1. אתה חושב שבסך הכל נישקת בליל אמש בחורה בשם אורית רוחמי, אבל האמת המרה היא שנישקת נסיכה. חשדת בזה, כמובן, אבל הנה אתה יודע: נסיכות לא הופכות בני אדם לצפרדעים, אלא לדרקונים. והנה יש לך על הגב כנפיים, ובלב – בעירה תמידית. הנחיריים שלך מתרחבים כדי ש, ובכן, תוכל לנשוף מהם אש. אנשים מגושמים יותר (וכל האנשים מגושמים יותר ממך) חושבים שאתה פשוט מאוהב, אבל האמת היא שאתה באמת יכול להמריא ולנשוף אש. אל תנסה את זה בבית.
2. ניסית את זה בבית. ברור שניסית את זה בבית. הלא אתה דרקון, החוקים אינם חלים עליך. ובכל זאת, אנחנו מציעים שלא תעשה זאת שוב. לא ברחוב בן יוחאי שלושים ושתיים השקט כל כך למראה. לא בשעה שהאדון ארנון חובט את השטיחים שלו והגברת יוכבד מארגנת את הדפים של התזה שלה. כעת אתה יודע; האדון ארנון מרוגז דומה אף הוא לדרקון, הוא חובט באגרופו ומוציא עשן מאזניו. זה אינו מחזה מלבב. זהו עניין הראוי לסטודנטים, לא לדרקונים.
3. היכן תגור עתה? שאלה מבעיתה, אך גם שאלה בעִיתה. קנה לך מערה טובה בהר בורגני כלשהו. וודא כי יש שם כפר בקרבת מקום. אתה אינך יודע את זה עדיין, אבל אחד מתענוגותיו הגדולים ביותר של הדרקון הוא לנשוף אש על גג קש בשעה שהנסיכה שלו מבקשת ממנו שיבוא איתה להר הגזירה בשביל לקנות כיסוי לספות. מספר גגות הקש של הכפר הוא מוגבל, ועל כן שמור אותם לעיתות הדחק. לבינתיים – גור שם.
4. אחח, אתה חלש אופי. הלכת עם הנסיכה להר הגזירה בשביל לקנות כיסוי לספות. מה מצאת? שכיסוי לספות עולה כסף. הרבה כסף. הרבה יותר מדי כסף מכדי שהיית חושב להוציא על פיסת בד עם פרחים רקומים עליה. למה אתה חושב שקוראים לו הר הגזירה? אבל אין ברירה, הגיע הזמן לשלב הבא בהכשרה שלך: תאוות בצע. אל תתבייש! זהו עניין משותף לכל הדרקונים באשר הם, גדולים כקטנים, שמנים כרזים, צלופחיים והיפופוטמיים: צבור לך כסף ואל תעשה איתו דבר.
5. גמדים אוהבים כסף, והם ינסו לקחת אותו ממך. במקרה שגרים עמך גמדים – וזה אינו עניין מופרך כלל ועיקר. במקרה של נסיכה זה אפילו עניין נפוץ, היינו אומרים – שמור על הכסף שלך היטב! הם ישירו לך שירים בעודם מסתובבים תחת רגליך. סיפור נפוץ מספר על אחד, באגינס, שלא היה ניתן לראות אותו כלל, הגנב השפל! אבל גמדיך שלך יֶראו, ככל הנראה. יתירה מזאת – הם יפריעו את שנת הצהריים שלך במשחקי כדורגל נלוזים.
6. ממילא מובן כי כדרקון, עליך לישון שנת צהריים. זה עניין נחמד כל כך עד שיש דרקונים רבים שמעדיפים לראות זאת כחובה נעימה. הו, אני רק אשתרע לרגע על הספה הזאת, הם אומרים. דבר כל כך נחמד! וכיסויי הספות האלה מוסיפים, ללא ספק. נעימימים ורכים כל כך. אההה – אבל אתה, אל לךָ! שינה על הספות מבטיחה התעוררות מוקדמת. חשל עצמך בברזל ולך לישון במיטה.
7. צָפֶּה עצמך בקשקשי פלדה, כך שלא יוכלו לפגוע בך. אדון ערמוני, המנהל הקירח של בית הספר בכפר, ישמח מאוד לפגוע בך. אדון דרקון, יאמר הוא, שמעתי שאחד הגמדים שלך לא הכין שיעורי בית! היתכן? גם הגברת דילומי, מוכרת המאפים, לא תהסס ללעוג לכרס שלך התופחת ועולה. אל תנשוף בה אש. צפה עצמך בקשקשים, זה זול יותר בימינו וגם מועיל מאוד לעור הפנים. וכמו שאומרת הנסיכה שלך בכל ערב, בגילך אתה כבר צריך לחשוב על עור הפנים.
8. אל תחשוש לגדל כרס. בניגוד לתפישה המוזרה הנראית בסרטים, דרקונים אמיתיים באים בכל הגדלים ובכל המינים. הם היפופוטמיים וצלופחיים, חלקים ומחוספסים, גדולים וקטנים. ישנם דרקונים המתגאים בכרס שלהם, ורואים בה סממן למעמד ולהצלחה. יחד עם זאת, לעצה זו מצורפת אזהרה חמורה: דרקונים שמנים מתקשים יותר לעופף, מטבע הדברים. קח זאת לתשומת לבך.
9. נו, ידענו שלא תצליח להתאפק, או שאלה מאפי השקדים של הגברת דילומי, שפשוט אי אפשר לעמוד בפניהם? כי הנה באמת התפקע לך קשקש אחד, וגם הכנפיים כבר לא מחזיקות אותך כפי שהיו פעם, והאש הבוערת הפכה להיות גחלת עמומה. במקרה כזה – צא למסע! לך לאיי ספרד, למושבות נידחות ביבשת החדשה, אולי ליערות שחורים ועתיקים במרכז אירופה. הו, תאוות הנדודים! אין כמסעות כדי להכניס לך כסף, להוריד את משמניך, להצמיח חזרה כנפיים אבודות ולהבעיר שוב את האש המפעמת בך. אם אין לך לאן לצאת למסע, פשוט הטל קוביה והכנס לאיזה מבוך.
10. היה ערמומי אך הוגן, חכם אך תמים, חזק אבל עם איזו נקודה רגישה. דבר אינו גדול עליך, דבר אינו קטן ממך. מותר לך להתעצבן במידה, לנשוף אש, ללחוש עצות, לדעת את העתיד ואת התשובה לשיעורי הבית במתמטיקה. אין דבר שלא תוכל לעשות.
אחרי ככלות הכל, הרי אתה דרקון!
[ותודה למירי שחם שהפוסט שלה עורר בי את הרצון לכתוב משהו כזה]
(וזו גם עת טובה לספר לקוראים שהתארסתי)
הכריכה האחורית 
הכתיבה הזאת מחזירה אותי לימים רחוקים…
חמוד מאוד ולא אופייני במידה רבה.
בס"ד ח' בשבט ע"ו
לא בכדי מתרחשת היווצרות הדרקון החדש ברחוב בר-יוחאי ל"ב. אף רבי שמעון בר יוחאי בצאתו מהמערה – ירו עיניו אש להבה על 'גגות הקש' של עולם אדיש ומנוכר, עד שיצאה בת קול: 'להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם!'
כשיוצאים רשב"י ובנו לאחר שנה נוספת במערה, העולם לכאורה לא נשתנה, אך בהם נשתנה משהו. כעת, כל מקום שעיניו היוקדות של הבן שורפות – עיניו של האב מרפאות והוא 'מברר את הצד החיובי וכח הזכות של החיים, בין מצד ההווה בין מצד העתיד' (עין אי"ה),
רבי שמעון מרגיע את בנו באומרו: 'די לעולם אני ואתה'. תיקונו של העולם מתחיל בשני אנשים היוצרים יחד שלימות של ניגודים, אש שורפת ואש מרפאה. ומה שנבנה בין השנים מקרין אור וחום לעולם ומלואו – 'אני ואתה נשנה את העולם'.
וכשהשניים מביטים על העולם לא רק כעל אובייקט לשינוי, אלא פשוט במבט של סקרנות – מתגלה עולם חדש: שניהם רואים אדם רץ בין השמשות ובידו 'תרי מדאני אסא', שני בדי הדס', והוא מסביר להם ששני בדי ההדס הם לכבוד שבת המלכה ורומזים ל'זכור ושמור', ואז נחה דעתם, בראותם שגם באנשי החול והחומר בוער להט פנימי השואף לעולם אידיאלי יותר.
ובסיים בברכה במילותיו של האר"י: 'בחמרא גו כסא, ומדאני אסא, לארוס וארוסה, להתקפא חלשין'
בברכה, ש.צ. לוינגר
כדאי לציין שכשם שנבדלת תרבות המערב הפעלתנית והמוחצנת מתרבות המזרח המתבוננת והמופנמת – כך נבדלים דרקוניהם.
בעוד הדרקון המערבי מזרה אימה ויורק אש כלפי חוץ – הדרקון הסיני, הוא סמל לחכמה אצילות ונדיבות. אישו גנוזה בתוכו. הוא מחזיק בפיו פנינה עטופה בלהבות, שהיא הנותנת לו כח להתרומם לשחקים ללא כנפיים.
המידע על הדרקונים מתוך מאמרו של גילי חסקין, 'הדרקונים בתרבויות השונות – בעבר ובהווה', בבלוג שלו.