לנפץ את החלום | לפרשת שלח

א.
כמו זיכרון, גם חלומות הם דבר מתעתע.

אני חושב על הבילד אפ שאנשים עושים לעצמם; אנשים שרוצים להתקבל למקום מסוים, שחולמים כל חייהם ללמוד בבצלאל או באוניברסיטה, שחושבים שהעבודה בחברה סטארט אפ היא הדבר הכי גדול בעולם. כשהחלום הגדול נמצא מעבר לחומות הכלא, התקווה מעצימה את העולם שבחוץ. החיים באמת הם לונה פארק, חושב האדם מהתא הקטן והטחוב. והלא כולנו כוספים לאיזה חלום רחוק שנמצא הרחק הרחק, מעבר למדבר צין, מעבר להרי החושך; ניצוץ אור מבקיע את האפילה, אי שם מאירה לה הארץ המובטחת.

כמה כתפיים צריכה הממשות בשביל להחזיק את הדימוי הזה על עצמה.

ב.
עם ישראל נמק במצרים שנים ארוכות. הוא חולם על החופש. בואו איתי, אומר להם משה, בואו נלך אל הארץ המובטחת. והם יוצאים אל המדבר, והם הולכים, והם מייחלים וכוספים ומבקשים ובונים לעצמם דימוי של ארץ נחלי מים יורדים בבקעה ובהר. של ארץ זבת חלב ודבש. של המקום הכי מושלם עלי אדמות, והדימוי הזה נושא אותם ומחזיק אותם בקשיים ומצליח לדחוף אותם מאחור כשהמצרים מאיימים עליהם, כשאין אוכל ומים, כשהמדבר סוגר עליהם.

ליהושע קנז יש ספר בשם 'האישה הגדולה מן החלומות', וכשחושבים על זה לעומק ההבטחה חייבת להיות גדולה. כי אם החלום לא גדול מספיק, מי ישרוד ארבע שנים בבצלאל. מי ינדוד במדבר בארץ לא זרועה. משהו חייב לדחוף אותך הלאה, שתוכל להמשיך ללכת.

זו אינה מקטרת, רנה מגריט

זו אינה מקטרת, רנה מגריט

ג.
הפרשה הקודמת ספרה לנו על היאוש. על העצמת העבר והפיכתו למיתי. ואחרי העצמת העבר ושיברו, הצורך לנטוש את האקסית בשביל להמשיך בעולם, מגיעה לה פרשת שלח ומספרת לנו שאלוהים מבקש ממשה לשלוח מרגלים.

בשביל מה זה טוב, מרגלים. מה אני צריך לדעת את כל הדברים האלה. אנשים אומרים: עזוב אותי מפרטים טכניים. מה אכפת לי מה היא לומדת ואיפה היא גרה. תן לי את החלום שלי ביד.

ובכל זאת; מרגלים.

והמרגלים חוזרים ומספרים לעם שהחלום לא מושלם. שיש ערים גדולות ובצורות בשמיים, שיש בעיות בדרך להגשמת המציאות. הלימודים לא משהו, העבודה קשה משחשבת. חשבת שתמצא את עצמך בדיוק איפה שרצית להיות, שהחלום יתגשם בדיוק?
אז אין דבר כזה. זה לא קורה.

ד.
אפשר לשים לב שהם לא אומרים 'הארץ לא טובה'. כי הבעיה אינה בבסיס. הליבה של המציאות היא אכן הארץ המובטחת, אבל מסביב יש הרבה הפרעות. 'קליפות', קוראים לזה בשפה הקבלית, לאמור: דברים שסובבים את הדבר אבל אינם שייכים לו באמת, הם רק מפריעים.

והמרגלים אומרים 'נתנה ראש ונשובה מצריימה', שזה בערך (כמו שכתבתי כאן שבוע שעבר) כמו להגיד 'הבחורה הזאת לא מושלמת ואולי אני אחזור לאקסית המושלמת שלי'

אבל כשאתה מצייר לעצמך חלום מושלם, כל פגם קטן הוא פגם גדול. כל צרימה היא סדק בדימוי, כל נקודת חן – בעיה אקוטית. כשאתה מציב את החלום מול הממשות, לעולם הממשות תצא נפסדת. וכשהמרגלים חוזרים ואומרים את האמת, החלום נשבר, ובני ישראל יושבים ובוכים.

ה.
כשיהושע וכלב קורעים בגדיהם ואומרים 'טובה הארץ מאוד מאוד', אני נזכר בר' נחמן שאמר 'אין יאוש בעולם כלל'. איך אפשר לשמוע מתוך המילים האלה כמה יאוש יש בעולם, עד שצריך מישהו להצהיר שאין. להדגיש: בכלל אין. בכלל בכלל אין.

והלא אף אחד לא טורח להצהיר 'הקיר הזה ירוק'. זה כל כך ברור, שאין צורך להצביע על זה. רק כשיש ערעור על איזו אמיתה יש גם צורך להדגיש אותה. רק כשיש יאוש עמוק מאד בעולם, צריך הרב הכי מיואש לקום ולהגיד שאין. אין שום יאוש.

כמו אדם שמסתובב ומספר לכולם עד כמה טוב לו כרגע. ממש ממש טוב לי, הוא צועק, ואפשר לשמוע את הסדקים ניבטים מבין מילותיו. טובה הארץ מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד.
מאוד.

יש בזה משהו מפחיד.

ו.
זה לא אומר שהארץ אינה טובה, זה אומר שצריך להוריד את החלום אל המציאות. שאחרי השבר של החלום, צריך לקום ולהגיד – למרות זאת. למרות הקליפות, למרות חוסר השלימות ונקודות החן; יש כאן ממשות, והממשות הזה טובה מאד. הארץ אכן זבת חלב ודבש. הארץ עומדת בבילד אפ של עצמה, רק תתנו לה צ'אנס. רק תשמיטו את החששות, את הפחד שהיא לא מושלמת, שאתה נכנס להרפתקה שאינה בטוחה דיה.

אבל בני ישראל לא מוכנים לתת אמון, הם זוכרים את האקסית יותר מדי טוב, והם צריכים ללכת ארבעים שנה במדבר עד שימותו כל אלה שהיו במצריים, כדי שיהיה אפשר לייצר בילד אפ מחודש לארץ המובטחת, שלא יקרוס תחת הציפיה האינסופית של בית הכלא.

ובסופו של דבר הם מגיעים לארץ ומגלים שיהושע וכלב צדקו, וגם המרגלים צדקו, והארץ זבת חלב ודבש.

ז.
כי כן, לא רק יהושע וכלב, גם המרגלים אומרים לבני ישראל 'זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִיא – וְזֶה-פִּרְיָהּ'. וכשם שאת דברי יהושע וכלב קראנו קריאה ביקורתית, גם את דברי המרגלים היה אפשר לקרוא כך. לראות שה'ערים הבצורות' אינם אלא חששות, פחדים, חוסר יכולת להתמודד עם ניפוץ החלום. כמעט עצימת עיניים.

ולפעמים אין ברירה אלא להביט במציאות בעיניים פקוחות, להכיר בפגמיה ובמעלותיה, ולדעת שאתה מוכן ללכת על תואר של שבע שנים, כי המטרה הסופית שווה את זה. ללכת על הורדת החלום לפסים מעשיים, בשביל שיתממש, גם אם לא יתממש בדיוק כפי שחשבו.

ואחרי שהדברים יורדים אל הארץ, נוגעים בקרקע, הופכים את ה'ארץ זבת חלב ודבש' לחרישה וזריעה ונטיעה, או אז אפשר גם להביט בעיניים מאוהבות ולדעת: טובה הארץ מאוד מאוד.

מודעות פרסומת

2 Responses to “לנפץ את החלום | לפרשת שלח”


  1. 1 stardust 26 ביוני 2016 ב- 0:11

    מופלא. תודה.

  2. 2 אדר 26 ביוני 2016 ב- 10:50

    קראתי אהבתי שמחתי להגיב ישר כוח


קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




האתר החדש שלי לכותבים. כנסו כנסו:

אם תכניס את המייל שלך ותלחץ על הכפתור למטה, תקבל מייל על כל פוסט חדש. זה קסם!

הצטרפו אל 491 שכבר עוקבים אחריו

אנשים שעברו כאן והשאירו חותמת

אני בפייסבוק, מוזמנים ללחוץ על התמונה

© כל הזכויות על הטקסטים הכתובים בבלוג שמורות ליהודה גזבר, אלא אם כן צוין אחרת.

%d בלוגרים אהבו את זה: