משמעון איש אינסטלציא

בכן היה מעשה בעוונותינו המרובים שהיה קיץ. כמאמרם ז"ל שלהי קייטא קשים מקייטא (סוף הקיץ קשה מן הקיץ). כמה חם היה, אמרו חכמים ביקש אדם להרים ידו ונמצא גוו פלגי מים עיינות ותהומות זורמים בבקעה ובהר. נמצא אדם שטוף זיעה מרובה. המתין עד שתצא החמה והואיל והיה איסטניס ביקש לרחוץ בצונן ובחמין לשטוף הליחה מן הגוף, נכנס למקום שנכנס ופתח ברז המים החמים ומצא שאין זרם כלל ועיקר ועמד שעה קלה כמשתומם ומיצר.

צרה מתרגשת על רעותה, לא עברה שעה קלה עד שנדפקה על דלתו השכנה מועד הבית. מיהר ולבש בגדים קלים ופתח לה במאור פנים והציע לה עוגיות מאפה בית. לא נענתה השכנה לשוחד לפי שהוא מעוור עיני חכמים, וביקשה אותו בכל לשון של בקשה לנגב עקבות של בוץ שנותרו באכסדרה. סגר הדלת אחריה, נדפקה שוב כתואנת שכחה וביקשה אותו לשלם מיסי ועד, לקיים גזירת חכמים שגזרו לשלם מיסי ועד להגיברת הנכבדה רבקה אלמליח, שאלמלא מוראה איש את שכנו חיים בלעו. ויש אומרים – מפני מוראה בלעו. קירבה השכנה את פניה לפניו ואמרה לו כסבור אתה ששכחנו ממך לפי שאתה סטודנט? נשפה אויר ופלטה 'הא!' ועלתה לדירתה אחר כבוד.

אמרו, לא יצאה חמה וכבר הפשיל אדם שרווליו וביקש להכנס אל תחת הכיור ולתקן הדברים אלא שהייתה הנזילה על הגג. עלה על הגג, מצא שאין שם לא מאור גדול ולא מאור קטן. ירד מן הגג ולקח פנס ועלה בשנית ומצא פקע הצינור הקט המחבר בין הקולטני ובין דוּד השמש ונהיה מטר בצהרי יום שהחמה שלטת בו, שהוא סימן קללה כידוע וצריך להזמין שטוכס האינסטלטור, שהוא איש גדול, ראשו על כרעיו ועל קרבו, וחריץ יורד לו מגבו ועד אחוריו בעת שהוא משתופף לראות באבי הנחל כמנהג גברין יהודאין.

התקשר לשטוכס, ענתה אשתו של שטוכס. אין בינה ובין שטוכס אלא שיתוף השם בלבד. מה הוא איש גדול וקולו עבה, היא אישה קטנה וקולה דק כצפצוף הזרזיר. אין שטוכס יותר, אמרה, הזעפתי לו פני והלך ללמוד הנדסאות מים או משהו מעין זה, על כל פנים מקצוע ראוי שיוכל לזון ולהוקיר ולפרנס אותי. הרי לך. אמרה וטרקה השפוף בפרצופי. בשעה זו נתרגשו על ראשו של אדם כל הצרות הללו והשיגוהו. הצינור מטפטף, שטוכס לומד הנדסאי ואני אנה אני בא.

אשרי איש שלא ישכחך. בשעה שרואה אדם שיש לו פגם בצינורא מיד נזכר שיש לו שותף גדול הימנו. הלך אדם והשכים את פני שותפו בני שיחי', ואמר לו שמא תטפל בכך. ישב בני וקרא ברשת החברתית וראה שמות ומספרים עד שנשתבש עליו ראשו מרוב שמות ומספרים כעניין שקרה לדוד בחצרו דאכיש מלך גת, שהיה בעיניו כמתלעלע. יצא מהרשת החברתית וחיפש בשיחים ובמערות ומצא שֵׁם מכוון ומספר בגימטריא. התקשר וענה צדיק בסדום בשם שמעון, ואמר שיסיים ענייניו תכף ומיד ויבוא.

הלך בני למקום שהלך ובא שמעון איש אינסטלציא. כסבורים אתם איש אינסטלציא – מן שואבי המים הוא? לא מיניה ולא מקצתיה. שמעון זה איש חסיד היה, בא בקפוטן ובכובע יהודי ירא שמיים ובקוקה קולה צרורה לו באמתחתו ובילד קטן שהוא מנהג בו. יוסף שלום בבקשה ממך אל תטרוק הדלת. יוסף שלום בבקשה ממך התרחק מן הדוד, התרחק מן הכיעור, התרחק משפת הגג. יוסף שלום בבקשה ממך אל תקצוץ בנטיעות. עלה אל הגג וראה הפגם הקטן וניאות להתחיל במלאכה. הלך יוסף שלום ושאל לבעל הבית אם יש לו כלבים. אמר לו אין. אמר לו ושירותים יש לך. אמר לו יש. אמר ואפשר לעשות גדולים? אמר לו הן. בינתיים היה שמעון איש חסיד מפשל שרווליו ואוחז במלאכה מהחל ועד כלה.

יצאה שעה קלה וביקש אדם לבדוק מה נעשה. עלה, ראה הגג פרוץ לארבע רוחות ושמעון איננו ויוסף שלום איננו והדוּד לא נעשה עימו דבר. נתהרהר קמעא ומצא ששעת מנחה היא, יהודי של צורה, בוודאי ילך להתפלל מנחה במניין שזו היא תפילה שתיקן יצחק אבינו עליו השלום. הנח להם לישראל שבעל הבית דוחק בהם וישלם להם שכר פעולתם. יצאה עוד שעה, עלה, מצא ששמעון עדיין לא שב. אמר בוודאי נשאר לשיעור הלכה בין מנחה למעריב שמנהג ישראל דין הוא לישב ולהתנמנם מול המגיד שיעור בשעת בין השמשות. הניח אדם את הגג פרוץ ושב לו לתלמודו.

עבר זמן ותהה לנפשו מה נהיה. עלה לגג ומצא יוסף שלום מכרכר בכל עוז ושמעון עומד עליו ואומר לו חדל חדל ונקולותי אף בזאת. ראו אותו שניהם ועמדו. אמר להם מה נהיה מה נסגר. אמר לו שמעון לא אמר לו המשיח להבעש"ט אימתי קאתי מר לכשיפוצו מעיינותיך חוצה? הנה זכינו לזה בעיננו ממש! אמר לו ובכל זאת אמור. נתרצן שמעון ואמר לו תכף ומיד ממש. לא יצאה שעה קלה ויצאו מים חמים משובבי נפש מן הברז. שילם לו שכר פעולתו וסגר הדלת, ירד וטבל עלה ונסתפג, הביאו לו בגדי לבן ולבש, והיו פניו מאירים ושכניו ששים ושמחים בהם כיום צאת כהן גדול בשלום מן הקודש בלי פגע, כן יזכינו הקב"ה בב"א.