אַחֲרֵי שֶׁאֱלֹהִים מֵת
הַמַּאֲמִינִים הִתְגּוֹדְדוּ בַּחוּץ
אֶחָד רָצָה לְשַׁפֵּץ אֶת הַדִּירָה
אַחֵר רָצָה אֶת הָאָרוֹן
שְׁנֵי יְלָדִים
רָצוּ לִפְתֹּחַ שָׁם פָלָאפֶל
וְזָקֵן אֶחָד שֶׁהִכִּיר אוֹתוֹ אָמַר
חֲבָל
כְּבָר הִתְרַגַּלְנוּ
תִּרְאוּ אֵיךְ הַשֻּׁלְחָן עוֹמֵד יָפֶה
עִם הַמַּפָּה וְהַפְּרָחִים
תַּשְׁאִירוּ אֶת זֶה כָּכָה
אַל תִּגְעוּ בְּשׁוּם דָּבָר
הכריכה האחורית 
יש דברים שלא אומרים גם ב"אומנות"שירה" ועוד… אלוקים לא מת הוא היה הווה ויהיה
מצטער למרות שנהנתי בד"כ מאוד לקרוא את הפוסטים או את המאמרים שלך כנראה יש גבול שאותו אני בשום פנים ואופן לא אוכל לעבור. הייתי מצפה מהרבה משומעיך שיעשו כמוני
לצערי אם אפשר להכלילך הסרוגים כבר מזמן עברו כל גבול (אולי חוץ מח"ו ארץ ישראל השלמה והקדושה)
את העיקר לא כתבתי אני ה ת נ ת ק ת י לא מעוניין לקבל יותר את דברי החוכמה שלך
בס"ד עש"ק אתם ראיתם תשע"ו
עצת הזקן שהכיר את בוראו – עצת חכמים היא, שאמרו (איכה רבה פתיחתא ב): 'הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו. מתוך שהיו מתעסקין בה – המאור שבה היה מחזירן למוטב'.
גם אם אין חשים את הנוכחות האלקית, ונדמה שח"ו אינו בקרבנו – יש כח בשולחן הערוך – המיישר את המעשים; במפה הצחורה שעליו – המטהרת את הלב; והפרחים היפים – דברי אגדה המושכים את הלב. יש בכוחם להאיר את מחשכי הלב ולהפיח בו חיים חדשים.
אך גם עצת הילדים 'לפתוח פלאפל', להעניק לזולת טוב וחום – אף היא עצה נאמנה: להידבק בה' על ידי הליכה בדרכיו 'מה הוא רחום – אף אתה היה רחום; מה הוא חנון – אף אתה היה חנון'. וכשאדם מתמסר להיות כאלקיו עושה טוב וחסד ומטיב לכל הברואים – הוא חוזר וחש בנוכחותו המתמדת של אלקיו בקרבו!
בברכת שבת שלום, ש.צ. לוינגר
הטקסטים שלך נורא נוקבים, ואני אוהב את זה, אבל לא הפעם.
השורה 'אלוהים מת' יוצרת ריאקציה, משאריות התמימות בנפש שעוד לא קהתה.
מקווה לשירים אחרים בעתיד, טובים יותר, נעימים יותר.
התגלגלתי לכאן במקרה… ודווקא בגלל ה"ויכוח" למעלה מגיבה.
"יש דברים שלא אומרים" לא מתאים לשירה/ לכתיבה. זה המקום שאומרים.
וחוץ מזה- אהבתי את השיר.
באופן מוזר מזכיר את סצינת המוות של זורבה