עשר נקודות על "מיסטר סקווישי"

א. פוסטר וואלס הוא מסאי מבריק. אבל בדרך אל הסיפור דברים משתבשים לו. הזיקה שלו לקונרקטיות, המובנות שלו, היכולת לקחת סצנה ולבנות עליה רעיון ואז לערער את הנכונות של הרעיון – כל הדברים שעושים אותו למסאי מבריק – בכלל לא מופיעים אצלו כסופר, כמעט באופן גורף (כלומר, בכל הסיפורים שלו שקראתי). ובסיפורים הקצרים שבקובץ הזה – באופן אפילו בוטה יותר.

ב. זה לא רק שאין חיבור רגשי לדמויות, בקושי יש דמויות. הזמנים מתערבבים, הסיפורים, הרעיונות – הכל הופך בליל אחד גדול שלא מתחיל בשום מקום ולא מגיע לשום מקום. הסיפור הראשון בקובץ דווקא מובן, יחסית להמשך. זה לא אומר שהוא מובן, זה רק אומר משהו על השניים הבאים אחריו.

ג. במובן כלשהו, נראה שהוא לא מעוניין להעביר את הקורא חוויה רגשית, אלא להטיח בפרצופו משהו וללכת. איפה הסיפורים האלה ואיפה 'הנפש הדכאונית', 'חיות קטנות נטולות הבעה', 'עולם המבוגרים' או הראיונות הקצרים עם הגברים הנתעבים. סיפורים שלוקחים רעיון פסיכולוגי ומעצבים סביבו עולם. בקובץ הזה אין שום דבר מזה.

ד. זה לא אומר שהקורא לא עובר חוויה רגשית במהלך הקריאה. כל שלשת הסיפורים מכילים שני צירי עלילה שהקורא מחכה שהם יפגשו סוף סוף. זה מותח, מותח, מותח, ואז מתפוגג באבחת הדף הלבן והמעבר אל העמוד הבא. נגה אלבלך, העורכת, כינתה את זה בתור חווית אימה. אם זו אימה, זו אימה מהסוג הסוריאליסטי, שנובעת מהחדירה של הפנסטסי אל היומיומי.

ה. כרגיל, פוסטר וואלס מתעסק בדימויים. לא רק בשבירת הפנסטיה, אלא גם בבנייתה. הגיבורים שלו מדמיינים שוב ושוב או בורחים לפנסטיות, וכשהפנסטיה מתממשת, התוצאה הרת אסון (בסיפור השני, למשל, אמא של המספר עושה שני ניתוחים פלסטיים כושלים).

ו. הספרות דורשת משהו שהוא יותר מאשר תיאור, יותר מאשר להצליח לדייק את המציאות. הדיוק הוא השלב הראשון, השלב הבא הוא לאחוז ביד של הקורא ולהוליך אותו איתך. פוסטר וואלס מושלם בשלב הראשון, אבל לשלב השני נראה שאין לו כח. זה העולם, הוא אומר. תעשה איתו אתה מה שאתה רוצה.

ז. האמת שמהקובץ האחרון של פוסטר וואלס, הסיפור הכי טוב התפרסם כבר. זה הסיפור 'גלגולי נשמות של ילדים שרופים'. קצר, חד, מזעזע, כזה שגורם לך להתהלך שוב ושוב בחוסר אונים ואז לשבת ולכתוב משהו כי אם אפשר לשבור את העולם ככה, באמצעות מילים, אולי אפשר גם לתקן אותו באמצעותן.

ח. לקרוא? לא יודע. אני נהניתי, אבל זה ספר למתקדמים מאוד. לא לסוף שבוע, לא ליום אחד. צריך לצבור קריאה בפוסטר וואלס ובספרות נסיונית. צריך כח. צריך להכריח את עצמך להתמיד.

ט. האם זה שווה בסוף? אני מניח שכן. זה מעורר מחשבה. אבל היא לא מתעוררת לבד: צריך לטלטל את כתפיה של המחשבה שוב ושוב עד שהיא תקיץ ותגיד 'מה לעזאזל' ו'למה הערת אותי' ו'מה אני אמורה לעשות עם זה' ובסוף בסוף – 'אה, אולי יש כאן משהו'. אבל עד אז – ובכן, לחשוק שיניים ולהמשיך.

י. אבל גם אם לא לקרוא את הספר הזה, לקרוא פוסטר וואלס. לקרוא את 'נערה עם שיער מוזר' ואת 'משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם' ואת 'ראיונות קצרים עם גברים נתעבים' ואת 'אקספרס הדיבור הישיר', ולחזור אליהם שוב ושוב; לראות איך אפשר לתאר את העולם הזה בישירות, בפיכחון ובחמלה.

31-6103_b

מודעות פרסומת

0 Responses to “עשר נקודות על "מיסטר סקווישי"”



  1. להגיב

קראת? אהבת? אני שמח בכל תגובה. תודה!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




האתר החדש שלי לכותבים. כנסו כנסו:

אם תכניס את המייל שלך ותלחץ על הכפתור למטה, תקבל מייל על כל פוסט חדש. זה קסם!

הצטרפו אל 491 שכבר עוקבים אחריו

אנשים שעברו כאן והשאירו חותמת

אני בפייסבוק, מוזמנים ללחוץ על התמונה

© כל הזכויות על הטקסטים הכתובים בבלוג שמורות ליהודה גזבר, אלא אם כן צוין אחרת.

%d בלוגרים אהבו את זה: