גלידה

א.

הטרגדיה הגדולה של ישיבות הקו, לפחות אם מסתכלים דרך נקודת מבטו של אודי מרמלשטיין, לא הייתה העדר ההבנה מבחוץ ולא חוסר הליברליות כלפי חוץ, אלא הידיעה הפשוטה והברורה שאתה יודע מה נכון ומה צודק והמציאות מסרבת להתיישר על פי הכללים האלה. כך למשל הגיע אודי מרמלשטיין להעביר פעולת ערב שבת בסניף אחרי שלמד תורה הרבה ולפחות חצי מזמן חורף של שיעור א', וגם בתיה הקומונרית ביקשה יפה, וכשהגיע עמד ולימד איזו פיסקה יפה אחת מעין אי"ה ברכות ב' והסביר את הכל כמו שצריך ופתאום הרימה מיכל שפירא היפה את ידה ואמרה 'לא הבנתי'.

וכל מה שאודי רצה לצעוק זה יפה אחת לא הבנת בטח לא הבנת למה לעזאזל את לובשת שמלה קצרה וגם שומרת שבת את לא מבינה שזה סתירה ועד מתי את פוסחת על שני הסעיפים, אם אין אלוהים לכי מכאן ואם יש בואי איתי, אבל הוא ידע שהדור לא מוכשר לקבל דברים כאלה ולכן הסביר למיכל שפירא את הפיסקה לאט לאט ואגב כך רמז בעדינות שאסור ללכת עם שמלה קצרה, וכשמיכל באה אחר כך ואמרה לו תודה על ההסבר, וזה ממש מעניין, הוא לא הרחיב בדיבור כי הוא לא מדבר עם בנות (ואפילו נפרד מנעמה בצלאל על תחילת שיעור א' בדיוק מהסיבה הזאת) אבל הרגיש שהיא הבינה.

ולמחרת במנחה, כששוב באה מיכל שפירא עם חצאית קצרה בכחול וחולצה קצרה בלבן, אודי מרמלשטיין ראה אותה והתחרפן כי איך לעזאזל אנשים מרשים לעצמם לחפף ככה בתורה ובשמירת הצניעות, ורצה להגיד לה לעזאזל תראי את כל הבנים מהשבט שלך איך הם סובבים סביבך כמו חתולים נראה לך שככה בת ישראל צריכה להתנהג, אבל הוא ידע שלא אומרים דברים כאלה ורק הלב שלו בכה בפנים.

והוא לא הבין איך אפשר לדעת שהתורה אומרת משהו אחד ובכל זאת לעשות משהו אחר, ואיך כל הרבנים וכל הפוסקים והשולחן ערוך בעצמו כותב וככה סתם קם בנאדם ומחליט לעשות משהו אחר, איך זה אפשרי בכלל. כאילו, חילונים, אז הם חילונים, ובנים הם בנים ובנות הן בנות, ויש דברים שהם מותרים ויש דברים שהם אסורים, וכמו שהרב דרור בעצמו אמר, יש עיגול, יש דברים שהם בפנים ודברים שהם בחוץ וכל דבר הוא או כאן או שם, אז איך בדיוק היא גם מתפללת מנחה והשמלה הקצרה הזאת, ירחם השם.

וזו בעצם הטרגדיה הגדולה של אודי מרמלשטיין, שהפכה להיות חתומה וברורה שנה אחר כך, כשבא שוב להעביר פעולת ערב שבת וראה את מיכל שפירא לבושה כמו בת ישראל כשרה והלב שלו יצא בדילוגים והיה ברור לו שהיא והוא מיועדים זה לזו מששת ימי בראשית והוא בירר דרך אחותו אם היא מוכנה לצאת איתו ומיכל שפירא, שפעם הייתה פחות דוסית ועכשיו היא יותר אבל תמיד התעניינה ברב זצ"ל ותמיד הייתה יפה, אפילו לא לקחה יום לחשוב על זה וישר אמרה לו לא.

ב.

לפני שנועם התחתן עם יסכה דינה יצא לו לצאת עם כמה וכמה בחורות לפגישות קצרות והוא ישב בגינת המשחקים הקטנה שמתחת לישיבת 'הדרת פנים' וניסה לדלות מבין המילים של הבחורות אם הן מתאימות לו או לא. ככה למשל הוא הבין שאורית קופר שראתה סרט בסינמטק היא לא בשבילו וגם בתיה גור שהייתה קומונרית בבני עקיבא היא לא בשבילו ולמרות ששמעון מרמלשטיין אמר שהחלטות מקבלים עם השכל לא עם הרגש, למרות זאת איך שראה את יסכה דינה מיד ידע שהיא ענבי הגפן והוא ענבי הגפן וכל דבר שאמרה היה נאה ומתקבל.

הם התחתנו בחתונה צנועה וגרו בדירה צנועה ובאופן כללי צניעות היא מאפיין של אברכים, במיוחד בישיבת 'הדרת פנים', במיוחד כאלה שעובדים כמיישיבים בתיכונית שליד ופותחים כל משפט ב'לעניות דעתי' כמו שנועם נוטה לעשות, ובערב כשהיה חוזר לדירה יסכה דינה הייתה יושבת ומחכה לו אחרי שהתאוששה מהעבודה והוא היה מכין לה ארוחת ערב סלט וחביתה וטחינה כי זה מה שהוא ידע להכין ובאמת כשהיה מסתכלת עליה אוכלת בעדינות שכזו היה אומר לעצמו שגם אם מתחתנים בגלל התאמה ושכליות ושאיפות וכבוד הדדי עדיין אי אפשר להכחיש שיש דבר כזה, אהבה.

ככה חצי שנה אחרי שהתחתנו, לקראת בין הזמנים, יסכה דינה הלכה לשבת עם נעמי חברה שלה שחזרה מחו"ל ובערב על חביתה וסלט עם טחינה היא פתחה את הפה ואמרה "נועם חמוד, אולי ניסע לאיטליה נאכל שם גלידה?" ומרוב הפתעה נועם התחיל לצחקק מין צחקוק כזה לא נשלט שאומר 'אין לי מושג מה להגיד' וכשהוא ניסה לעצור אותו הוא רק התחיל לצחוק יותר ומיד הלך לאמבטיה ושטף פנים וביקש סליחה שהוא צחק כי בהתחלה הוא אפילו לא הבין שהיא מדברת ברצינות.

כי מעבר לזה שאין להם כסף לאוכל נורמלי ומעבר לזה שהם זוג אברכים דלפון הרי שבחיים בחיים הם לא יצאו מהארץ וכשהתחתנו יסכה דינה הייתה בחורה צנועה ונעימה שידעה שארץ ישראל היא תכלית כל הארצות וכל הנביאים לא נתנבאו אלא בשבילה ויש אפילו איזה מצוות יישוב הארץ לדעת הרמב"ן ואסור לצאת מהארץ רק לשלשה דברים אז מאיפה היא הביאה את האיטליה הזאת עכשיו, וזה גם מה שהוא אמר לה אם כי בשפה נעימה יותר כמו שאמר לו הרב דודי שהיה מדריך החתנים שלו שכל דבר שהוא יאמר לה צריך להיות בשפה נעימה וצריך לדעת שאנשים שונים זה מזה ולא כל מה שברור לו ברורה לה.

ככה אמר וחשב שכל הדברים התיישבו ואפילו בעז"ה בבין הזמנים יסעו לקריית מלאכי או משהו כזה למפעל של בן אנד ג'ריס ויאכלו גלידה טרייה, אבל כשקם בבוקר וראה את הפנים של יסכה דינה ידע שמדובר פה בסיפור הרבה יותר גדול רק שאין לו מושג מה הסיפור הגדול יותר, והוא אמר לה בוקר טוב ונשק לה על הלחי ואמר שהוא אוהב אותה וגם היא אמרה ככה ברוך השם, ואחר כך הלך ללמוד וכל הזמן חשב מה הוא עשה לא נכון ומה הוא צריך לעשות כן נכון. יותר מכל הטרידה אותו העובדה שהוא חשב שהוא מתחתן עם בחורה תמימת דרך שלמדה באולפנה ובמכללה ופתאום יש לה בקשות שחורגות לגמרי מהרדאר שלו, כאילו היא מישהי אחרת לגמרי ואם היה יודע שהיא מישהי אחרת לגמרי אולי לא היה מתחתן איתה מלכתחילה, וזה מקח טעות וכל זה.

בכל אופן לא ככה פותרים בעיות בזוגיות וכיון שאמרה גלידה אמר לעצמו יהא גלידה, ובדרכו הביתה עצר בקיוסק הקטן שמוכרים בו שני בן אנד ג'ריס בארבעים וביקש טובה מיוחדת ושילם עשרים שקלים על חתיכת גלידה וכשנכנס הביתה אמר יסכה דינה מתוקה, קניתי את הזה, צ'אנקי מאנקי או משהו, שיהיה לך טעים ומתוק בזה, וראה איך הפנים המבואסות שלה הופכות להיות שמחות יותר והם התיישבו ביחד במטבח לאכול גלידה במקום חביתה עם טחינה.

ולמרות שהוא לא מאוד אוהב גלידה בכל זאת הוא אכל את הצ'אנקי מאנקי הזה ואפילו ליקק את הכפית ואמר ליסכה דינה 'בחיי שלא ידעתי שגלידה יכולה להיות כל כך טעימה!' למרות שהיא הייתה סך הכל גלידה והוא לא מאוד מבין בגלידות, הכל כדי לראות איך היא מחייכת ומתרצה, והוא הושיט כפית מלאה גלידה ליסכה דינה והאכיל אותה ככה בכפית ואמר לה יסכה דינה, את נהנית מהגלידה? וכשהנהנה וחייכה אליו ולקחה עוד ביס מהגלידה אמר לעצמו שהנה כל האיטליה הזאת יצאה לה מהראש וההדורים יושבו והחיים שבו למסלולם וברגע הזה באמת אפילו שמעון מרמלשטיין לא יוכל להכחיש שקיים דבר כזה, אהבה.

ג.

שמעון מרמלשטיין עדיין לא התחתן עם אף אחת והכי קרוב שהוא הגיע זה לצאת חודשיים עם נעמה בוזגלו שבסוף אמרה לו תקשיב אני עדיין לא ממש יודעת אתה קצת אשכנזי מדי וקצת שכלי מדי בשבילי, כאילו לא תוכל להעניק לי את החום הדרוש, אז נראה לי שלא. הוא יצא פעם גם עם יסכה דינה לדייט אחד והייתה לו דלקת בעיניים שהייתה נראית נורא והוא השתדל להסתיר את זה ממנה ומשום מה זה נגמר אחרי דייט אחד. יסכה דינה לא ידעה שנועם הוא חברותא לסדר אמונה של שמעון מרמלשטיין, ונועם לא ידע שיסכה דינה יצאה פעם עם שמעון מרמלשטיין וזרקה אותו אחרי דייט אחד אין-לו-מושג-למה, אבל שמעון מרמלשטיין ידע את כל הדברים האלה.

וכשנועם הגיע פעם לסדר אמונה והיה צריך לצאת באמצע לשיחת טלפון חשובה סגר שמעון את המורה נבוכים וחשב למה לעזאזל החיים האלה לא מסתדרים כמו שהם היו צריכים להסתדר. ואחר כך כשנועם בא ואמר תקשיב מרמלשטיין אני חייב להתייעץ איתך מצד אחד היא לא מתאימה לי בול מצד שני אני מרגיש כלפיה דברים, נשען שמעון מרמלשטיין לאחור והרהר קצת ואמר תקשיב, נועם, החלטות מקבלים עם השכל לא עם הרגש, וכשנועם הנהן ואמר כן, נכון, הרגיש שמעון מרמלשטיין איזה אפעס יישוב הדעת.

מה לעשות שבסוף האהבה ניצחה והם התחתנו ושמעון מרמלשטיין אפילו היה בחתונה ורקד ורקד עד שיבלו שפתותיכם מלומר די, ואחר כך חזר לפנימיה למיטת סוכנות עם מזרן דק וארון אחד וקורנפלקס מוחבא בארון שלמעלה וכשאכל מן הקורנפלקס הרגיש שהוא כבר שיעור ז' בן עשרים וחמש רווק זקן ומזדקן שאף אחת לא רוצה בו ובעצם הוא לא באמת חלק אינטגרלי מהישיבה, ומה שבעצם הוא צריך לעשות זה לעבור לעזרת הנשים, שהיא מין אקס טריטוריה של הישיבה וזה כמו הפרסומת ההיא, להיות עם ולהרגיש בלי, ואפשר לשבת שם וללמוד מורה נבוכים ואפילו אפלטון ואריסטו לא עלינו, ועדיין להרגיש חלק מבית המדרש.

וכך עברה לה חצי שנה עד שיום אחד פנה אליו אודי אחיו הקטן ואמר לו תקשיב, שמעון, אתה מכיר את מיכל שפירא מהסניף? ושמעון אמר אני מכיר בקיומה, ואודי אמר אני רוצה לצאת איתה אבל לא יודע, מצד אחד היא לא מתאימה לי בול מצד שני אני מרגיש כלפיה דברים, לא יודע מה לעשות. ושמעון רצה להגיד לו תקשיב החלטות מקבלים עם השכל לא עם הרגש, אבל כיון שהיה זה אחיו הקטן הוא הסתכל עליו ואמר מה הסיפור, תקשיב ללב שלך, לב יודע מרת נפשו, ומיכל שפירא, שפעם הייתה פחות דוסית ועכשיו היא יותר אבל תמיד התעניינה ברב זצ"ל ותמיד הייתה יפה, אפילו לא לקחה יום לחשוב על זה וישר אמרה לאודי לא.

וזו הייתה הוכחה ניצחת לזה שהשכל שליט על הכל והתאוות סתם מבלבלות כמו שכתב אפלטון מפורשות וכל הדברים האלה רק גרמו לשמעון מרמלשטיין להיפרד מההמון ולהשתבלל יותר בתוך עצמו ולשבת בעזרת הנשים ולכתוב המון מחשבות בכתב יד צפוף במחברת שורה חומה שהוא החביא בין הספרים ושם היו כל מיני מחשבות כפירה כמו אולי צריך להפריד דת ממדינה ואולי מדינת ישראל היא לא ראשית צמיחת גאולתינו ואולי הרמב"ם צדק ככלות הכל והמפורסמות הן רק כדי ליישר את האדם, ובזמן הזה לא נותרו לו חברותות כמעט חוץ מנועם שישב ללמוד איתו דרשות הר"ן כל יום בין אחת לאחת וחצי.

וכך היה עד שיום אחד ערב יום ההולדת העשרים ושש שלו הוא ישב לסדר אמונה ופתאום אחרי שבועיים שאף אחד לא התעניין בו פתאום הפלאפון רטט והוא ראה על הצג שנעמה בוזגלו מצלצלת אליו, ומיד ביקש סליחה מנועם והלב שלו דפק כמו משוגע והוא יצא למבואה ואמר היי, שלום, ונעמה בוזגלו אמרה תקשיב, שמעון, אני בדיוק מגיע במקרה לסביבה של הישיבה שלך וחשבתי לקפוץ להגיד שלום ואולי גם לשבת לאכול גלידה או משהו, מה אתה אומר, ושמעון אמר חשבתי שנפרדנו, ונעמה אמרה כן, אני יודעת, זה באמת לא הגיוני וזה אבל הייתי בחוץ והרגשתי שאני חייבת לצלצל אליך.

והלב של שמעון דפק והשכל שלו אמר לו וואי, תקשיב, זו טעות אל תעשה את זה כבר נפרדתם והכל, וכדי לא להתלבט אפילו שמעון שמע את עצמו אומר טוב, בסדר, בשש ככה במרכז המסחרי? ונעמה אמרה וואי, אתה מפתיע אותי. חשבתי שתגיד לא. אז כן, יאללה. וכשהוא חזר לנועם הוא אמר לו אתה לא מבין, נעמה התקשרה אלי ואנחנו יושבים לגלידה, ונועם שהיה משום מה מהורהר כל הלימוד הסתכל עליו ואמר וואי, גלידה באמת יכולה להיות רעיון טוב.

ד.

לפני שיסכה-דינה התחתנה עם נועם יצא לה לצאת עם כמה וכמה בחורים כמו למשל שמעון מרמלשטיין שהסתכל הצידה כשהוא דיבר איתה וכמו למשל יואל ההוא שהגיע עם מכנסיים קצרים לפגישה אבל איך שהיא ראתה את נועם מיד אמרה לעצמה אוקיי, זה נראה יותר נורמלי, ואכן אחרי כך וכך זמן הוא היה האיש שלה, והוא היה אברך בישיבת 'הדרת פנים' והיא הייתה מורה לחינוך מיוחד והם ישבו יחד בדירת שיכון הפועל שני חדרים עם מטבחון קטן ואכלו סלט וחביתה עם טחינה והלב שלה גאה מאושר.

וכך היה לזמן מה עד שיום אחד נעמי חזרה מאיטליה ואמרה את לא מבינה, יסכה דינה, כל כך יפה שם. כל כך כל כך. ויש שם בפירנצה גלידה, את לא מבינה. בחיים לא טעמתי גלידה כזו. את אוכלת משהו קר והלב שלך מתחמם. ונעמי הייתה ידועה בחיבה הפסיכית שלה לגלידות כך שתכף ומיד ידעה יסכה דינה שאין ולא היה עוד מקום כזה, וכבר התעורר בה איזה חשק שכזה לעלות על מטוס ולאכול גלידה באיטליה. אבל מה, נועם לא בעניין.

נועם אמר שבאמת שמע אומרים שגלידה הוא דבר טעים, אלא מה, קודם כל, אין להם כסף. ושנית, אסור לצאת מארץ ישראל אלא לשלשה דברים בלבד. אשה כבר יש לו ופרנסה הוא לא ימצא שם כי שם הם לא בעניין של אברכים שיושבים כל היום ולומדים, ובשביל ללמוד תורה יש לו את הישיבה ובכלל יש בארץ הכל, כך הוא אמר, מדבר בדרום ושלג בצפון ומפעל של בן אנד ג'ריס ליד גדרה והוא יקח אותה לשם בבין הזמנים אם היא רוצה.

וכשנועם אמר את זה ליסכה דינה מיד היא העלתה על דעתה את כל הבחירות המטופשות שהיא עשתה בחיים כמו למשל ללכת ללמוד חינוך מיוחד במקום ללכת לטיול גדול אחרי השירות וכמו להתחתן עם אברך וכמו לאכול סלט עם טחינה כשהיא בכלל לא אוהבת טחינה, וכאילו כמה זמן אדם חי, המון זמן ובכל הזמן הזה היא לא תצא לחוץ לארץ אף פעם? חבל שלא התחתנה עם יואל ההוא שאולי הולך עם מכנסיים קצרים וזה לא שייך אבל מצד שני ברור שהוא עכשיו הולך עם תיק גדול על הגב באיזה מסלול בהרי האלפים והלא היא יכלה להיות שם עזר כנגדו.

ככה ישבה יום שלם וחיכתה שנועם יחזור מסדר צהריים וחשבה לעצמה בינתיים איך היא מקריבה את כל הנאות החיים בשביל איזה בחור אחד שעד לרגע האחרון אפילו לא ידעה אם היא רוצה להתחתן איתו או לא, וכך האכילה את עצמה בסרטים, אבל כשנועם בא בערב הוא הגיע עם חבילה גדולה של בן אנד ג'ריס ואמר קניתי את הזה, צ'אנקי מאנקי או משהו, שיהיה לך טעים ומתוק בזה, וזה דחק את כל המחשבות האלה לצד ויסכה דינה התיישבה במטבחון הקטנטון שלה כדי לאכול גלידה עם נועם.

והגלידה הייתה טעימה מאוד ואפילו קצת מנחמת אבל רק כשראתה יסכה דינה איך נועם אוכל את הגלידה בהנאה ואומר בחיי שלא ידעתי שגלידה יכולה להיות כל כך טעימה, היא ידעה שיום יבוא ויהיה להם כסף והם יטוסו לפירנצה ויאכלו שם גלידה, אוהו איזה גלידה, ונועם אמר לה יסכה דינה את נהנית מהגלידה? ויסכה דינה הנהנה ולקחה עוד ביס מהגלידה הקרה והרגישה איך הלב שלה מתחמם.

[המשך יבוא]