אם ראשונים כבני אדם אנו כרהיטים

א.
נראה לי ששמפו פלוס קונדישינר זה כמו דתי לאומי כלומר מישהו שהוא גם וגם ושכל השמפואים חושבים שהם סתם חפיפניקים ושכל הקונדישינרים חושבים שהם קשים כמו שמפו, ובטח בתנועות הנוער שלהם אז השמפו"ק המבוגרים אומרים לילדים (שמחלקים בבתי מלון) תקשיבו זה לא שאנחנו מחפפים זה שאנחנו חופפים, והם גם מקריאים להם דברים של אורי אורבך כמו 'בשבחי החינוך השמפו-קונדישינרי' וכאלה, ומדי פעם לאחד השמפו"ק יש משבר זהות והוא לא יודע מה הוא יותר, שמפו או קונדישנר, ואז הוא הולך לבכות לחבר שלו ונכנס לו בעיניים והחבר בוכה גם ובסוף אומר עזוב אותך, אחי, עזוב אותך מהגדרות, פשוט תהיה עצמך.

ב.
ופעם אחת התנור הדו-תאי הלך למאמן והמאמן אמר לו תקשיב אדוני אי אפשר ככה פעם אתה נותן טורבו ופעם צלייה איטית אתה צריך להחליט במה אתה טוב וזהו, והתנור הדו תאי אמר אבל ככה זה אני לא טוב בשום דבר אני רק בסדר בשניים שלשה תחומים, והמאמן אמר אין דבר כזה כל אחד יש לו משהו שהוא יותר טוב בו ומשהו שהוא פחות נניח אתה תמיד שורף את החצילים אבל אתה בסדר עם עוגיות והתנור הדו תאי אמר וואלה יש בזה משהו והלך הביתה ומאז הוא תנור חד תאי ולא עושה חצילים בכלל והוא בסדר עם עצמו כי ככה זה צריך לפרנס משפחה ואי אפשר הכל, ולפעמים כשהוא מתגעגע הוא הולך למכולת וקונה סלט חצילים קלויים אבל כולם יודעים שזה לא אותו דבר

 ג.
תלמה ממליצים לאכול ארוחת בוקר עם פחמימות מורכבות אבל למי יש כח לשמוע על הבוקר פחמימה שמתלבטת בהגדרה העצמית שלה כן כיסוי ראש לא כיסוי ראש יא אללה כבר היה עדיף שתמליצו לאכול ארוחת בוקר עם מיכה גודמן
 ד.
פעם אחת הייתה דלת ובחמישית לקחו אותה יחד עם כל האולפנה לסמינריון ושם עמד אריה המדריך מהישיבה והעביר יחידות עם שמות כמו 'איסור נגיעה' או 'המדרגות הנעות לאן' או 'העגלה המלאה והעגלה הריקה' ואז הדלת הפכה להיות כזו שלא נוגעים בה בקיצור דלת אוטומטית.

עד שפעם אחת היא פלרטטה עם אחד שהיה חלון אבל פתוח והוא אמר לה מה את אוטומטית עושה מה שאמרו לך לעשות כמצוות אנשים מלומדה אולי תחליטי פעם אחת בעצמך מה לעשות

וזה היה נכון אבל מאז היא לא סגורה עד הסוף וגם לא נפתחת בקיצור היא תקועה

אנדי וורהול, פחית מרק
אנדי וורהול, פחית מרק

11 מחשבות על “אם ראשונים כבני אדם אנו כרהיטים

  1. זה ממש טוב בעיניי. ממש ממש.
    תכתוב ככה רומן, נשמע שאני קונה.

  2. מדהים אותי איך אתה נוגע כל פעם מחדש. בנקודות הרגישות והנכונות של הציבור ובעיקר של האדם.
    אתה עושה עבודת קודש.
    המילים שלך הן מתנה לעולם, והתצרף שלהן הוא עבודת אומנות.
    תודה.

כתוב תגובה לרוני לבטל