בְּיוֹם רִאשׁוֹן אֶחָד אָדָם קָם בַּבֹּקֶר וּמִתְגָרֵד
הוּא שׁוֹכֵר עִם עוֹד שִׁבְעָה חֲבֵרִים דִּירָה בִּשְׁכוּנָה ג'
בְּעִיר עִם שֵׁם מוּזָר.
הוּא לֹא מַכִּיר דָּבָר בָּעִיר.
הָעִיר לֹא מַכִּירָה בּוֹ.
לִפְנֵי שְׁמוֹנָה חֳדָשִׁים בָּרַח לָאָרֶץ הַזֹּאת
(כְּאִלּוּ הָיְתָה לוֹ בְּרֵרָה אַחֶרֶת)
נָתְנוּ לוֹ לְהִכָּנֵס
לִפְעָמִים הוּא הָמוּם רַק מִזֶּה שֶׁהוּא עֲדַיִן חַי.
בְּיוֹם רִאשׁוֹן אֶחָד אָדָם רוֹצֶה קָפֶה לִפְתֹּחַ אֶת הַשָּׁבוּעַ.
הוּא הוֹלֵךְ לְקַנְיוֹן שֶׁהוּא מַכִּיר בָּעִיר הַזָּרָה,
אֲבָל הַמְּאַבְטֵחַ לֹא נוֹתֵן לוֹ לְהִכָּנֵס.
הוּא מְנִיד בְּרֹאשׁוֹ
הוּא מַצְלִיב זְרוֹעוֹת
הוּא דּוֹחֵף אוֹתוֹ וְאוֹמֵר לוֹ מִלִּים לֹא בְּרוּרוֹת
בְּקוֹל מְשׂוּפָם.
אָדָם הוֹלֵךְ מִשָּׁם.
לְיַד הַקַּנְיוֹן יֵשׁ תַּחֲנַת אוֹטוֹבּוּסִים.
אַף אֶחָד לֹא מַגִּיעַ אֵלֶיהָ מֵרְצוֹנוֹ
לֹא לְתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּסִים הַזֹּאת
לֹא בְּיוֹם רִאשׁוֹן.
אֲבָל הוּא רוֹצֶה קָפֶה וְאֵין לוֹ שׁוּם מָקוֹם אַחֵר.
הוּא יוֹדֵעַ שֶׁהַמְּאַבְטֵחַ בַּכְּנִיסָה לֹא יָשִׂים לֵב אֵלָיו.
הוּא לֹא שָׂם לֵב לְאַף אֶחָד.
בְּתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּסִים יֵשׁ הֲמוֹן חַיָּלִים
כֻּלָּם בַּדֶּרֶךְ לְמָקוֹם אַחֵר.
הוּא עוֹמֵד לְיָדַם בַּתּוֹר וּמַחֲזִיק אֶת הַמַּטְבֵּעַ חָזָק בַּיָּד
כְּשֶׁמַּגִּיעַ תּוֹרוֹ הוּא מְבַקֵּשׁ קָפֶה וּמַזְמִין
אַחֲרֵי כַּמָּה דַּקּוֹת
הוּא מְקַבֵּל כּוֹס חַד פַּעֲמִית עִם קָפֶה
וּמְחַפֵּשׂ מְקוֹם שָׁקֵט לִשְׁתּוֹת אוֹתָהּ בַּנַּחַת.
פִּתְאוֹם צְרָחָה
פִּתְאוֹם מִישֶׁהוּ צוֹעֵק
אִשָּׁה כְּבוּדָה רָצָה עִם יָדַיִם עַל הָרֹאשׁ
חַיָּלִים רָצִים בַּכִּוּוּן הַזֶּה וּבַכִּוּוּן הֶהָפוּךְ
הוּא שׁוֹמֵעַ יְרִיּוֹת וְרוֹצֶה לָרוּץ לִחְיוֹת אֵיפְשֶׁהוּ
אֲבָל אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיפֹה חַיִּים בַּמָּקוֹם הַזֶּה
הָרַגְלַיִם מִתְבַּלְבְּלוֹת בּוֹ כְּמוֹ מִלִּים
הוּא רָץ לְכִוּוּן אֶחָד וּמִישֶׁהוּ יוֹרֶה בּוֹ בָּרַגְלַיִם
לֹא לִירוֹת, הוּא רוֹצֶה לִצְעֹק, אֲבָל
הוּא לֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ אוֹמְרִים
הוּא שׁוֹכֵב עַל הָרִצְפָּה
מְקַוֶּה שֶׁכָּל הַחַיִּים הָאֵלֶּה הֵם טָעוּת
כְּמוֹ לַעֲלוֹת עַל הָאוֹטוֹבּוּס הַלֹּא נָכוֹן
וּמִישֶׁהוּ אַחְרַאי יָבִין אֶת זֶה תֵּכֶף
יַעֲצֹר הַכֹּל
וְיִתֵּן לוֹ לָרֶדֶת.
אֲבָל
אִישׁ אֶחָד (מְפוּחָד) אוֹמֵר 'הוּא הַמְּחַבֵּל' וְיוֹרֵק עָלָיו
מִישֶׁהוּ (אָב לִשְׁנַיִים עִם בִּיעוּתֵי לַיְלָה) בּוֹעֵט בּוֹ בַּצְּלָעוֹת
הָאִשָּׁה הַכְּבוּדָה (אֵם שַׁכּוּלָה) דּוֹקֶרֶת אוֹתוֹ בְּמִטְרִיָּה
אָדָם אַחֵר (דַּוְקָא חַבְרוּתִי, כָּךְ אוֹמְרִים) מֵרִים סַפְסָל
וְדוֹפֵק לוֹ בָּרֹאשׁ
הוּא נִסְחָף נִשְּׁבַּר נִבְעַט נִבְעַת מְפוּחָד דּוֹעֵך
הָחַשֵׁכָה יוֹרֶדֶת עַל פָּנָיו כְּמוֹ גֶּשֶׁם.
רֶגַע לִפְנֵי הוּא נִזְכַּר אֵיךְ
כְּשֶׁהִגִּיעַ לְאֶרֶץ הַזֹּאת מִישֶׁהוּ אָמַר לוֹ
שֶׁזּוֹ הָאֶרֶץ הַמֻּבְטַחַת
שֶׁהַיְּהוּדִים הֵם רַחְמָנִים
בָּאֲפֵלָה הַגּוֹבֶרֶת
אִם הָיָה יָכוֹל עוֹד לְהַגִּיד מַשֶּׁהוּ
בְּוַדַּאי הָיָה צוֹחֵק.
השיר הזה אני מעריך, נכתב בתקופה הכואבת שחוינו לאחרונה.
הוא אכן מדגיש נקודה מזעזעת, כיצד שנאה יכולה לפגוע באדם
חף מפשע שנחשד על היותו מחבל, רק בשל מראהו החיצוני.
אבל, וזה אבל גדול, האם זאת הנקודה שיש להדגיש בימים אלה?.
חוץ מאותו אדם, שאר האנשים שחטפו בצורה הזו קיבלו את
עונשם בצדק. האם יש לבדוק היטב קודם?, בודאי. אבל על
מקרה אחד שכזה (לא שמעתי על עוד מקרים כאלה) אני לא
אפסיק פעולות רתע שכאלה למחבלים.
זו נקודה נכונה, אבל לא הנקודה המרכזית שיש להדגיש בימים
אלה. לרגע זה נשמע שאין לנו כל הצדקה להתגונן.
שולה מעפולה
dislike.
המוות של האריתראי שנחשד כמחבל הוא אסון, אבל מכאן להסיק על האופי של היהודים זה לא לעניין.
אז היהודים לא רחמנים?