומחייכת אליך ואומרת לך היי, מה המצב, אתה השכן החדש, מה קורה. אתם מדברים קצת והיא אומרת יאללה, בוא תעלה לקפה. וקפה אצל חילונים זה לא קפה אצל דתיים, אתה יודע. ואני רוצה לשאול אותך, הרב נחמני, מה ישו היה עושה. מה אתה היית עושה. מה יעשה הבן ולא יחטא. מה כולנו היינו עושים פה אחרי שהיה לנו יום דפוק לאללה, אחרי שאנחנו בני שלושים, אחרי שהגוף שלנו צועק את עצמו לריק כבר לא-יודע-כמה זמן. בוא, הרב נחמני. אתה שהתחתן בגיל עשרים ואחת עם הבת של ראש הישיבה. ספר לי קצת על געגוע של גוף.

י.
אתה זוכר שנפגשנו במכבסה?
אני זוכר. הלכנו ביחד. מה היה אחר כך.
אני לא יודעת. נכנסנו לבית, שתינו קצת בסלון, התנודדנו לחדר, פתאום אמרת שאתה לא יכול לעשות את זה איתי והתכווצת בתוך עצמך והתקפלת והלכת להקיא. זה קורה לך הרבה?
כן.

(שתיקה)

אתה לא נמשך אלי?
לא. כלומר, אני כן.

את יפה, אבל–

אבל מה?

(שתיקה)

אתם הדוסים כל כך מוזרים.

יא.
עכשיו הידיים שלך רועדות. לפעמים אתה צריך לשאול את עצמך מה עשית כדי שתגיע בגיל שלושים לזה שהידיים שלך ירעדו. השתחררת מהצבא והלכת לגור באיזו דירה קטנה בקצה של נחלאות. היה נראה לכמה רגעים שהעולם נהיה בסדר. כאילו סך הכל היה בסדר לגמרי. והיינו הולכים לאכול סושי בסושיה הקטנה הזאת באגריפס ולפעמים הולכים לים. עד כאן זה סבבה. אבל אז יש את הרגע שבו, זאת אומרת, מה שאתה רוצה לעשות זה לקחת אקדח ולירות בכולם. כי יש כל כך הרבה רעש מסביב, לעזאזל, כל כך הרבה רעש. אנשים הולכים הלוך ושוב ברחוב לחנות האופניים הזאת ולמסעדה ולחנות הגלידה הקטנה והמכוערת שבדיוק שיפצו אותה. ואת יודעת איך זה שיפוצים, איזה חרא זה. איך זה רועש. אני לא מצליח להתמקד, בנאדם יכול לשנות את העולם ולא מצליח להתמקד, כי כל הזמן ארנונה ותשלומי מס הכנסה מחורבנים ואתה יוצא עם הבחורה הכי מדהימה בעולם ופתאום מבין שהיא נורמלית עד אֵימה. וזה מפריע לך. כמה שזה מפריע לך.

יב.
תהיה קצת אנושי. מה זו אנושיות בעצם. מה זה אם לא לתמוך במישהו אחר כשהוא לא מצליח לעמוד על הרגליים, ולנקות אותו מכל החרא שדבק בו בכל השנים האלה, ולקלף את כל העור הקשה ואת כל המרירות ולהגיד לו שאול, שאול שחיפש מלוכה ומצא אתונות, שב קצת. תרגע. תנשום עמוק. בוא נשים עליך שמפו כיף לשיער גלי, נחליק את כל הקוצים הקשים שאספת בדרך. ואתה יודע שמחר אתה תחזור היישר לתוך האספלט הקשה והעבודה ברמי לוי והניסיון לעמוד על הרגליים ולהביט אל האופק אבל בינתיים לילה, אין כאן אופק, והדברים לא מסובכים כל כך ופשוטים הדברים וחיים ומותר בם לנגוע.

הכל פה נדמה לאהבה אבל זה לא, זה סתם.
את מבינה? את מבינה?

היא לא מבינה מי אתה, היא לא מבינה מה אתה אומר, בעיניה הדברים פשוטים: גוף נזקק לגוף, נפש היא רק פונקציה בכל הסיפור הגדול הזה. אתה יושב פה ובוכה על גלות השכינה. אין שכינה, אתה מבין. אין גלות. אין חורבה בחורבות ירושלים, כי אין חורבות בירושלים. סתם עיר, סתם רחוב, סתם דירה. מה יש לך, בנאדם, מה יש לך. תנשום עמוק. תחייך אליה. תגיד לה תודה, שאתה מצטער שנפלת עליה ככה. תפתח את הדלת. תלך לישון. באמת באמת, רק לישון.

תנוח קצת, בחייך.

[ינואר 2015]

מודעות פרסומת

15 Responses to “מכבסה”


  1. 1 arielkramer 26 באוגוסט 2015 ב- 10:32

    אתה אדיר. אדיר. אדיר. כל פעם מחדש.

  2. 2 יחזקאל 26 באוגוסט 2015 ב- 10:36

    יפה מאוד

  3. 4 מנדי 26 באוגוסט 2015 ב- 13:03

    יהודה, יפה מאוד

  4. 5 אלי רוטנברג 26 באוגוסט 2015 ב- 13:27

    משעשע ביותר. אני שמח שיצא לי לקרוא את זה. לא יודע אם זה ממקומי להעיר, אבל דווקא הצורה של הטקסט פחות אהבתי: משפטים קצרים שבוודאי צורתם אמורה לשדר בלבול ומהומה הם דבר נהדר, ולפעמים כלי ספרותי חזק, אבל במינון.

  5. 6 חגי 26 באוגוסט 2015 ב- 15:20

    נכון. אני ממש מסכים.
    מהזווית שלי זה קצת ככה:
    http://chagaiav.blogspot.co.il/2012/04/blog-post.html

  6. 7 איתן 26 באוגוסט 2015 ב- 16:40

    המון המון תודה.

  7. 8 צהלה 26 באוגוסט 2015 ב- 18:18

    נהדר. מתעלה על עצמך כל פוסט מחדש. תענוג לקרוא, ולהזדהות עם חלק מהדמויות במקום ובזמן אחר.

  8. 9 רעיה 26 באוגוסט 2015 ב- 21:59

    רישום חיים שלא מתבייש להירשם. וצועק להיכתב קול הדמים המושתקים. כיסוי וגילוי. וכיסוי. תתברך

  9. 10 עמיחי פילוסוף 27 באוגוסט 2015 ב- 0:48

    טקסט מהמם וכואב.

  10. 11 משתמש אנונימי (לא מזוהה) 27 באוגוסט 2015 ב- 1:08

    נוגע

  11. 12 אריאל ש 27 באוגוסט 2015 ב- 21:36

    וואי. חריף וטוב באופן מיוחד.

  12. 13 בניה 28 באוגוסט 2015 ב- 14:44

    וואו. איך הכתיבה שלך על הקצה והתהום וכל זה. איזו סחרחורת כל פעם לקרוא אותך. והבדידות.
    קיצר, עוד פעם תודה.

  13. 14 שחף 29 באוגוסט 2015 ב- 21:11

    יהודה , העולם מתחלק לשניים- לאלה שמרגישים , ולאלה שפחות .
    אתה מאלה שמרגישים את העולם וההוויה במלוא עוצמתם, זכינו אנחנו להכיר את המציאות מצורת הראייה המיוחדת כ"כ שלך.
    תודה על הזכות !

  14. 15 משתמש אנונימי (לא מזוהה) 1 בספטמבר 2015 ב- 20:52

    לגמרי.


קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




האתר החדש שלי לכותבים. כנסו כנסו:

אם תכניס את המייל שלך ותלחץ על הכפתור למטה, תקבל מייל על כל פוסט חדש. זה קסם!

הצטרפו אל 488 שכבר עוקבים אחריו

אנשים שעברו כאן והשאירו חותמת

אני בפייסבוק, מוזמנים ללחוץ על התמונה

© כל הזכויות על הטקסטים הכתובים בבלוג שמורות ליהודה גזבר, אלא אם כן צוין אחרת.

%d בלוגרים אהבו את זה: