בדבר הנסיך הקטן (תגובה לרב חיים נבון)

1.
קראתי את הנסיך הקטן לראשונה בגיל שבע. ולא ראיתי שם נחש אלא כובע. וגם אחרי הציור שמסביר זה עדין נשאר כובע, והרגשתי שאני לא חושב נכון בתור ילד ושאין לי את מעוף הדמיון הנחוץ.
אבל אז גיליתי שאף אחד סביבי (בגיל 7) לא רואה שם נחש. ולכן בכל פעם שמישהו מראה לי כובע ושואל מה אני רואה, אני מבין שהוא מכיר את הציור של סנט אכזופרי ולא באמת רואה שם נחש בריח. אף אחד לא רואה שם נחש בריח. זו פיקציה שמוכיחה עד כמה המבוגרים הם עם טיפש.

sombrero

2.
קטונתי מהגן על הנסיך הקטן, ולא לי הוא נזקק. ובכל זאת, כתב הרב חיים נבון ביקורת וניתוח על הספר במדורו במוצ"ש, ואלמלא דמיסתפינא הייתי אומר שהוא עושה בו כרצונו, לא קורא בו ולא מבינו.

א. הרב נבון כותב שהנסיך הקטן מחפש כבשה מופשטת, נטולת זהות. היא יכולה להיות כל דבר. אין לה חסרונות. זאת בניגוד לתפישת הזהות הנתונה, שהיא מגבילה: 'אם אתה יהודי, אינך נוצרי'.
אלא שלא זה הסיפור שם. אכזופרי מתמקד על ציורה של הכבשה, ולא בכדי. באותו מקום הוא עוסק גם בציור של נחש הבריח והכובע, ומסביר שהמבוגרים יותר מדי שבויים בתפישת העולם שלהם. הכבשה של הנסיך הקטן היא תיבה, לא מפני שזו הכבשה האידיאלית. מפני שהיא אינה דימוי של כבשה (שהוא מעושה) אלא האמנה בכבשה שבפנים (שהיא אמיתית).

ב. הנסיך הקטן "נודד בין כוכביות המציגות בפניו מוסדות אנושיים שונים. את כולם הוא מציג כקריקטורה, ואת כולם הוא פוסל כי לכולם יש חסרונות." כדברי הרב נבון. לא כי, אלא שאין להם מענה למצוקה שלו. הוא לא פוסל את הזהות שלהם (מדליק הפנסים מכמיר את ליבו, למשל), אלא, שוב, פוסל את עולם המבוגרים. 'אכן, מוזרים הם המבוגרים, מוזרים מאוד', הוא אומר.

"כל מי שמעז לצאת מן התיבה הסגורה ולהתחייב לזהות כלשהי, למקום ממשי בחיים, למוסד כלשהו — מיד נקטל בידי הנסיך הקטן." אומר הרב חיים נבון. לא נכון. לא בני האדם הם אלה שנקטלים, אלא תאריהם. דווקא המתחייבים – למשל, השועל אל אדונו, הנסיך אל שושנתו – מקבלים מקום של כבוד.

ג. עוד כותב הרב חיים: " הנסיך הקטן מתעלם מהעצה הזו. הוא חושד בכל שתיל המפתח שורשים, שמא הוא עץ באובב שעתיד להרוס את העולם". אבל הנסיך הקטן לא חושד בכל שתיל. הוא מחכה לראות מה איתו, ואם לצטט: "יש לעקור באדיקות את כל שתילי הבאובב, ברגע שאפשר להבדיל בינם לבין שיחי ורד, שנראים דומים להם כשהם צעירים. זו מלאכה משעממת"

ד. הנסיך הקטן – ספויילר – מת בסוף. הרב נבון מציג את זה בתור "הוא בוחר בידידות דמיונית עם שושנה שמיימית… ולנו נשארה רק מורשתו: בוז לכל הישג אנושי". אבל השושנה של הנסיך אינה דמיונית, אלא אמיתית; הלא הוא מאמין בה. ומותו, אם הוא מייצג משהו, הוא לא מייצג את הבריחה, אלא את חוסר היכולת של הילדות להיות בעולם המבוגרים.

אמת היא שהנסיך הקטן לובש ופושט זהויות. בעיני המלך הוא נתין ואחר – שגריר. בעיני הגיאוגרף הוא חוקר ארצות. הרברבן רואה בו מעריץ, וכן על זו הדרך. אבל אין אלו זהויותיו האמיתיות של הנסיך: הוא אינו מעריץ ולא שגריר, אלא מי שהוא. אלה המבוגרים שרואים אותו כך, ובעיניהם הוא תפקידו, ותו לא.

כך גם אצל הרב נבון. הייתי רוצה להאשים אותו ביותר מזה, אבל אין לי אלא להצטער עליו. הוא מבוגר. הוא קורא את הספר לפי התבניות שכבר מקובעות אצלו, ולא מצליח לראות שהספר אומר את ההפך הגמור: לא יציאה נגד הזהות, אלא נגד הסטריאוטיפ. לומר שאנשים אינם התפקיד שלהם, שאפשר לראות מעבר לתויות, שאפשר שיהיה קשר בין אדם ואדם.

ובעיקר צר לי על כך שהרב נבון לא מצליח לראות את זה, שכן הלב בלבד, הוא הרואה נכונה.
הנסיך_בסתלבט

3.
אני חושב שכל הספר יכול להיות מובן באמצעות ההקדשה:

"איתכם הסליחה, ילדים, על כי הקדשתי ספר זה לאדם מבוגר. אך טעמי עימי: אדם מבוגר זה הוא הטוב בידידים שיש לי בעולם. טעם אחר: אדם זה מסוגל להבין הכל. אפילו ספרים שנועדו לילדים. ועוד עימי טעם שלישי: ידידי המבוגר יושב בצרפת הכבושה ושרוי במצוקת רעב וקור. ויש לעודדו ולנחמו. אך אם כל הטעמים הללו אין בהם כדי להניח את הדעת, הריני מוכן ומזומן להקדיש את הספר לאותו הילד, שגדל והיה לידידי בהגיע לגיל הבגרות. כל האנשים המבוגרים היו לפנים ילדים קטנים. אם כי מעטים מביניהם זוכרים את הדבר הזה. הנני מתקן איפוא את כתב ההקדשה שלי:

לידידי ליאון ורת
בשעה שהיה ילד קטן"

4.
הנסיך הקטן לא מת. והלא זה הכל:

כשאתה רואה תיבה, מה אתה רואה: תיבה או כבשה.
כשאתה רואה נוף, מה אתה רואה: סתמיות או זיכרון.
כשאתה רואה כובע, מה אתה רואה: כובע, או נחש שבתוכו פיל.

כשאתה רואה מוות, מה אתה רואה.

מודעות פרסומת

5 Responses to “בדבר הנסיך הקטן (תגובה לרב חיים נבון)”


  1. 1 uhalevi 23 בדצמבר 2015 ב- 13:56

    יפה מאד אמרת.
    כשאתה רואה מוות, מה אתה רואה.

    כשאני מעיין במקרא, הנסיך הקטן מזכיר לי אחדים מן הנביאים. נביא קטן כזה, שמבקש ממך להסתכל על משהו, ואז אומר לך: זה מה שאתה רואה? לא, אני אראה לך מה זה באמת. אלישע הוא דוגמה מצוינת לנביא כזה, המבקש לפקוח עיניים ולומר תדיר: הבט מעבר למה שאתה רואה.

  2. 3 אסתר 23 בדצמבר 2015 ב- 19:32

    טוב לזכור את מה שידעתי כילדה – שמבוגרים הם עם טיפש…

  3. 4 בגרות או אשליה? 25 בדצמבר 2015 ב- 3:52

    בס"ד י"ג בטבת תשע"ו

    דומני ש'הנסיך הקטן' לא בא לשלול את המבט הבוגר והמפוכח על המציאות, מבט השואף להבחנה מדוייקת בין מציאות לדמיון, בין טוב ואמת לבין משאות שווא.

    אלא שהוא מראה, שלעתים קרובות, מה שנראה כמבט מפוכח של מבוגר, אינו אלא אשליה נפוחה. המלך, שכביכול מורה לכוכבים את מסילותם, אינו שולט בכלום. הוא רק יודע להגדיר את החוקים שלפיהם מתנהל העולם, אך לא הוא 'בעל הבית' האמיתי עליו. כמוהו, מנהל החשבונות הסופר ומונה את הכוכבים, וכבר מתגאה כאילו הכל שלו.

    הבוגר האמיתי הוא מי שיודע שהוא לא המלך. הוא רק 'נסיך', בן המלך, והוא יודע כמה הוא קטן, וטוב לו עם זה.

    נסיכותו, מביאתו לא לשררה, אלא לאצילות. הוא מעניק אהבה לשושנה שלו, ושומר עליה מעצי הבאובב הפראים המאיימים לרמסה. ובראש ובראשונה, הוא יודע להוקיר אותה ולתת לה את הערך הייחודי שלה, שאין דוגמתו בעולם.

    הוא לא מעריך את היהירים, המתגאים בעולם שאינו שלהם ומשתררים שלא בצדק על זולתם – ולעומת זאת, יעריך את 'מדליק הפנסים', שאינו מחזיק טובה לעצמו, ואדרבה, מאיר בטובו לעולם כולו.

    הוא הבוגר האמיתי!

    בברכה, ש.צ. לוינגר.

    הכובע ו'הנחש הבולע פיל', הם שני צדדים מנוגדים המבטאים לאן יכולות להתפתח עוצמותיו של האדם. הוא יכול להיות לנחש, שכוחותיו הורסים ומעכלים עולם ומלואו – וכנגד זה, הוא יכול לחבוש לראשו כובע, סמל הייעוד התפקיד והאחריות, ולהעניק לעולם צל ומחסה, כבוד ותפארת.

    • 5 להוריד את השושנה לעולמנו 30 בדצמבר 2015 ב- 7:50

      מה שנראה להסתייג הוא מסיומו של הסיפור, שבו הנסיך מסתלק מהעולם הזה וחוזר ומתאחד עם השושנה שלו בעולם השמימי – ליהדות, על כל פנים, יש שאיפה לעשות לשושנה, לנשמה בת השמים, 'דירה בתחתונים'. גם אם הורדתה אל 'בין החוחים' קצת מחספסת אותה וקצת פוצעת אותה – אבל זו התכלית: לעשות את העולם הזה לעולם שושני יותר.


קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




האתר החדש שלי לכותבים. כנסו כנסו:

אם תכניס את המייל שלך ותלחץ על הכפתור למטה, תקבל מייל על כל פוסט חדש. זה קסם!

הצטרפו אל 488 שכבר עוקבים אחריו

אנשים שעברו כאן והשאירו חותמת

אני בפייסבוק, מוזמנים ללחוץ על התמונה

© כל הזכויות על הטקסטים הכתובים בבלוג שמורות ליהודה גזבר, אלא אם כן צוין אחרת.

%d בלוגרים אהבו את זה: