על 'בית על מים רבים' של אמונה אלון

חלק ניכר מהשבת ביליתי לצד הספר החדש של אמונה אלון 'בית על מים רבים', וכיון שאף אחד משום עיתון לא ביקש ממני לכתוב עליו, אני מרשה לעצמי לכתוב עליו מיד לאחר הקריאה, ובנקודות קצרות, וכל מיני דברים שאפשר רק בבלוג כמו הרהורים לא-מחויבים שלי.

א. אמונה מצאה קול רציף, סוף סוף. זה נורא נורא משמח. אתה קורא והטקסט קוהרנטי, מעביר תחושת מציאות, מדייק תחושות. לרגעים הרגשתי כאילו אני קורא טקסט גרוסמני, כלומר, מבחינת הצורה שבה המשפט מתנגן. זה נהדר, ונותן תחושה שאתה קורא סופרת גדולה.

(חוץ מהקטע שהספר כתוב בזמן הווה. לא יודע למה זה טוב. אני חושב שכל סיפור שלא כתוב בלשון עבר, בגוף שלישי יחיד, צריך תירוץ טוב מאוד בשביל זה. אני לא מצאתי כאן תירוץ טוב. אולי בשביל להנגיד בין העבר וההווה, מי יודע).

981555

ב. בניגוד לספרים הקודמים, אין כאן שירים באמצע הסיפור או דברי תורה ארוכים או כל דבר ששולף אותך מהקריאה. הדבר הכי קרוב זה הרהורים של הגיבור על דברים ותיאורי הנוף האורבני של אמסטרדם. הרהורים מעניינים, דווקא, והתיאורים נחמדים.

הערת שוליים: אין לי מושג למה סופרים מתארים ערים. בקושי אפשר להעביר תיאור של דירה כמו שצריך. הגיבור הולך מערבה או מזרחה ואין לי מושג לאן הוא הולך, מה קורה שם, שום דבר. יש גם כל מיני שמות של מקומות באמסטרדם. בחיים לא הייתי באמסטרדם. כשאני אהיה שם אני לא אזכור שום דבר מהתיאורים בספר. זה שיגע אותי אצל רובי נמדר ב'הבית אשר נחרב', כאן זה במינון הרבה יותר נמוך אבל נזכרתי אז יאללה.

ג. יש דמות אחת בספר, וזה הגיבור – הסופר – שכותב את הסיפור של משפחתו בזמן השואה. כלומר, בערך ובלי לספיילר. יש מלא דמויות מסביבו, אבל התחושה שנוצרת היא שהן כמעט ולא קיימות. אין להם רצונות, שאיפות, תחושות, וואטאבר. הדמות היחידה שקיימת מלבדו זו אמא שלו, בסיפור שהוא כותב, וגם זה בקושי. דמויות לא צריכות תיאורים, הן צריכות רצון משלהן.

הגיבור, אגב, הוא באמת מן סופר כזה שכמעט לא רואה אף אחד מלבדו. אז בתור סיפור מהתודעה שלו שכתוב בגוף שלישי – זה עובד אחלה.

ד. בשלב די מוקדם בספר הגיבור מגלה את הסיפור של המשפחה שלו, שהוא מאוד מפתיע ומאוד לא צפוי, ולכן הוא עושה בהשפעתו כל מיני דברים משונים כמו ללכת לגור באמסטרדם איזה שלשה חודשים בלי אשתו, אבל בשביל לשמור על מתח אמונה אלון לא מספרת לנו מה המידע שהוא גילה. זה יוצר תחושה מאוד מוזרה, שהגיבור – שאנחנו נחשפים לכל מחשבה שלו בערך – יודע משהו שאנחנו לא.

אין לי מושג למה אמונה עשתה את זה. זה נורא מעצבן. כלומר, זה יוצר מתח בין הסיפור בהווה לסיפור בעבר (פירוט בסעיף הבא), ובהתחשב בזה ששום דבר לא קורה בהווה (הגיבור יושב בבתי קפה או מסתובב בעיר ורואה דברים), והסיפור בעבר לא מאוד מותח (אם כי מוצלח), היה צריך להוסיף עוד איזה פער בשביל ליצור מתח בסיפור. אז סבבה, בסדר, אבל זה מוזר נורא על גבול ה'למה לעזאזל את לא מספרת לנו את זה? זה חסר היגיון'. זהו, אמרתי.

ה. הסיפורים מתערבבים זה בזה. העבר מתערבב בהווה. אבל בניגוד לתחביב הסטנדרטי של סופרי ארצנו, לכתוב פרק מהעבר פרק מההווה – אמונה כותבת משפט משפט, או פסקה-משפט-פסקה, זה נותן נופך סוריאליסטי לסיפור, וזה מגניב. היה אפשר להתפרע עם זה יותר, אבל לא בטוח שאמונה רצתה למשוך לכיוון הזה. אולי כן. לא יודע. אם כן, אז חבל שלא התפרעה.

ו. מאוד קשה לכתוב על השואה ולהגיד משהו חדש. מאוד מאוד. אמונה לא אמרה עליה משהו חדש. אפשר לנחש את העלילה לבד. אם אתם מחפשים זווית חדשה, לא זה הספר. תקראו את 'הכל מואר' של ספרן פויר או משהו כזה.

ז. שורה תחתונה: לא 'הספר הכי טוב או מטלטל או מפתיע', אבל ספר טוב, שיותר מהעלילה – הוא מסופר היטב וכתוב היטב, והדמות הראשית מעניינת ממש. ושני הדברים האלה ממש חשובים, אלוהים יודע כמה שהם חשובים. והעיקר – אמונה אלון סוף סוף קיבלה את הקול היציב והבוטח שחיכיתי לו כבר שלשה ספרים, ובניגוד לכמה סופרים ישראלים אחרים שהוציאו לאחרונה ספרים, הרי שהקול הזה רק עושה חשק להמשיך ולקרוא כל מה שהיא תכתוב.

מודעות פרסומת

7 מחשבות על “על 'בית על מים רבים' של אמונה אלון

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    יהודה שלום,

    אתחיל בזה שאני חושב שאתה כותב מוכשר, הן מבחינת התכנים והן מבחינת היכולת שלך להעביר את התכנים לקורא.

    אבל כשאתה מגיע לביקורת, או כשאתה גולש לתחום (שכנראה אהוב עליך) הנוגע בהוראה/הנחיה של "תורת הספרות" – אינני מבין מה עובר עליך.

    האם לדעתך יש רק דרכים מאד מסויימות לפיהן צריך לכתוב, כלומר: הכותב כך – כתיבתו ראויה. האם אתה מצפה שרבבות כותבים בעולם ינהגו לפי קוד (או קודים) מוכתב(ים)של כתיבה ויהפכו לשורת רובוטים קטנים שכולם מזמרים בקול דומה?

    ההתרשמות שלך מכתיבתה של אמונה אלון מעניינת (אותי), אבל כשאתה מתנסח בצורה נחרצת שבה, כביכול, יש כללי מותר ואסור, ואמונה, כך נראה, חרגה מן הכללים (שאתה קבעת) ולכן כתיבתה פגומה – האם אינך חושב שסטית כאן מתחום הביקורת (הלגיטימית) לאזור של מורה-מחנך-שופט?

    אך טוב,

    שמואל

  2. hila eldar הגיב:

    שלום!
    ראשית, ראוי שאציין שאני נהנית מאוד לקרוא את כתבייך.
    שנית, האם תוכל לסקר את הספר של גרוסמן, "אשה בורחת מבשורה"?
    בתודה ויום עצמאות שמח!
    הילה

  3. Gadi Eidelheit הגיב:

    נהנתי מקריאת הספר ויש לי כמה חילוקי דעות על ביקורתך
    אין מניעה לכתוב ספר בלשון הווה או בגוף ראשון. לא צריך סיבה טובה בשביל לעשות את זה אבל צריך לעשות את זה טוב. כאן זה טוב.
    כל הספר דווקא מטשטש את ההבדלים בין העבר להווה. לעתים באותו משפט. ודאי שאין כוונה להנגיד אותם.
    חבל שלא היית באמסטרדם. מקום יפה. אתה ורעייתך הטרייה תהנו שם מאד. מומלץ. כמו עוד הרבה מקומות שאולי אתה היית ואני לא. זה אך מקרה.
    באופן כללי יש לשאול האם הסיפור הספציפי הזה יכול להתרחש רק באמסטרדם? התשובה היא כן. זה לא מקרי. מוטיב המים, התעלות והגשרים, עוד לפני ההיסטוריה עצמה, כמעט לא מאפשרת מיקומים אחרים.
    ספרים שהשתלבותם במקום מסוים אינה פרי המקרה, אלא שהמיקום הוא מעין גיבור נוסף בסיפור, מצדיקים תיאור של המיקום אבל אכן רק מי שביקר שם, ואפילו לשעה אחת, יקבל ערך מוסף מכך.
    סוף הסיפור ידוע גם לקורא. מבחינה זו אין מתח בסיפור, פרט למתח המובנה בתהליך השינוי האיטי שעובר על יואל, תהליך ששיאו מופיע לקרראת סוף הספר ושלא נחשוף כאן.
    קשה לכתוב משהו חדש וגם אני חושב שלא נכתב כאן משהו חדש. אבל כפי שאמרת נכתב משהו יפה ומהנה לקריאה.
    מוזמן לקרוא סקירה שלי על הספר
    http://www.xn—-1hckc6ddr6ab.co.il/%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%A2%D7%9C-%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%9D/

  4. רות הגיב:

    אמונה שלום, בתור אשה שבילדותה הייתה מוחבאת במשך כארבע שנים בכ17 מקומות בהולנד – הייתי כבת שש כשהוכנסתי למחבוא ראשון- אני רוצה לבקש ממך שתכתבי להבא על דברים שעברו עליך כדי שיהיה אמין… את לא מדייקת ואיני כועסת על כך כי אינך מסוגלת להרגיש את מה שהרגישו הילדים המוחבאים… והחוק שאת כותבת עליו על הואים ש״הפקירו את ילדיהם בידי זרים״ – יענשו- בוטל מהר מאד! מעולם נענשו הורים על הורים שבמעשה זה הצילו חיי ילדם… אל תכתבי על דברים שאינך יודעת עליהם בגוף ראשון – וזה כדי שתדייקי! רות לביא – ילידת אמסטרדם- ילדה מוחבאת…

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    אמנם היו כמה שגיאות כתיב במכתבי לאמונה אך זאת רק בגלל התרגשותי או יותר נכון הרוגז שתקף אותי למקרא הספר…

  6. רחל טלר הגיב:

    אינני סופרת ואני לא קוראת הרבה, אבל הספר נגע לליבי והרגשתי כל כך קרובה מפני שמשפחתו של אבי היתה בשואה והסבא שלי היה הרב של הקהילה הפורטוגזית עד שנלקח. אמונה כתבה דברים שנתנו להרגיש מה הם הרגישו. האם הדברים נכתבו מתוך ידיעה ממשית על מה שהיה שם? בכל אופן תודה על הספר

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s